אבו אל היג'א נ' שירותי בריאות כללית - קופת חולים כללית

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע, בעת שביקר במרפאת הנתבעת בטמרה.

לטענת התובע, בתאריך 25.7.2012 הגיע לביקור במרפאה, והחנה את מכוניתו סמוך מאוד לכניסה למרפאה, בשל מגבלותיו הרפואיות. עם סיום הטיפול, כאשר ביקש לצאת מאזור החניה הסמוך למרפאה, הגיעו למקום שתי מכוניות נוספות שחסמו את היציאה. על מנת לאפשר לכלי הרכב שנאספו במקום תזוזה, התקדם עם רכבו, ואז נפגע הרכב מיציקת בטון בצורת חצי כדור הנמצאת במקום (להלן:"כיפת הבטון"). בעקבות הפגיעה ניזוק הרכב בחלקו התחתון, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. הרכב תוקן במסגרת פוליסת הביטוח המקיף של התובע. התביעה כוללת הפסדים שבגינם לא שופה.

התובע פנה אל הנתבעת בדרישה לפצותו בגין הנזק שנגרם לו, משום שלטענתו התרשלה הנתבעת כאשר לא סימנה כראוי את כיפת הבטון במקום. רק לאחר התאונה הותקן במקום עמוד נושא שלט, המזהיר מפניה.

הנתבעת דחתה את דרישת התובע לפיצוי. לטענתה, גובה הנזק מעיד על עצמת הפגיעה, וניתן להסיק ממנה כי התובע נסע במהירות מופרזת בתוך החניון, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. עוד טוענת הנתבעת, כי כיפת הבטון גלויה לעין, וכל המגיע אל החניון רואה אותה. לטענתה, מטרת הכיפה הינה למנוע כניסת כלי רכב אל מקום שהכניסה אליו אסורה.

אין חולק, כי לאחר התאונה, הציבה הנתבעת על גבי כיפת הבטון שלט גבוה, המתריע על קיומה, אך לטענתה, אין להסיק מכך שהוסיפה אמצעי זהירות זה, כי קודם לכן היתה התרשלות מצידה בסימונה של כיפת הבטון.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בראיות שהציג בפני התובע, החלטתי לדחות את התביעה, מאחר שלא הוכחה התרשלות מצד הנתבעת.

עיון בתמונות שהציג התובע, מלמד כי שתי כיפות הבטון שהותקנו במקום נמצאות במקום בולט לעין, ונצבעו בצבע אדום על מנת להדגישן. קשה שלא להבחין בהן, מכל כיוון, ובכלל זה מהמקום בו חנה התובע, לטענתו.

בנוסף, התובע עצמו אישר בעדותו כי הוא מכיר את המקום וידע על קיומן של כיפות הבטון. כן העיד, כי ראה את הכיפה בה פגע 20 דקות קודם לפגיעה. לדבריו:

"כשנכנסתי והחניתי ראיתי את זה, אחרי שיצאתי חצי שעה אחרי או 20 דקות אחרי שיצאתי וראיתי מישהו ממש מתקרב אלי והולך לדפוק לי את הרכב, זה תוך שניה, אז שכחתי מזה שיש את הכדור כי לא רואים אותו כשיושבים ברכב כי הוא היה צמוד אלי."

מדבריו של התובע עולה, כי פגע בכיפת הבטון כאשר ביקש לסטות במהירות מכיוון נסיעתו על מנת למנוע תאונה. משמע, רשלנותו שלו, או של צד שלישי שכמעט פגע ברכבו, היא שהובילה לתאונה בה נפגע רכבו.

מעיון בתמונות (בפרט תמונות ת/5 ו- ת/8) עולה כי מיקומן של שתי כיפות הבטון אינו מפתיע או בלתי צפוי. הן הותקנו במקום על מנת למנוע חנית כלי רכב בצמוד לקיר, באופן שיחסום את הגישה אל החניון האחורי. ממילא אין כל צורך לנסוע במקום בו הותקנו, שכן המקום אינו מוביל אל החניון, אלא חסום בקיר.

העובדה שלאחר התאונה התקינה הנתבעת על כיפת הבטון עמוד גבוה הנושא שלט אזהרה אין בה, לבדה, להצביע על כך שאי הצבתו קודם לכן מהווה התרשלות מצידה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי הנתבעת לא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע, כמבקר במקרקעין המוחזקים על ידיה.

לסיכום, התובע לא הוכיח כי התרשלות מצד הנתבעת היא שגרמה לתאונה בה ניזוק רכבו, ולפיכך דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.