אבו סבית נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

החלטה

בפניי בקשה, מטעם המבקשת, להארכת המועד לביצוע צו הריסה מנהלי.

עניינינו בצו הריסה מנהלי שנחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום ביום 28.8.2011, לפי סעיף 238א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"], כנגד מבנה בשטח כ- 125 מ"ר בנוי בלוקים, הנמצא בנ.צ. 194124/576726 צפונית לדרך 31 [להלן בהתאמה: "המבנה" ו- "צו ההריסה"].

במקור, הגישה המבקשת בקשה לביטול צו ההריסה אולם בדיון שנערך ביום 20.9.2011 הגיעו הצדדים להסכמה בהאי לישנא:

"...הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי תידחה ללא צו להוצאות.

תינתן למבקשת שהות לבצע את ההריסה בעצמה, עד ליום 20/12/11 (להלן: "המועד הנדחה"). ככל שהמבקשת תבצע את ההריסה עד למועד הנדחה, יושב לה הפיקדון במלואו.

היה ולא תעשה כן, תהיה רשאית המשיבה, לבצע את צו ההריסה בתוך 60 יום, שתחילתם ביום 21/12/11 והפיקדון שהופקד על ידי המבקשת, יחולט."

הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, הבקשה לביטול צו ההריסה נדחתה ובית המשפט אישר את המועדים והבטחונות להבטחת ביצוע צו ההריסה.

ביום 20.12.2011 הגישה המבקשת בקשתה דנן, במסגרתה היא מבקשת להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה על ידה. המבקשת מנמקת בקשתה, בנסיבותיה האישיות: היא מטופלת במשפחה בת 9 נפשות, אם חד הורית שננטשה על ידי בעלה וחיה מקצבת ביטוח לאומי ומתשלום מזונות מועט שאף הם אינם משולמים (כך נטען) כסדרם.

לבקשתה, צירפה המבקשת דו"ח שנכתב על ידי המחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית חורה והיא טוענת שאין לה מקום מגורים חלופי, וכך גם צורף לבקשה מכתב ממנהל בית הספר בו לומדים ילדיה, אשר עולה ממנו שמצבם הכלכלי והחברתי של הילדים משפיע על רמת הישגיהם ואף מנהל בית הספר מבקש לסייע למבקשת.

נוכח הדברים האמורים, מבקשת המבקשת להתחשב במצבה ובחורף הנוכחי ולדחות את המועד לביצוע צו ההריסה בחצי שנה, עד לסוף החורף הנוכחי.

המשיבה מתנגדת לבקשה ואף עותרת לחיוב המבקשת בהוצאות הבקשה.

בתגובתה, טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה שלא על פי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע – 2010 [להלן: "התקנות"], בין היתר כיוון שלא הוגשו על גבי הטופס הקבוע בתקנות, ללא צירוף המסמכים המחוייבים על פי התקנות ומבלי שנדרשה לה תחילה תגובת המשיבה.

גם לגופה מתנגדת המשיבה, בטענה שלא גולו פרטים חדשים שלא היו ידועים במועד הדיון הקודם (20.9.2011) שבו הגיעו הצדדים להסכמה.

הדיון:

דין הבקשה להידחות, וטוב היה שכלל לא היתה מוגשת.

תקנה 2(2) לתקנות קובעת כי בקשה מסוג זו שלפנינו צריכה להיות מוגשת לא יאוחר משבעה ימים קודם למועד בו היה על המבקשת לבצע את הצו. המבקשת לא עשתה כן, והמתינה עד לאחר תום המועד בו היתה צריכה לבצע את הצו בעצמה. די בכך כדי שלא לדון כלל בבקשה.

גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה ואין להזדקק אפילו לדיון במעמד הצדדים.

הבקשה לביטול צו ההריסה נדחתה בהסכמה, שעה שהמבקשת היתה מיוצגת ונכחה באולם בית המשפט, והיא אף הביעה הסכמתה המפורשת להסדר שבין הצדדים.

כל הנתונים והנימוקים שהביאה המבקשת לתמוך בבקשתה אינם חדשים והם היו ידועים לה כבר במועד הדיון הקודם ובעת ששני הצדדים שקלו שיקוליהם בהגעה להסכמה. הסכם הגירושים, ההלוואות שנטלה, הדו"ח הסוציאלי וכן מכתב מנהל בית הספר, הינם כולם נושאים תאריכים הקודמים ליום הדיון הקודם ואינן בהם כדי להביא בפני בית המשפט מידע רלוונטי חדש. בוודאי שלא בעל משקל ממשי, שיעמוד כנגד האינטרס הציבורי שבביצוע צו ההריסה.