1. בפני בקשה למתן צו עשה, אשר יורה למשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה"), למסור למבקשת את כל הפרטים המזהים שיש בידה אודות המשיב מס' 1, הוא גולש המכנה עצמו בשם "רפיאל", לרבות מספר I.P., כתובת דואר אלקטרוני, זהות ספק האינטרנט ופרטי המשתמש, כולל שמו המלא וכתובתו, כפי שנמסרו על ידו, בעת שנרשם באתר המנוהל על ידי המשיבה.
2. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה לפיצויים, בסך של 120,000 ש"ח, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
3. המבקשת, אורלי פריד (להלן: "המבקשת"), הינה גננת אשר בבעלותה ובניהולה, שלושה גני ילדים, המצויים בקריית-אונו: "התינוקיה של אורלי"; "הגנון של אורלי" ו"הגן המוסיקלי".
4. המשיבה מנהלת את אתר האינטרנט "תפוז", אשר מבוסס, בין היתר, על פורומים בנושאים שונים ומגוונים, במסגרתם יכולים גולשים להתבטא ולהביע דעתם בכל נושא.
5. ביום 18.8.08, פרסם המשיב מס' 1, הודעה בפורום "הורים לתינוקות", המנוהל באתר האינטרנט של המשיבה, בזו הלשון:
"ברצוני להזהיר הורים מפני הגנון של אורלי בקרית אונו. הגננת אורלי פריד מנהלת 3 גנים בקרית אונו. בני היה באחד מהם במשך שנה וחצי.
במהלך השנה וחצי התגלתה הגננת והמנהלת אורלי פריד כאדם בעייתי, בלשון המעטה.
לאורך כל התקופה היו יחסים עכורים בין הגננת למטפלות מה שגרם לאוירה לא נעימה ולתחלופה בלתי פוסקת של מטפלות אשר נשארו למספר שבועות מצומצם ( ולעיתים אף פחות) ועזבו לאחר שהבינו במי מדובר.
תנאים שהובטחו (בע"פ) לא קוימו: מספר הילדים בקבוצה רק גדל, חדר השינה וחדר המשחקים צומצמו לחדר אחד על מנת לאפשר הכנסת עוד תינוקות לקבוצת הקטנים, מטפלות ותיקות פוטרו כאשר תקופת העסקתן התקרבה לשנה על מנת להימנע מתשלום פיצוים.
בהשוואה לגנים אחרים, התשלום לגן היה דומה מאוד אך אם זאת רק לאחר שעברנו גן נוכחנו לדעת עד כמה הגן לא מושקע ברמת המרחב, צעצועים ופעילויות לעומת גנים אחרים.
כמו כן, שמענו רבות אודות אנשים אשר התחרטו וביקשו להוציא את ילדים מהגן והגננת סירבה לשלם את כספם (לא מקדמה אלא צ'קים שניתנו מראש).
ולבסוף, כאדם, אורלי בוחרת בדרך הקלה לפתור בעיות ע"י כיבוי שריפות ותגיד הכל להורה על מנת לרצותו על חשבון הורים וילדים אחרים (לי אישית היא אמרה: "אני אסבן בשבילך הורים אחרים").
אני מבקש מההורים שחושבים לרשום את ילדם לאחד מהגנים (תינוקייה, גנון או גן מוזיקלי) להתייעץ עם ההורים האחרים ולהימנע מלחזור על הטעות שלנו".
6. המבקשת טוענת כי ההודעה האמורה, מהווה לשון הרע באשר נוגעת היא, באופן ישיר, למשלח ידה, מקצועה ומקור פרנסתה וכי בנסיבות העניין, יש להורות על חשיפת פרטיו של הגולש האנונימי. המבקשת מפנה למבחנים שהותוו בעניין זה, בהצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008 ובפסיקת בתי המשפט וטוענת כי בנסיבות העניין, יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי גם על פי "הגישה המחמירה", המשתקפת מפסיקתה של כב' השופטת אגמון-גונן בבש"א 4995/05
פלונית נ' בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "פרשת פלונית"), שכן ברור או לכל הפחות, קיים חשש ממשי, שמטרת הגולש האנונימי היתה לפגוע במבקשת כך שפרסום ההודעה המשמיצה, עשוי להוות עבירה פלילית, על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.
7. המשיבה מתנגדת לבקשה ומדגישה את חשיבות השמירה על חומת האנונימיות של הגולשים המתבטאים ברשת האינטרנט. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הפרסום נשוא הבקשה, אינו עולה כדי עוולה של הוצאת לשון הרע שכן על פניו מדובר בביקורת צרכנית לגיטימית המהווה הבעת דעה מותרת.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם על פי מבחנים שנקבעו בפסק דינו של כב' השופט עמית בבר"ע 850/06
רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר
ynet
- מערכת הפורומים", תק-מח 2007 (2) 1837 (להלן: "פרשת רמי מור"), לא הוכח אותו "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת פרטי הגולש האנונימי ולא הוכח כי המבקשת מיצתה את האפשרות להביא לחשיפת הגולש האנונימי, באופן וולנטרי, באמצעות קריאה לזיהויו באתר בו פורסם הביטוי המשמיץ.
8. בתשובה לתגובה, ציינה המבקשת כי לא היה באפשרותה, לפנות לגולש האנונימי, באמצעות אתר האינטרנט שכן המשיבה חסמה גישה והודיעה כי לא יפורסמו הודעות נוספות, הקשורות בפרסום האמור, כך שהמבקשת, עובדות המועסקות על ידה וכן הורים שניסו להגיב על הדברים, לא יכלו לעשות כן.
למען שלמות התמונה יצוין כי מכתב התביעה עולה כי המבקשת ביקשה להסיר את הפרסום וזה אכן הוסר על ידי המשיבה.
דיון
9. בהעדר חקיקה המסדירה סוגיית חשיפת זהותם של גולשים באינטרנט וקובעת נוסחת איזון סטטוטורית בין חופש הביטוי של הדוברים ב"כיכר השוק הוירטואלית" - האינטרנט - לבין זכותו של הפרט, להגנה מפני לשון הרע, הובעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, דעות שונות בסוגיה זו.