פסק דין
בפניי תביעה לפינוי וסילוק יד ופיצויים כספיים בסך של 211,980 ₪. התביעה הוגשה ביום 15.6.09 ונדונה על ידי גם במסגרת צו מניעה זמני, במהלכו מונה מומחה מטעם ביהמ"ש להעריך את הנזקים ואת הפתרונות למניעת הצפות ביוב, המהנדס דן ברלינר, ועוד אזדקק לחוות דעתו בהמשך.
בתביעתה מתארת התובעת, את התנהלות הנתבע, שהינו בעל בית סמוך לביתה. הנתבעת טוענת שהנתבע התחבר שלא כדין לביוב שלה והדבר גרם בין השאר להצפות, פגיעה ברכוש התובעת ושאר נזקים. בסעיף 38-41 לתביעתה, עתרה התובעת למתן צו עשה, המורה לנתבע לנתק לאלתר את צינור הביוב של הדירה השלישית שהוחדר לאגן הביוב המצוי בחצרה של התובעת וכן לפרק את תעלת הבטון שבנה הנתבע בחצרה. כן מתארת התובעת בנייה של צינור ביוב מפלסטיק בצמוד לקיר המשותף של התובעת והנתבע וניתן להבין, כי היא מבקשת גם סילוקו של צינור זה.
התובעת טענה לנזקים עצומים. בגין תיקונים עפ"י קבלות – 2,600 ₪; עוגמת נפש – לא פחות מ- 50,000 ₪; הצורך בחיפוש בעלי מקצוע ובזבוז זמן – 5,000 ₪; טענה לאובדן ימי שכירות משך 14 חודשים – מאפריל 2008 בסכום של 1,500 ₪ לחודש למשך 14 חודשים, דהיינו 21,000 ₪; טענה לדמי שימוש ראויים עקב השימוש שלא כדין באגן הביוב בשטחה החל משנת 2000 (עפ"י 900 ₪ לחודש), סכום של 91,890 ₪, אשר הוקטן בסיכומיה ל- 70,000 ש"ח בגין שימוש למשך 7 שנים בלבד; וכן נזקים נוספים עפ"י חוו"ד מומחה מטעמה המהנדס ניב איתמר בסך של 41,580 ₪.
אדגיש מייד – סכומים עצומים אלה, אינם עולים בקנה אחד כלל ועיקר עם העובדות שהוכחו בתביעה ומדובר בהפרזה לשמה. קשה לי להבין כיצד מוגשת תביעה על 211,000 ₪ על דירה שלא ברור מהו שוויה, אבל כפי הנראה שוויה נע סביב הסכום עליו הוגשה התביעה, עפ"י עמדת ב"כ הנתבע.
הנתבע מכל מקום בכתב הגנתו, ובשים לב לעובדה שבתחילה לא היה מיוצג, הכחיש את חבותו וטען, כי מדובר במערכות של דירות או בתים שמחוברים כולם לביוב אחד ואין שום דרך להעריך, כי התחברות לביוב זה או אחר היא שגרמה להצפות הביוב ולנזקים הנטענים והמוכחשים.
עוד טען הנתבע בסיכומיו, כי התובעת היא שאחראית לנזק, לאחר שביצעה הגבהה בחצרה ולא מן הנמנע שזה היה הגורם להצפות. כן טען הנתבע, כי הטענות לגבי הקיר החיצוני המקולף והרטוב, אשר גם נחזה בתמונות רבות שהגישו הצדדים במעמד ישיבת ההוכחות, אינו קשור כלל לבנייה או ההתנהלות של הנתבע והוא קשור בין השאר למצבו הירוד של הנכס ברשות התובעת.
ביהמ"ש מינה כאמור את המהנדס דן ברלינר על מנת לבדוק את הטענות ועל מנת להעריך את הנזקים. חוות דעתו של המומחה התקבלה ביום 17.8.09 והמומחה נחקר בביהמ"ש בישיבת ק.מ. מיום 24.12.09, שחשבתי לתומי שניתן יהיה לאחריה לסיים את התיק, דבר שלא צלח. יש לציין, כי בסוף ק.מ. זה ציינה התובעת במפורש, כי היא עומדת על חקירתו של המומחה מטעמה, ניב איתמר, בין השאר לאור העובדה שהמומחה ברלינר ציין בגילוי לב, כי לא בחן כלל נזקים שנגרמו כתוצאה מצנרת שהונחה ע"י הנתבע בקיר המשותף לתובעת ולנתבע. בסופו של דבר, המומחה ניב מטעם התובעת בהסכמת הצדדים לא העיד ושני הצדדים התייחסו לחווה"ד הזו בסיכומיהם.
בחוות דעתו המהנדס ברלינר מסביר בעמ' 4, שכותרתו "הבנייה החדשה": "... כלומר קו הביוב שהיה קיים (במרחק של כ- 3 מ' מהבניין הקיים) כוסה ע"י הבנייה החדשה. גם החצר הקדמית מרוצפת כולה. בהיתר הבנייה נאמר אין לבנות מעל קווי מים וביוב. תנאי זה הוא ברור ומובן מאליו וגם אם לא היה מופיע כתנאי היתר הבנייה יש להימנע מלבנות מעל קווי מים ו/או קווי ביוב. במצב דברים זה, הבניה החדשה של יחידה מס' 2 (ע"ש סוויסה עוזי) חוברת אל שוחת הביוב הנמצאת בחזית דירה מס' 3 (ע"ש דינה אבוקסיס). חיבורי הביוב והמים נמצאים על הקיר החיצוני הדרומי של דירות סוויסה. המצב הקיים מתואר נכונה בתמונות הצבעוניות המצורפות לחוות הדעת מהנדס ניר איתמר. מצב זה איננו תקין ואינו סביר. זה מונע שמוש סביר בדירת אבוקסיס ומפריע למימוש אפשרויות הבנייה בדירה זו. לדעתי, למרות שהקרקע הסמוכה לכל אחת מהדירות היא פורמלית רכוש משותף יש לנהוג בבניין זה כאילו כל אחת מהחצרות הגובלות בדירה היא צמודה לדירה שלידה (אין זה סביר לומר שעוזי סוויסה בנה על רכוש משותף. הוא בנה על חצר הסמוכה לדירתו כאילו חצר זו צמודה פורמאלית לדירתו)".
עינינו הרואות, כי המומחה קובע במפורש את חבותו של מר עוזי סוויסה בנוגע לבנייה והפגיעה בביוב ומציין מפורשות את המשמעויות הנוגעות לדירת אבוקסיס.
המומחה נחקר בסוגיה זו ארוכות ע"י ב"כ הנתבע וחקירתו זו לא שיכנעה אותי, כי אין להטיל אחריות על עוזי סוויסה בהעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים ע"י התובעת לבין החיבור בין שוחת הביוב שלו לשוחת הביוב של סוויסה לרבות ביצוע פעולות הקשורות בצנורות שיש בהן כדי לפגוע בזכויותיה של אבוקסיס.
ברצוני להדגיש, כי הנתבע חלק לחלוטין על קביעותיו של המומחה וראה בהן משום קביעות קנייניות שאינן בגדר סמכותו של המומחה.
בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבע ביום 24.12.09, עונה המומחה ברלינר בתשובה לשאלה, האם שוחת הביוב וכל האלמנטים משותפים: "[אני] לא יכול להסכים שהחצר [היא שטח] משותף... אין רישום (שורה 15 בעמ' 10 לפרוטוקול)".