אבו מוך נ' מואסי

פסק דין

ב- 7/10/04 רכשה הנתבעת כלי בית בחנותו של התובע, בעלות של 2386.8 ₪.

אביו של התובע הוא שבצע את העסקה ולדבריו, לא שלמה הנתבעת סכום כלשהו ביום הקנייה.

רק ב- 9/3/06, לאחר שביקר בביתה מספר פעמים, שילמה הנתבעת לדבריו, 800 ₪ כעולה מקבלה שערך באותו יום.

ניסיונותיו לקבל את יתרת החוב לא צלחו, לפיכך הוגשה התביעה באפריל 2009, כ- 4 וחצי שנים לאחר הקנייה.

בכתב ההגנה נאמר כי הנתבעת שילמה את כל חובה ב- 3 תשלומים, והקבלה שהציג התובע הנה התשלום האחרון.

בבית המשפט העידה הנתבעת כי שילמה 800 ₪ ביום הקנייה, לאחר שבועיים שילמה עוד 400 ₪, אחרי כ- 5 חודשים שלמה 2600 ₪, ולאחר מכן עוד כ- 600 ₪ לסגור חשבון.

בעלה של הנתבעת מעיר כי התובע ואמו הופיעו בביתו, והתובע אמר לו: "תעשה מה שאתה רוצה".

התובע טוען כי מעולם לא הלך עם אמו לבית הנתבע, שכן אמו כלל לא מעוכבת בעסקיו. מי שעובד אתו הנו אביו, שהעיד, כאמור, כי הוא זה שטפל בעסקה ובגביית החוב לאחר מכן.

על ההוכחה כי החוב שולם, הנו על הנתבעת.

הנני קובעת כי היא לא עמדה בו, ויתרה מזו, על פי עדותה שילמה עפ"י החוב של כ- 2380 ₪ קרוב ל- 4000 ₪.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 1586 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאוקטובר 2004 ועד ליום הפירעון, ועוד 100 ₪ הוצאות בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום הפירעון.

ניתן היום, כ"ט כסלו תש"ע, 16 דצמבר 2009.