פסק דין
עניינה של העתירה בהחלטת המשיב בגדרה נדחתה בקשתם של העותרים להכיר בהם כמי שחלה עליהם החלטת ממשלה 2492 מיום 28.10.07, המכונה "הסדר 87", וליתן להם היתרי שהייה מתחדשים, הניתנים לתושבי אזור יהודה ושומרון השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין.
"הסדר 87"
1. במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת נדונו עתירותיהם של תושבי אזור יהודה ושומרון (להלן: "האזור"), במסגרתן נדרש המשיב ליתן להם מעמד קבע בישראל, מכוח מגורים בירושלים מזה שנים רבות. באותה תקופה נהג המשיב ליתן רישיונות קבע למי שהוכיחו כי התגוררו בירושלים עובר למפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1967.
עקב ריבוי הבקשות, הובאה הסוגיה להכרעתו של ראש הממשלה. לאחר דיון הוחלט כי אין עילה משפטית להעניק מעמד קבע בישראל לתושבי האזור שהתפקדו בשנת 1967 במפקד האוכלוסין שבאזור. עם זאת הוצהר, כי לא ייעשה להרחקתם מישראל של אלה שיוכיחו כי התגוררו בירושלים שנים רבות. על פי הקריטריונים שנקבעו באותה החלטה, נדרשו הפונים להוכיח, באמצעות ראיות אובייקטיביות חותכות, כי התגוררו ברצף בירושלים לכל המאוחר החל מיום 31.12.72, כתנאי לקבלת היתר שהייה שיאפשר להם להמשיך ולהתגורר בביתם שבירושלים. החלטה זו מכונה "הסדר 72", והיא מהווה הקלה מן הדרישה להוכיח רצף מגורים בירושלים החל מ- 1967.
2. כאמור, ביום 28.10.07 התקבלה החלטת ממשלה נוספת בעניין. החלטה זו נועדה לתת מענה לתושבי האזור, הרשומים במרשם האוכלוסין שבאזור, אשר הקמת גדר הביטחון באזור ירושלים פגעה באופן ממשי במרקם חייהם, במובן של מניעה או הכבדה קשה בקיום קשר עם שטחי האזור. בין היתר נקבע בהחלטה כי שר הפנים יהיה רשאי לאשר את המשך ישיבתו במזרח ירושלים של תושב האזור, המתגורר, שלא כדין, במזרח ירושלים, ברציפות משנת 1987 ואילך, ואשר בניית גדר הביטחון פגעה באופן ממשי במרקם חייו.
על מנת להוכיח רציפות מגורים בירושלים על מבקש היתר השהייה להוכיח כי המבנה בו הוא מתגורר אכן נמצא בתחומי מדינת ישראל; כי המבנה היה קיים לפני 1987 ואילך; וכי הוא עצמו התגורר במבנה עובר לשנת 1987 ועד לעצם היום הזה.
3. השאלה שלפנינו היא האם עמדו העותרים בנטל המוטל עליהם.
רקע עובדתי כללי
4. עותרים 2-1 הם בני זוג, ועותרים 7-3 הם ילדיהם. כעולה מתשובת המשיב, עותרת 4 נישאה לתושב מזרח ירושלים שהגיש עבורה בקשת אחמ"ש, התלויה ועומדת. עותרת 6 נישאה לתושב הרשות הפלסטינית. לעותרים בת נוספת המתגוררת עם בן זוגה באזור ואינה עותרת.
5. בעקבות החלטת הממשלה שגיבשה את הסדר 87, פנו העותרים ביום 3.3.08 בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני בירושלים. הם נדרשו להמציא מסמכים שונים ואף נערך להם שימוע. ביום 13.9.11 החליט המשיב לדחות את הבקשה, מן הטעם שהומצאו לו מסמכים חלקיים בלבד, חרף בקשותיו, וכי לאחר בחינת המסמכים שהומצאו הגיע למסקנה כי העותרים לא הוכיחו מרכז חיים ברצף בתחום המוניציפאלי של ירושלים החל משנת 1987.
ערר שהגישו העותרים על החלטה זו נדחה ביום 4.1.12, ועתירה שהגישו לבית משפט זה (עת"מ 54146-11-13) נמחקה בהסכמה, לפיה יוכלו העותרים, בתוך חודשיים ממועד פסק הדין (7.2.13) להמציא למשיב ראיות נוספות המאמתות את טענתם למגורים בירושלים החל משנת 1987.
6. העותרים פנו למשיב כארבעה חודשים לאחר פסק הדין בעתירה הקודמת, והציגו לו מסמכים נוספים. בכללם: צו ירושה מבית הדין השרעי, תעודת פטירת אביו של העותר, אישור ממוכתר ג'בל מוכבר ואישורים מהשכנים המעידים על מגוריהם בשכונת ג'בל מוכבר (נספחים יד - יז לעתירה).
המשיב ערך שימועים לשכנים שאישוריהם צורפו לפניית העותרים, ובנוסף ערך שימוע לעותרים 2-1. כפי שנראה להלן, בשימועים שנערכו לשכנים סתרו הם את הכתוב באישורים עליהם הם חתומים, והפריכו את טענת העותרים לפיה הם מתגוררים בתחום ירושלים עובר לשנת 1987.
ביום 28.7.13 החליט המשיב לדחות את בקשת העותרים מן הטעם שלא הוכיחו מרכז חיים בתחומה של ירושלים החל מן המועד הקובע. ערר שהגישו העותרים על החלטה זו נדחה, ומכאן העתירה.
הטענות בעתירה
7. ב"כ העותרים טוען כי משמעות דחיית העתירה היא הרחקת העותרים על כורחם לשטחי האזור, כשאין להם שם נכס להתגורר בו. בנסיבות אלה, נטל ההוכחה המוטל עליהם צריך להיות נמוך במיוחד, שהרי אין זה סביר שאדם המתגורר במקום מסוים יצפה, שלאחר עשרות שנים ישתנה המצב הפוליטי-מדיני, ואין לצפות ממנו לאסוף מסמכים על מנת להתמודד עם מצב העשוי להתפתח בעתיד. לטעמו, יש במסמכים שהומצאו על ידי העותרים למשיב הוכחות די והותר, המלמדות באופן חד משמעי כי הם מתגוררים בנכס הנדון שנים ארוכות, קודם למועד הקובע. אשר למה שעלה בשימועים לשכנים טוען הוא כי העותרים אינם יכולים לשלוט על זיכרונם של אלה, וכי מכל מקום היה על המשיב לזמן את העותרים לשימוע שנערך לשכנים.
8. ב"כ המשיב טוען כי הסדר 87 הוא הסדר הומניטארי וכדי לבוא בגדרו, על המבקש זאת לעמוד בתנאים הנדרשים. ככל שהעותרים סבורים שההסדר עצמו אינו ראוי - עליהם לתקוף אותו בערכאה אחרת. לגבי נטל ההוכחה סבור ב"כ המשיב כי מי שהתגורר בבית מסוים עשרות שנים, כנטען על ידו, מצופה ממנו שיוכל להראות זאת בראיות שיש בהן כדי לשכנע רשות מנהלית סבירה.
דיון
9. הדין עם המשיב שהעותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי מיקומו הפיסי של בית המגורים נמצא בשטח מדינת ישראל וכי היה קיים עוד לפני 1987, כפי שלא עמדו בנטל להוכיח כי הם מתגוררים במבנה אליו הם מתייחסים עוד לפני 1987 ועד היום.