החלטה
1.המבקש הגיש בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, שבו יורה בית המשפט למשיבה להמנע מביצוע כל דיספוזיציה, ואו העברה ואו מכירה של קיוסק ומחסן הנמצאים בקומת הקרקע של הבניין הנמצא בשד' בן גוריון 36 בחיפה והרשום כחלקות 7 ו-8 בגוש 11112. כמו כן נתבקש בית המשפט לאסור על ביצוע שינוי ברישום הבית המשותף של הבניין, שיהיה בו כדי להציג את הקיוסק ואת המחסן כיחידה נפרדת וכן לאסור על המשיבה לפרסם מכרז לשם שיווק הקיוסק והמחסן לצד ג' כלשהו.
2בד בבד עם הגשת הבקשה למתן צו המניעה הזמני, הגיש המבקש כתב תביעה שבו חזר על טענותיו בבקשה למתן צו מניעה זמני וביקש סעד של פסק דין הצהרתי לפיו הקיוסק והמחסן הם בבעלותו והם חלק בלתי נפרד מיחידת המשנה מס' 10, שזכויות הבעלות בה נמכרו לו על ידי המשיבה.
3.ביום 2/4/13 נתתי בתיק צו מניעה זמני, במעמד צד אחד. ביום 10/4/13 נתקיים דיון במעמד שני הצדדים, והמשיבה התנגדה להשארת הצו הזמני בתוקפו. בהחלטתי זו עלי לקבוע אם להשאיר את צו המניעה הזמני על כנו, לאחר שהצדדים טענו לפני ואף הוגשו מסמכים בהסכמה, שלא היו בתצהירי הצדדים.
רקע עובדתי
4.המשיבה היתה הבעלים של כל היחידות הבניין הנמצא ברח' בן גוריון 39 ורשום כחלקות 7-8 בגוש 11112, לשעבר גוש 10829 חלקה 31 (להלן – "הבניין"). הבניין כולל מספר דירות מגורים, בתי עסק ומחסנים. עד שנת 2010 לערך, לא נרשם הבניין כבית משותף. בבניין נרשמו 16 יחידות, שנרשמו כולן על שם המשיבה, על אף שחלק הארי, הועבר במשך השנים הקודמות לבעלות רוכשיהן.
5.היחידות, הן של המגורים והן של בתי העסק והמחסנים, היו מושכרים בעבר בדיירות מוגנת לפי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב-1972. בשלב מסוים, החלה המשיבה לשווק את היחידות, והציעה לדיירים המוגנים לרכוש בהן את זכויות הבעלות. זכויות הרוכשים נרשמו בספרי הנתבעת וכן עסקאות המכר שנעשו בשלבים מאוחרים יותר, לאחר שרוכש היחידה מהנתבעת מכר אותה לקונה חדש.
6.המבקש רכש ככל הנראה את זכויותיו בדירה אחת מהבניין מדייר מוגן קודם. ההסכם עם דייר זה, ככל שנעשה בכתב, לא הוצג. זכויותיו כדייר מוגן הועברו לו על ידי המשיבה על פי הסכם שכירות מוגנת עמה מיום 13/4/1978. על פי הסכם מיום 20/12/11 רכש המבקש מהמשיבה את זכויות הבעלות בדירתו, שהיתה רשומה אז בספרי הנתבעת כיחידה מס' 11. לאחר רישום הבית המשותף היא נרשמה כיחידה מס' 10.
טענות המבקש.
7.המבקש טען כי כשרכש את דירתו, הוצג לו תשריט ובו הופיעו הקיוסק והמחסן כחלק מהדירה, והוא קיבל את החזקה במחסן ובקיוסק מהמבקשת.
לטענתו של המבקש, הוא הופתע כאשר בשנת 2007, כעבור כשש שנים מאז רכש את הדירה, הגישה המשיבה תביעה בתיק אז' 20010/07 בבית משפט השלום בחיפה, שבה נטען כי הוא פלש למחסן ולקיוסק, ונתבעו סעדים של פינוי יד וסילוק ודמי שימוש ראויים. במקביל הגישה הנתבעת נגדו תביעה בת"א 20011/07 לפינוי מחסן אחר, שהנתבעת טענה שגם אליו פלש המבקש. לגבי מחסן זה, החזיר אותו המבקש לחזקת המשיבה כבר בתאריך 14/7/09, והוא איננו נידון כאן.
8.המבקש טען כי הוא ביקש לנהל את הגנתו לפיה הכחיש את טענות המשיבה. הוא פנה למשיבה על מנת לצלם מהתיקים שלה את התשריט הרלוונטי במועד רכישת זכויות הבעלות, אולם המשיבה טענה שאין לה תשריטים מאותה תקופה. המבקש טען כי בהעדר התשריטים שהיו ההוכחה שלו לתמיכה בטענותיו, לא נותרה לו, לעמדתו, ברירה אלא להסכים לפינוי הקיוסק והמחסן. בא-כוחו הודיע על כך לבית המשפט (כב' השופט פיש), ודבריו נרשמו בפרוטוקול הישיבה מיום 5/5/11, באומרו:
"ב"כ הנתבע: בשיקול נוסף החלטתנו לפעול בשיתוף פעולה עם עמידר ועל כן נהיה מוכנים לפנות את הנכס על מנת שנוכל להתמודד במכרז עתידי בהקדם אפשרי ועל כן ניהיה מוכנים לקבל פסק דין המורה על פינוי"
הצדדים הסכימו בהמשך הישיבה הנ"ל, כי כל צד יטען לגבי דמי שימוש הראויים שנתבעו.
בסופה של הישיבה, ניתן פסק דין לפינוי הנכס מהמבקש, כמוסכם בין הצדדים, ונפסקו דמי שימוש ראויים לתקופה של 41 חודשים למפרע.
9.בהתאם לפסק הדין, פינה המבקש את הקיוסק ואת המחסן ושילם למשיבה את דמי השכירות הראויים, כפי שנקבעו בפסק הדין.
טענות הצדדים
10.לטענתו של המבקש, פסק הדין ניתן במרמה ובהטעיה מכוונת, ולפיכך הוא בטל.
11. לטענתו, בתחילת חודש מרץ 2013 קיבל הודעה מהועדה המקומית לתכנון ולבניה בעיריית חיפה, הנושאת תאריך 21/2/13 ולפיה, בישיבת הועדה המקומית מיום 11/2/13 הוחלט לדחות את בקשתו "...לאשר ליגאליזציה למחסן צמוד לקיוסק בקומת הקרקע תוך סגירת שטח מקורה מתחת לקומה ראשונה ותוך כדי ביצוע שינויים". החלטה זו ניתנה על בקשה אותה הגיש המבקש עוד בשנת 2005. בעקבות קבלת הודעה זו, פנה המבקש לעיריית חיפה, שכן לא זכר מהי הבקשה שהגיש, ומעיון בתיק העירייה התברר לו כי מדובר בקיוסק ובמחסן נשוא תביעה זו, שהיתה אז יחידת משנה 11 וכי על פיה התוכניות שהיו בתיק ושהוגשו נגדו על ידי המשיבה (נספח ד' לבקשה של המבקש) עולה כי הקיוסק והמחסן הם חלק בלתי נפרד מיחידת המשנה שלו.
12.בעקבות כך, חזר המבקש ופנה למשיבה והתברר לו כי בתיק הבניין כן נמצא תשריט מ- 8/12/01 לפיו הקיוסק והמחסן נמצאים בקומת הקרקע ומהווים חלק בלתי נפרד מיחידת משנה 11. מכאן, שפסק הדין בת"א 20010/07, ניתן במרמה, והוא בטל וחסר כל תוקף.