אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אבו חסין נ' משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף – חיפה

אבו חסין נ' משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף – חיפה

תאריך פרסום : 30/08/2011 | גרסת הדפסה
עמ"י
בית המשפט המחוזי חיפה
46679-08-11
30/08/2011
בפני השופט:
אלכס קיסרי

- נגד -
התובע:
סוהיב אבו חסין
הנתבע:
משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף – חיפה

החלטה

שני עררים על החלטת בית משפט השלום בחיפה כבוד השופט ע' קוטון מיום 30/8/11, שלפיה הוארך מעצרו של העורר בתיק 46679-08-11 ("העורר") עד יום 4/9/11.

בתיק 46679-08-11 משיג העורר על ההחלטה להאריך את מעצרו ובתיק 46882-08-11, עוררת המדינה על שתקופת המעצר נקצבה רק עד יום 4/9/11 ולא למשך 8 ימים כפי שנתבקש בבקשה להארכת מעצר שהוגשה היום ("בקשת המעצר").

בבקשת המעצר, שהיא למעשה בקשה להאריך מעצר, מיוחסות לעורר עבירות של שוד מזויין, קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה, סיכון אדם בנתיב תחבורה, והפרת הוראה חוקית.

אשר לעובדות המהוות את הבסיס לחשד מפנה בקשת המעצר לתיקי המעצר אשר אמנם לא הובאו לעיוני, אולם, יחד עם זאת, נמסר לעיוני דו"ח סודי מספר 3, שנערך כנחזה ממנו היום.

שמעתי את טענות הצדדים כפי שהם משתקפות בפרוטוקול הדיון לעיל, ולאחר ששקלתי אותן, החלטתי לדחות את שני העררים.

בעררו של העורר, מושם דגש על שני עניינים עיקרים.

האחד, שכמסתבר מן הדיון שנערך בפני בימ"ש קמא, העורר לא זוהה במסדר זיהוי תמונות שנעשה ובטיעוניו מפנה העורר להחלטת בימ"ש השלום (כבוד השופט ש' שר), מיום 25/8/11 אשר בסייפה שלה נאמר ש"אם יבוצע מסדר זיהוי אשר ישלול מכל וכל את החשדות המשטרה תיקח בחשבון, או בעצמה או באמצעות בית המשפט בדיון הבא שיתקיים".

העורר, מייחס לדברים אלה משקל רב, לטענתו, תוצאתו השלילית של מסדר הזיהוי צריכה הייתה להביא את בית משפט קמא למסקנה שאין מקום להאריך את המעצר.

טענתו האחרת היא כאמור, שמעורבים אחרים בעבירות הנחקרות נעצרו רק עד יום 1/9/11 על אף שקיימים כלפיהם חשדות לעבירות חמורות נוספות מעבר לאלו המיוחסות לעורר.

אין ביכולתי לקבל את טענותיו של העורר.

תהיה אשר תהיה הכוונה שניתן לייחס להחלטת בית משפט השלום מיום 25/8/11 ביחס לחשיבותו של מסדר הזיהוי, ותוצאותיו, אין הוא אלא אמצעי אחד מיני אמצעי חקירה אחרים רבים, ומקובלת עליי טענת המדינה בהקשר זה, שאין להפריז בחשיבותה של התוצאה השלילית של מסדר הזיהוי.

מסקנתי זו נסמכת בעיקר על תוכנו של הדו"ח הסודי שהוגש לעיוני, אשר בניגוד לטענות העורר מצביע על מעורבות ניכרת, על דרך התיאור הממעיט, של העורר באירועים הנחקרים ויש מקום גם לתת את הדעת לטענת המדינה שהעורר מקפיד לשמור על זכות השתיקה בחקירתו. וזאת יש לדעת, זכות השתיקה היא אכן זכותו של כל חשוד, ואין לזקוף את השימוש בה לחובתו ובוודאי שלא לייחס לו בעטיו של השימוש בזכות זו אשמה כלשהי.

מן העבר האחר, כאשר מעיינים בדו"ח המפרט את פעולות החקירה, ואת אלה שעדיין יש לבצע, ברור מאליו ששימוש העורר בזכות השתיקה, מכביד על החקירה, ומטבע הדברים גם מאריך אותה.

מסקנה זו מביאה אותי לקבוע שעל אף טענותיו של העורר אין דופי בהתרשמותו של בית המשפט קמא, שיש צורך להוסיף ולחקור, וכי חקירה כזו יכולה להתנהל אך ורק כאשר העורר נתון במעצר. היינו, שחלופת מעצר, תיפגע בחקירה.

אשר לטענה כי ביהמ"ש קמא טעה כאשר הבחין בין העורר לחשודים אחרים, דומני, כי הטענה איננה מבוססת ואני רואה לדחותה.

לכאורה, משתמע מן הטענה שביהמ"ש קמא נקט דין שונה ביחס לחשודים המעורבים באותה פרשה, אלא שהתשובה לטענה כזו, היא, שמטבע הדברים בחקירת חשדות בביצוע עבירות, ועל אחת כמה וכמה בחקירה הנראית מסועפת ומורכבת כמסתבר מן הדו"ח הסודי, לא ניתן להניח מלכתחילה את אותן הנחות ביחס לכל אחד ואחד מן החשודים. במילים אחרות מידת מעורבותו של כל אחד מהחשודים היא בהכרח שונה ועוצמת ומשקל הראיות הלכאוריות כלפיו שונה גם הוא, וממילא מסקנתה של ערכאה שיפוטית ביחס לאורך תקופת המעצר יכולה לשקף שונות זו, אשר כשלעצמה איננה מספיקה כדי לקבל את הערר.

כאמור, אני רואה לדחות את עררו של העורר.

באשר לערר המדינה החלטתי לדחותו לא מפני שאני סבור שאין צורך להוסיף ולחקור, ולא מפני שלא שוכנעתי מן הדוח שבו עיינתי בנחיצות החקירה או במורכבות. התוצאה שאליה הגעתי, ושאליה אני מגיע, כי ניסיון לאזן בין צרכי החקירה לבין זכויותיו של החשוד, הוא כפי שציינתי ביחס לעררו של העורר דומה בעיני שביהמ"ש קמא איזן כראוי את האינטרסים של שני הצדדים.

ככל שחולף הזמן שבו נתון העורר במעצר, יש להניח שיהיה בידי המדינה להציג בפני ביהמ"ש נימוקים מפורטים וקונקרטיים יותר אם תבקש להוסיף ולהאריך את מעצרו, והערר שהיא הגישה, כאשר אני דן בו, 5 ימים לפני תום תקופת המעצר שנקצבה לעורר, נראה בעיני כבקשה מוקדמת להאריך מעצר, אשר יתכן, ולא יהיה בו צורך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ