פסק דין
1.זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, עבור נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, עקב הפרת הסכם למכירת רכב, שנכרת בין הצדדים. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.
2.התביעה הוגשה בשנת 2007, ובירורה התעכב, בשל מצבו הרפואי של הנתבע. ביום 20.2.12, ניתן פסק דין לטובת התובע במעמד צד אחד, עקב אי הגשת סיכומי טענות מטעם הנתבע (כאשר התובע הגיש את סיכומיו ביום 8.5.11). למעלה משנה לאחר מכן, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים, ושמיעת עדים, הוחלט ביום 14.7.13 לבטל את פסק הדין. פסק דין זה ניתן, לאחר שהוגשו סיכומי הנתבע.
3.ביום 27.6.2000 נכרת בין הצדדים הסכם, למכירת רכב מסוג ניסן טרנו, שנת ייצור 1996. התובע שילם עבור הרכב, תמורה בסך 90,000 ₪.
במסגרת ההסכם, התחייב הנתבע "...להעביר בעלות לקונה צד א' נקי מחובות. נקי משעבודים. וכל שעבוד אחר".
מרשיון הרכב אשר נמסר לתובע עובר לרכישת הרכב, ואשר עמד בתוקף עד יום 7.1.01 (והעתקו צורף לכתב התביעה), נלמד, כי הבעלים הרשום של הרכב, עובר לכריתת ההסכם בין הצדדים, היה מר אורי בורדה. לתצהיר הנתבע, צורף הסכם שנערך ביום 1.1.2000, על פיו מכרה חברת נ.ק נגב תקשורת הפקות 1997 בע"מ, שמר בורדה היה בעל מניותיה, את הרכב, לחברת מוסך צמרת רפי אסרף פחחות וצבע בע"מ, שבבעלות הנתבע.
ברשיון הרכב האמור כלולה הערה, לפיה היה הרכב משועבד, עובר לכריתת ההסכם בין הצדדים, לשמשון חברה לביטוח.
יצוין, כי על פי רישום בכרטיס בדיקת הרכב, על ידי מכון מורשה, עמד מד האוץ של הרכב באותו מועד על 9,800 ק"מ. היות שמדובר ברכב שיוצר בשנת 1996, יש להניח כי נפלה טעות ברישום, ואולם התובע לא הבהיר עניין זה.
אין חולק, כי עד העברת התביעה, לא הועברה הבעלות ברכב על שם התובע. התובע טען, כי פנה אל הנתבע פעמים רבות, בדרישה להסרת השעבוד שרבץ על הרכב, ולהעברת הבעלות על שמו, אלא שהנתבע דחה אותו, בהבטחות שווא. לטענת התובע, כשנתיים לאחר שרכש את הרכב, ביקש לחדש את רישיונו, ואז קיבל הודעה כי הרכב "...הורד מהכביש...", לבקשת בעליו הרשום. לטענתו, "לפיכך, מאז הורדת הרכב מהכביש יצא הוא מכלל שימוש ולא היה ניתן להשתמש בו או לנהוג בו בכביש".
בהמשך טען התובע: "מאז מועד הורדת הרכב מהכביש ב-10/02, הרכב לא היה בשימוש ולמעשה כל השקעתו של התובע ברכישת הרכב ירדה לטמיון".
התובע טען עוד, כי נגרמו לו נזקים בסך 270,000 ₪ (קרן), עד מועד הגשת התביעה, ובהם, שווי הרכב – 90,000 ₪, וכן, "אובדן הנאה בשימוש ברכב, עוגמת נפש, טרטורים למשך 5 שנים בסך של 3,000 ₪ לחודש, ובסה"כ 180,000 ₪". חרף האמור, העמיד התובע את תביעתו על סך 160,000 ₪, משיקולי אגרה.
4.הנתבע טען בין היתר, בכתב ההגנה, כי ביצע את הדרוש מצדו, לצורך העברת הבעלות, בכך שגרם להסרת השעבוד, אשר רבץ על הרכב לטובת חובת הביטוח שמשון, אלא שמספר חודשים לאחר מכן, הוטלו על הזכויות ברכב עיקולים, על ידי נושי הבעלים הרשום, מר בורדה. לטענתו, היה על התובע לפעול להעברת הבעלות ברכב, לאחר הסרת השעבוד וקודם רישום העיקולים, אלא שהתובע לא עשה זאת, וניתק עמו קשר.
יצוין, כי מדו"חות משרד התחבורה (נ/1), עולה כי השעבוד שרבץ על הרכב, הוסר ביום 30.10.2000, ואילו העיקול הראשון שהוטל על הרכב, לאחר מכן, נרשם ביום 15.3.01. דהיינו, חלפו כחמישה וחצי חודשים, מאז הסרת השעבוד, ועד רישום העיקול הראשון על הרכב לאחר מכן.
בהמשך כתב ההגנה, טען הנתבע: "הנתבע יטען, כי התובע בכל 6 וחצי השנים שחלפו מאז רכישת הרכב מעולם לא פנה אליו בטענה כלשהי באשר לרכב ולזיכרון הדברים שנערך לשם מכירתו. התובע כאמור ניתק כל קשר עם הנתבע ולא אפשר לו הלכה למעשה לבצע את העברת הבעלות, פעולה שמטבע הדברים זוקקת את שני הצדדים, קונה ומוכר. בל מחדליו של התובע כאמור, לא הועברה בעלות לתובע".
הנתבע טען עוד, בהקשר זה, כי: "הפנייה הראשונה לתובע נעשתה כשנתיים לאחר שנחתם זיכרון הדברים על ידי אדם שטען שהוא הבעלים של הרכב, וכי רכש אותו מהתובע, ודרש מהתובע, בתוך שהוא מאיים עליו בפגיעה בגופו בעסקיו ובנפשו להעביר את הבעלות ברכב, זאת חרף שבתקופה דנן הוטלו העיקולים על הרכב. הנתבע התמודד עם איומים אלו, ובסופו של יום עזב אותו אדם מבלי שניעשה דבר, ולאחר שהנתבע הסביר לו מה אירע. לאחר מועד זה לא נעשו פניות לנתבע אם באמצעות התובע או אנשים אחרים, והעניין התפוגג כלא היה. הפעם הנוספת שעלה וצץ עניין זה, היא על ידי הגשת כתב התביעה נשוא כתב הגנה זה".
הנתבע הכחיש את טענות התובע לעניין הנזק. לטענתו, לא נגרם לתובע כל נזק, בשל אי העברת הבעלות ברכב, שכן התובע עשה ברכב שימוש, במהלך התקופה שחלפה מאז מכירתו, ואף מכר אותו בשלב כלשהו, לאדם אחר.
5.התובע העיד לעצמו.
הנתבע העיד לעצמו, כאשר בשל מצב רפואי, בו כרוך קושי בדיבור, בוצעה חקירתו הנגדית, בסיוע בנו. כן העיד כעד הגנה, מר אורי בורדה.
6.כאמור, טען התובע בכתב התביעה, כי לא השתמש ברכב, לאחר שקיבל הודעה על איסור השימוש בו, כשנתיים לאחר רכישתו.
במסגרת גילוי המסמכים, אשר נכלל בהודעת ב"כ הנתבע, מיום 13.12.07, גילה הנתבע כי ברשותו, "עותק מצולם של דוחות וקנסות שנרשמו על הרכב החל משנת 1996", "דו"ח חניה של עיריית באר שבע לגבי עבירת חניה שבוצעה ביום 2/11/03...", וכן, "דו"ח משטרה מיום 30.4.04 לגבי עבירת חנית רכב בין ערד לצומת שוקת".