בחלקו הראשון של המאמר סקרנו את המקרים בהם דחו בתי המשפט בקשות לחשיפת זהותם של טוקבקיסטים אנונימיים, לצורך הגשת תביעה נגדם לנוכח פרסומים פוגעניים שפרסמו.
בסופו של החלק הראשון הזהרנו – אל תמהרו לפרסם טוקבקים חסרי רסן לפני שתקראו את הגישה ההפוכה לפיה בתי המשפט כן הורו ל חשיפת זהותם של טוקבקיסטים אנונימיים.
בחלק זה של המאמר, תובא סקירה של מקרים בהם בתי המשפט הורו על חשיפת זהות גולשים, וכן נדון בחקיקה ההולכת ומתגבשת בנושא.
מתי בכל זאת הורה בית המשפט לחשוף זהות גולשים?
חשיפת זהות גולשים - במקרים העשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע (בש"א 4995/05 פלונית נגד בזק בינלאומי בע"מ מיום 28/2/06)
בעקבות כתבה שהתפרסמה באחד מאתרי האינטרנט, נכתבו תגובות אודות המבקשת, עובדת מדינה בכירה, ועל ביתה התינוקת, ובהן רמיזות ובהשמצות ביחס לזהות הוריה של הקטינה, מנהגיה המיניים לכאורה של המבקשת , והאשמות בדבר גניבת כספים. בית משפט השלום בירושלים הורה לספקיות אינטרנט לחשוף את שמותיהם של כותבי התגובות, שכן נקבע, כי בנסיבות המקרה קיים חשש ממשי להתקיימותה של עבירה פלילית של לשון הרע, ולפיכך יש להגביל את חופש הביטוי של הכותבים.
השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן קבעה, כי לעניין גילוי שמות הגולשים, האיזון הראוי, בהקשר של לשון הרע, , הינו כי יש לאפשר גילוי רק במקרים עשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. הרציונל העומד בבסיס קביעה זו דומה לרעיון "הדמוקרטיה המתגוננת": כפי שאין לאפשר לאדם לנצל את הזכויות המוענקות לו במסגרת המשטר הדמוקרטי, רק כדי לפגוע באותה דמוקרטיה, כך גם אין לאפשר לאדם להשתמש בטכנולוגיה של רשת האינטרנט המאפשרת אנונימיות, כדי לפגוע במכוון באחרים. במקרה הנדון, כך נקבע, עולה מתוך הפרסומים ונסיבותיהם 'כוונה לפגוע', ולכן הם עשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע.
יש לציין, כי מול גישתה של השופט אגמון-גונן, קיימת גישתו של השופט יצחק עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת רמי מור, אשר קבע ביום 22/4/07 כי המבחן שהוצע בפרשת פלונית, לפיו יורה בית המשפט על חשיפת זהותו של הגולש רק במקרים של עבירה פלילית, להבדיל מעוולה אזרחית, הוא מבחן צר יתר על המידה. בהתאם פסק השופט עמית כי גם כאשר מדובר בעוולה של לשון הרע ברמה האזרחית (ולא הפלילית) יש להיעתר לבקשה לחשיפת זהות גולשים באינטרנט, ובלבד שהוכח קיומו של "דבר מה נוסף" לטענה בדבר לשון הרע. אותו "דבר מה נוסף" לא הוגדר בפסק הדין, אך הוצעו מספר מבחני עזר בנושא. כך למשל, נקבע , כי יש לבחון את תום ליבו של המבקש, את סיכויי התביעה, טיבו של האתר או הפורום בו פורסמה התגובה, זהות מושא הכתבה, ועוד כהנה וכהנה פרמטרים העשויים להוות את אותו "דבר מה נוסף".
שימוש לרעה באנונימיות ברשת – עילה לחשיפת זהות (ה"פ 1244/07 מזמור הפקות בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ מיום 20/3/08)
במקרה זה, גולש, אשר כנה עצמו "יודע דבר" כתב תגובה לכתבה שפורסמה באתר NRG, בה ייחס למזמור הפקות, אשר בתקופה הרלוונטית ערוץ הספורט היה אחד מלקוחותיה הגדולים, מתן שוחד לאחד מבעלי התפקיד המרכזיים בערוץ הספורט.
בית המשפט המחוזי בת"א חייב את אתר NRG שבבעלות מעריב לחשוף את זהות הגולש על מנת לאפשר הגשת תביעה בלשון הרע כנגדו.
ס. הנשיא, השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה, כי ביהמ"ש יתערב ויורה לגלות את שם מפיץ המידע, כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה לכאורה על פניו עוולה בנזיקין, ולא רק מקום בו קיים חשש ממשי לביצועה של עבירה פלילית כפי שנקבע בפרשת פלונית.
נקבע, כי במקרה הנדון הפרסום נעשה באתר אינטרנט ידוע ומוכר בציבור הרחב, בעל חשיפה רחבה מבחינת מגוון הגולשים בו, וכי מבחינת תוכן הביטוי וסיכויי התביעה, קיימת למזמור הפקות עילת תביעה לכאורה לפי חוק איסור לשון הרע לו היתה זהות הכותב ידועה לה.
חשוב לציין, כי מדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי, בעוד ההחלטה בעניין פלונית ניתנה על ידי בית המשפט השלום. עם זאת, גם פסיקה זו, אינה מחייבת כידוע, אלא בגדר פסיקה מנחה, שכן לא קיים עדיין פסק דין של בית המשפט העליון בסוגיה.
אין להפוך את חופש הביטוי לחופש הביזוי (בש"א 151638/07 לוי אשר נ' בזק בינלאומי בע"מ מיום 26/3/08).
המבקש, סוכן ביטוח העוסק בביטוח גני ילדים ופעוטונים, טען כי במסגרת מסע הכפשה ארוך, מתוכנן זדוני ומגמתי אשר נוהל נגדו, נכתבו נגדו הודעות משמיצות רבות באתרי אינטרנט שונים, תוך ניצול האנונימיות ברשת האינטרנט.
בית משפט השלום בת"א הורה לספקיות האינטרנט בזק בינלאומי, ברק ונטוויז'ן לחשוף זהות גולשי האינטרנט אשר השמיצו את התובע לצורך הגשת תביעת דיבה
השופטת אביגיל כהן קבעה, כי במקרה הנדון לא מדובר בתגובה חד פעמית או בהבעת דעת בלבד, אלא קיימים ביטויים אשר יכולים להיכנס בקלות להגדרת "לשון הרע". כן נקבע, כי מדובר במספר רב של תגובות אשר נשלחו מאותה כתובת IP וכי הרושם שעולה הוא, כי מדובר במפרסם ו/או מפרסמים אשר מצאו לנכון להשתלח בתובע באופן שיטתי, תוך יצירת רושם, כי מדובר במספר רב של מפרסמים אשר חושבים כמותם.
לדברי השופטת כהן (בדומה לגישתה של השופטת פלפל לעיל), "אין הצדקה לכך שרק במקרה של חשש לעבירה פלילית ניתן יהיה להיעתר לבקשה מעין זו. קיימת חשיבות עילאית בחופש הביטוי ברשת האינטרנט אך יש להקפיד כל העת לכך , שחופש הביטוי לא יהפך להיות חופש הביזוי... אין להפוך את האנונימיות ברשת האינטרנט למקום מחסה לאנשים אשר מוצאים לנכון להשמיץ ולבזות בבוטות".
חשיפת זהות גולש כאשר התגובה חרגה מהבעת דעה גרידא ועולה ממנה כוונה זדונית (א 178590/07 נאהדה מנסור נגד חסון עבדאלה חלבי מיום 14/1/08)
בית משפט השלום בת"א הורה למפעילי אתר האינטרנט www.karmel.co.il להסיר מכתבה שפורסמה באתר, פסקאות המתייחסות באופן ישיר לגזברית עיריית עיר כרמל, ואשר יש בהן משום פגיעה לכאורה בשמה הטוב ו/או מהוות איום ישיר או מרומז עליה.
ס' הנשיאה זהבה אגי דחתה את הבקשה לחשוף את זהותם של 15 מן הגולשים באתר אשר פרסמו תגובות מכפישות לכתבה, לרבות שמם, כתובתם וכתובת ה- IP שלהם, וקבלה את הבקשה רק ביחס לתגובה אחת, שחרגה מהבעת דעה גרידא על דרך התנהלותה של המבקשת כגזברית ואשר נקבע כי היא עולה מהדברים כוונה זדונית לפגוע במבקשת.
גוגל חויבה למסור את כל כתובות ה - IP של בלוגר שפעל באמצעות כתובת IP דינמית (בש"א 567/08 בלומפלד נגד Google Inc מיום 21/9/08)
המבקשים ביקשו וקיבלו צו המורה לגוגל לחשוף כתובת IP של בלוגר, אשר במסגרת יומן הרשת הקרוי "מה מתרחש בשערי תקווה" ייחס להם מעשים פליליים. ביהמ"ש נעתר לבקשה, אך אז התברר שהבלוגר לא החזיק כתובת IP קבועה, אלא פעל באמצעות כתובת IP דינמית, המשתנה בכל התחברות. המבקשים פנו לגוגל בבקשה לקבל את כל כתובות הIP , אך גוגל סירבה לכך.
השופט אורן שוורץ קבע, כי אין די במסירת הכתובת הבודדת, וכי בנסיבות המקרה, על גוגל למסור את כל הכתובות הרלוונטיות לרשימת המועדים של הפרסומים.
חשיפת זהות גולש בגין פרסום משמיץ אודות מקצועה ומקור פרנסתה של מושא הכתבה (בש"א 178523/08 פריד נגד פלוני מיום 23/12/08)
המבקשת הינה גננת אשר בבעלותה ובניהולה, שלושה גני ילדים המצויים בקריית-אונו. ביום 18.8.08, פורסמה הודעה בפורום "הורים לתינוקות", המנוהל באתר 'תפוז', בו הציג עצמו הכותב כאב לילד אשר היה באחד הגנים, ובה ביקורת על גני הילדים ועל תפקוד הגננת.
בית משפט השלום בת"א הורה לחברת 'תפוז אנשים' להעביר למבקשת את זהותו וכתובת ה- I.P. של הגולש אשר פרסם את ההודעה נשוא הבקשה, לרבות שמו וכתובתו, וזאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד ערבות על סך של 25,000 ש"ח וכן התחייבות עצמית בלתי מוגבלת. השופטת בלהה טולקובסקי קבעה, כי ע"פ המבחנים אשר נקבעו ב"פרשת רמי מור" התקיימו אותן נסיבות המצדיקות חשיפת פרטי הגולש האנונימי: מדובר בפרסום שנעשה במסגרת פורום" הורים לתינוקות", בתקופה שטרם תחילת שנת הלימודים, החורג מהבעת דעה גרידא, ומכיל פרוט "עובדתי" המשווה לפרסום נופך אמין, באופן שקורא סביר עשוי לייחס לו משקל, מה שמגביר את פוטנציאל הפגיעה הטמון בפרסום. הפרסום מתייחס באופן ישיר, למשלח ידה, מקצועה ומקור פרנסתה של המבקשת, ונוגע בנושאים מהותיים ומרכזיים, הנשקלים על ידי הורים, בבחירת גן לילדיהם, ולפיכך, במידה ואין בו אמת, מהווה לכאורה , לשון הרע.
עם זאת, ומשלא ניתן להעריך, בשלב זה, אם עומדת לגולש האנונימי הגנה מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, ובהתחשב בכך שחשיפת זהותו עלולה לגרום לנזק, חויבה המבקשת, בהפקדת ערבויות, להבטחת פיצוי המשיבים.
מנהלת פורום באינטרנט אינה פטורה מאחריות לפרסום דברי נאצה ע"י גולשים (א 32986/03 בושמיץ משה נגד אהרונוביץ' ענת מיום 6/5/07)
בימ"ש השלום בת"א קבע, כי מנהלת פורום למען זכויות בעלי חיים באתר האינטרנט וואלה ! אחראית לפרסומים משמיצים ביחס לתובע, וטרינר אשר שותף בחווה לגידול קופים, אשר כוללים, בין היתר, השוואה בין פעילות התובע במסגרת חוות הקופים לבין פעולות השמדה שבוצעו בידי הנאצים. עוד נקבע, כי מנהלת הפורום עוולה כלפי התובע בעוולת הרשלנות בכך שנמנעה מלהסיר מהפורום את הפרסומים המהווים לשון הרע נגדו.
ס. הנשיא השופטת שושנה אלמגור קבעה, כי הפרסומים התנוססו בפורום במשך שבועות ארוכים, מבלי שהנתבעת עשתה דבר להסרתם, וכי הנתבעת לא נקטה מידת זהירות שמנהל פורום סביר ונבון היה נוקט באותן נסיבות, ובכך הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית, שכן יכולה הייתה לצפות פגיעה בתובע נוכח שפע הפרסומים המשמיצים שהופנו כלפיו
"הנתבעת הייתה ערה לאפשרות הטכנית - ואף עשתה בה שימוש לעתים - להסיר פרסומים שמצאה כי אינם ראויים להיות מובעים בפורום, ודרך מניעת הפרסומים הייתה קלה ואפשרית, ולא הצריכה השקעת משאבים כספיים או אחרים בלתי סבירים ביחס לנזק שנועדה המניעה להשיג" כתבה השופטת.
אכן, פסק דין זה אינו עוסק באופן ישיר בשאלת חשיפתו של הגולש המעוול, כי אם באחריותה של מנהלת פורום שהפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בכך שלא דאגה לסנן כראוי את תגובות הגולשים בפורום. עם זאת, אנו סבורים כי מדובר בנושא חשוב, שכן כדאי לדעת שמעבר לבקשה לחשיפת הטוקבקיסט, יכולה לעיתים לקום אחריות גם לאחראי על הפורום.
האינטרנט לא שונה מעיתון או כל מדיה פרסומית אחרת
לעניות דעתנו, אל לנו להתייחס לרשת האינטרנט כשונה ממדיה תקשורת אחרת ככל שהדבר נוגע לזכויות המשפטיות של נפגעי לשון הרע ובכלל. עוולת לשון הרע אינה משתנה מבחינה מהותית משום שמבצעה עשה שימוש, במכתב שנשלח בדואר, בטלפון, בשיחת חברים או בכל אמצעים אחר, כולל שימוש בטוקבקים או תגובה לפורום.
חיזוק לגישה זו, ניתן ממש לאחרונה, כאשר בית המשפט השלום בירושלים, חייב את גוגל לחשוף את זהות העומד מאחורי כתובת Gmail שפורסמה בעיתון. במקרה זה, הוגשה תביעת דיבה בגין כתבה שפורסמה בעיתון המכונה "חבל מודיעין שלנו". הכתבה לא נחתמה ע"י איש, ותחת הכותרת "המערכת" הופיעו מספר שמות, מספר סלולארי, וכתובת אי מייל.
השופט עודד שחם הורה לגוגל לחשוף את זהות בעל כתובת הדוא"ל שפורסמה, וציין, כי כיוון שמדובר בכתובת דוא"ל, אשר פורסמה ככתובתו של עיתון ופורסמה בעיתון מודפס, נחלש במידה ניכרת משקלם של השיקולים הנוגעים לאנונימיות של המפרסמים ברשת האינטרנט.
אנו סבורים, כי האינטרנט אינו אלא כלי תקשורת מתקדם שעצם האפשרות הטכנית להתחבא מאחורי מסך המחשב אסור שתאפשר פגיעה כלשהי בזכות של מאן דהוא במקום שבו אילו היה ידוע מי הכותב לא היתה כל מניעה לחייבו בדין בגין עוולת לשון הרע, גם בגוון האזרחי שלה.
אנו מסכימים עם דעתה של כבוד השופטת כהן לעיל, כי אין להפוך חופש הביטוי לחופש הביזוי. גישה זו אף הובעה על ידי כבד השופטת דר' פלפל וכבוד השופט עודד שחם.
יתרה מכך, חופש הביטוי באינטרנט לא יפגע במידה ויחשפו שמותיהם של המעוולים בלשון הרע, ההיפך הוא הנכון – השימוש המוטעה בחופש הביטוי כדי לצמצם את חשיפת המעוולים בלשון הרע, עלול להביא לפגיעה באינטרס בדרגה נורמטיבית גבוהה לא פחות – שמו הטוב של אדם, אינטרס שבדומה לחופש הביטוי אף הוא זכה לרמה נורמטיבית של זכות יסוד על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין (ראו לדוגמא: רע"א 1050/03 בן גביר נגד דנקנר)
ואכן נראה כי בשלב זה זוהי מגמת המחוקק.
גישת המחוקק
בישראל, כאמור, טרם נחקק חוק המסדיר את הסוגיה של חשיפת שמות כותבים אנונימיים ברשת האינטרנט. עם זאת, בשנים האחרונות קיימים ניסיונות חקיקתיים למצוא פתרונות נקודתיים בתחומים הקשורים להתפתחות הטכנולוגית והאינטרנט.
בהקשר זה, ניתן לציין את תזכיר מסחר אלקטרוני התשס"ו-2005 שנערך על ידי הועדה לבדיקת הבעיות המשפטית הכרוכות במסחר אלקטרוני מטעם משרד המשפטים, ואשר גם אם אינו בגדר חוק מחייב, הרי שניתן לראות בו את גישתו האפשרית של המחוקק בנושא.
כך, קובע התזכיר כי חלה חובת סודיות בין ספקי האירוח והגישה למחברי המידע, אך חובה זו כפופה להוראת כל דין.
סעיף מעניין הרלבנטי לעניינינו, עוסק בחובת ספק השירות לגלות את פרטיו של מחבר המידע המפורסם, וכך קובע התזכיר:
סימן ב': חובה לגלות את פרטי מחבר המידע
(א) לא יגלה ספק שירותי אירוח או ספק שירותי גישה כל פרט שיש בו כדי לזהות מחבר מידע, אלא אם הסכים לכך המחבר במפורט ובכתב או אם נדרש לכך לפי הוראות כל דין.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, כי קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה או עבירה, רשאי הוא להורות לספק שירותי אירוח וספק שירותי גישה, לבקשת מי שטוען כי הפצת תוכן של מידע שנמצא על שרת של הספר מהווה עוולה כלפיו או עבירה, למסור למבקש את הפרטים שברשותו שיאפשרו את זיהוי מחבר המידע.
(ג) הפרטים שיש לציין בבקשה, המסמכים שיש לצרף לה, והתנאים שבהם ייתן בית המשפט את הסעד המבוקש, ייקבעו בתקנות".
כלומר, על פי התזכיר, הנטייה הינה בכיוונו של המבחן שנקבע בפרשת רמי מור, שכן בית המשפט רשאי ליתן צו למסירת מידע לזיהוי הכותב במקרה של " חשש של ממש לביצועה של עוולה", ולא רק במקרה של חשש לביצועה של עבירה פלילית על פי המבחן שנקבע בפרשת פלונית.
סיכום
ריבוי פסקי הדין וריבוי הדעות מעידים על כך שטרם נאמרה המילה האחרונה בנושא. האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות להגנה על שמו הטוב של אדם ברשת האינטרנט נעשה בהתאם לגישות שונות ואין ספק כי זהו נושא מורכב ורגיש, המערב בתוכו שיקולים משיקולים שונים.
עד שהמחוקק יסדיר את הנושא, או לחילופין, עד אשר ביהמ"ש העליון יוציא הלכה מחייבת, מומלץ לכל כותב טוקבק לחשוב מספר רגעים לפני שהוא שולח ידיו למקלדת ומשתלח באדם כזה או אחר, בדיוק כפי שמומלץ לכל מי שרואה עצמו נפגע מפרסום כזה או אחרי, לחשוב האם תוכן הדברים עונה לאחת הגישות הקיימות כיום בפסיקה, לפני שהוא מגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע.
"החיים והמוות ביד הלשון" (מישלי יח כא).
שאלת גבולות ההגנה על שמו הטוב של האדם הינה שאלה עתיקת יומין, שוודאי שלא החלה בעידן האינטרנט.
בספר ויקרא (יט, טז) נאמר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". חז"ל הזהירו מאוד מפני לשון הרע, ואף ראו בה כשקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים"[1].
ואולי ראוי לסיים מאמר זה בפסוק, אשר היווה את המקור לשם ספרו של הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, שהינו ספר יסוד, העוסק כולו בהלכות לשון הרע:
"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבֵר מרמה " (תהלים לד, יג-יד).
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
[1] מתוך http://he.wikipedia.org
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין