אבו סויס נ' ביטוח חקלאי-אגודה שיתופית בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים, שנגרמה לטענתו באשמה של הנתבעת 2.

התובע טוען בכתב התביעה, כי ביום 28.07.10 בשעות אחר-הצהריים, בסמוך לקריית הממשלה בבאר-שבע ביצע פרסה כחוק, הנתבעת 2 הגיעה במהירות ופגעה ברכבו בצד השמאלי האחורי. לטענתו הנזק שנגרם לו הוא בסך 5,206 ₪ לפי חוות דעת שמאי וכן הוא תובע אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש ושכר טרחת שמאי.

הנתבעים הגישו כתב הגנה, הכחישו את אחריות הנתבעת 2 לאירוע וטענו כי התובע הוא שגרם לתאונה ברשלנותו ובחוסר זהירותו. הנתבעת 2 נסעה ישר, בנתיב ימני, ורכב התובע היה בעצירה בצידי הדרך. כאשר חלפה במקביל לתובע, החל לפתע בנסיעה תוך שהוא פוגע ברכבה בחלקו הימני.

לחילופין, נטען כי רכבו של התובע נבדק למעלה מחודש לאחר האירוע, פרק זמן בלתי סביר שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לנזקים.

התובע העיד בפני כי בעת ביצוע פניית הפרסה חסם את הכביש ולטענתו התאונה אירעה מאחר והנתבעת 2 ניסתה להידחק בין רכבו לבין המדרכה בצד שמאל (המדובר באי תנועה).

בחקירתו הנגדית שינה את גירסתו וטען שהיה אדם שחסם את הכביש והוא עצר, ולא יכול היה לפנות את הצומת. בהמשך טען שכאשר ביצע את פניית הפרסה, לא ראה כלל את הנתבעת 2 ואחר-כך טען שהנתבעת 2 הגיעה מכיוון הכיכר. לא ברור אם כך, כיצד ראה מאיזה כיוון הנתבעת 2 הגיעה אם כלל לא ראה אותה כשביצע את פניית הפרסה.

התובע טען כי היה לו ביטוח מקיף בעת האירוע, אולם על פי המסמכים שהגישה הנתבעת נ/12 ו – נ/13, לתובע לא היה ביטוח מקיף. נוסף על כך, אם היה לו ביטוח מקיף, היה עליו להגיש אישור אי הגשת תביעה. אם לא די בכך, התובע טען בסיכומיו כי שילם השתתפות עצמית. אם אכן כך, לא יתכן שלא קיבל כספים מחב' הביטוח, או לחילופין הוא מעלים מידע מבית המשפט.

תמונות כלי הרכב הפגועים, תומכות בגרסת הנתבעת 2.

לחילופי חילופין, לא הוכח הרכיב הנתבע בגין ימי עבודה, עוגמת נפש וטרטורים.

הנתבעת 2 העידה שראתה את התובע חונה לאחר שביצע את פניית הפרסה. אולם, כשהתקרבה החל בנסיעה והיא לא הספיקה לעצור.

אני מעדיפה את עדות הנתבעת 2 כמהימנה יותר.

בנוסף לסתירות ולתמיהות בעדות התובע, כפי שציינתי לעיל, אין חולק גם לפי גירסתו של התובע כי הנתבעת 2 נסעה ישר, והוא שביצע פניית פרסה והיה בעת חניה כך שהנטל מוטל עליו להוכיח כי ביצע את פניית הפרסה בתנאים שהדרך איפשרה וככלל נטל ההוכחה מוטל עליו להוכיח את תביעתו.

לא שוכנעתי ברמת השכנוע הנדרשת כי אכן ה נתבעת 2 באשמה גרמה לתאונה, וכן כאמור לא שוכנעתי בגובה הנזק.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 500 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"א, 04 מאי 2011, בהעדר הצדדים.