אבו טראש(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר

החלטה

בפניי עתירה שעניינה לאפשר לעותר לצאת לחופשה חריגה כדי ליטול חלק בחתונת אחיו שתתקיים בתאריך 6.7.12 בבית הורי החתן בעיר חורה.

העתירה הוגשה בתאריך 2.7.12 בשעות אחר-הצהריים, ולפי תגובת המשיב, לראשונה פנה אליו העותר יום קודם לכן, בתאריך 1.7.12. העותר גרס כי פנה קודם לכן בשיחה בעל-פה למפקד האגף, אולם לכך אין תימוכין. יתרה מזו, מתוך תגובת ב"כ המשיב עולה כי בתאריך 1.7.12 רואיין העותר ע"י מפקד האגף, ובאותו מעמד לא העלה, אפילו לא במרומז, את קיום האירוע.

בנסיבות אלו, לא היה סיפק בידי המשיב לבחון כדבעי את נתונתיו של העותר, באם ניתן להיעתר לבקשה אם לאו.

זאת ועוד, הואיל ומדובר בעותר שנגזרו עליו לאחרונה 18 שנות מאסר בגין עבירה של הריגה, ואת ריצוי מאסרו החל אך ביום 20.11.11, יציאה לחופשה בנסיבות אלו הינה מבחינת סיכון יתר אשר יש לבוחנו במשנה זהירות.

לכל אלו מצטרפת העובדה שבמהלך תקופת מאסרו הקצרה, עבר העותר עבירת משמעת, אשר אף היא נזקפת לחובתו.

בהתייחס לסוגיית השיהוי, נקבע לא אחת ע"י הפסיקה כי במקרה כגון דא, אין להתערב בהחלטת הרשות אף אם קיימת אפשרות לכאורה שהתוצאה יכולה הייתה להיות שונה, ואין לטעת מסמרות בעניין זה. העובדה שבשל השיהוי נמנע מהמשיב לבצע את הבדיקות הדרושות, כמו גם באמצעות השיהוי הכניס העותר את המשיב לסד זמנים בלתי אפשרי, די בה כדי לדחות את העתירה.

העותר בחר להעמיד את הרשות במצב המחייב עבודה בסד זמנים בלתי אפשרי, חרף העובדה שהייתה לו שהות ארוכה והזדמנויות להגיש את הבקשה.

לפיכך העתירה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ג תמוז תשע"ב, 03/07/2012 במעמד הנוכחים.

ורדה מרוז, שופטת