אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> נזקי גוף ותאונות >> חשיפת זהות טוקבקיסטים - האם ומתי? (חלק א')

חשיפת זהות טוקבקיסטים - האם ומתי? (חלק א')

מאת: שחר ולנר, עו"ד; שירה הימן, עו"ד | תאריך פרסום : 06/07/2009 12:00:00 | גרסת הדפסה

 

 

 

נראה לכם שאף אחד לא יודע מי אתם בגלל שאתם מאחורי המחשב? כדאי שתחשבו פעמיים לפני שאתם שולחים טוקבקים שיש בהם לשון הרע או פגיעה כלשהי באחר!

לחלק ב' של המאמר

מבוא

כמה פעמים ישבתם מול מכשיר הטלוויזיה והיה לכם מה להגיד לשדרן? או לצעוק לשאר הצופים – "זה לא נכון!"... "הוא בכלל לא מבין על מה הוא מדבר"... וכמובן להציג בפני הקהל את ה"אני מאמין" שלכם.

עד לפני מספר שנים התקשרות האינטראקטיבית היתה בגדר מדע בדיוני. ההתקדמות הטכנלוגית של תקשורת ההמונים בעידן האינטרנט הפכה את הרצון שלכם ושל הציבור כולו לאפשרי, בלחיצת עכבר.

ובצד היתרונות קיימות גם סכנות...

אם פעם הרצת מניות היתה נחשבת לפעולה מורכבת הדורשת קשרים עם גורמים רבים בתוך המערכת הבורסאית, הרי שהיום שידור של מסר פשוט על ידי מאן דהוא לתוך פורום באתר הרלבנטי יכול לעשות את העבודה.

אחת הדרכים הנפוצות להביע דעה בפני קהל רחב של גולשים הינו ה"טוקבק" שכשמו כן הוא – מנגנון לתגובות הגולשים באינטרנט, המופעל בין היתר באתרי חדשות, באתרי בלוגים ובאתרים נוספים, ומאפשר לגולשים להגיב ולפרסם דעתם על הנאמר בזמן אמת ובפני שאר קהל הגולשים.

באנגלית talk back פירושו "דַבּר חזרה". במרץ 2007 החליטה האקדמיה ללשון עברית על המילה "תְגוּבִית", כתחליף למילה הלועזית "טוקבק"[1]. ספק אם הביטוי העברי יתפוס את קהל המשתמשים או שמא ישאר המונח הלועזי, בדומה ל"שטרודל" @ שלא הצליח להתהפך ל"כרוכית" בקרב הקהל למרות החלטת האקדמיה ללשון בעניין. מטעמי נוחות, נשתמש במאמר זה בביטוי השגור – טוקבק.

הטוקבקים הפכו בשנים האחרונות לבמה ציבורית משמעותית ביותר, בה ניתן לחוש את 'דופק הציבור', וכל אדם יכול בלחיצת עכבר, להביע את דעתו בכל נושא שבעולם.

אין ספק, כי יש בכך משום הגשמה ומימוש של חופש הביטוי בצורה המיידית והברורה ביותר. מאידך, נשאלת השאלה – מהם גבולותיו של חופש זה, והאם באמת הדף, או במקרה זה, המחשב, סופג הכל? האם כל אמירה שהיא מתקבלת כחלק מחופש הביטוי?

שאלות אלו מתחדדות לאור העובדה שהאינטרנט מאפשר לכותב המגיב (הטוקבקיסט) להישאר באנונימיות מוחלטת, כך שהחופש האישי לכתוב תגובות גם כשהן פחות מקובלות, הוא גדול במיוחד.

הנתבע האנונימי

בשנים האחרונות, נתקלים בתי המשפט יותר ויותר בשאלה האם ומתי יש לחשוף את פרטיו של הטוקבקיסט האנונימי. שאלה זו מתעוררת בד"כ על רקע תביעת דיבה ולשון הרע שמבקש להגיש מושא התגובה.

גם בשעה שאין ספק, כי בין התגובות קיימות גם תגובות פוגעות, מעליבות ומשפילות המהוות עילה לתביעת לשון הרע, עדיין נותרה שאלת זהותו של הנתבע קריטית באשר מיהו הנתבע הרלבנטי שכנגדו יש להגיש את התביעה, שכן מרבית הטוקבקיסטים, ובמיוחד אלה בעלי מסר פוגעני, מסתתרים מאחורי מסך המחשב, ומסרבים לחשוף את זהותם.

אכן, כאמור לעיל, מסך המחשב, בדומה למסך ההתאגדות בדיני החברות, אמור להפריד במשהו את האדם הפרטי למול הפעילות שלו כלפי כולי עלמא, ואולם, האם יש לשמור על מסך זה בכל מחיר? לעניות דעתנו, בדומה לדיני החברות, התשובה חייבת להיות:- "תלוי בנסיבות".

בדומה לקיומם של תנאים בעילה ל"הרמת מסך" בדיני החברות, יש לקבוע את התנאים ל"הרמת מסך המחשב" לצורך חשיפת מפעילו.

זיהוי הנתבע - תעודת הזהות המודרנית- IP

בתחילת עידן האינטרנט היו מי שטעו לחשוב כי לא ניתן לאתר את המפעילים המסתתרים מאחורי המחשב ושומרים על אנונימיות, אולם בדומה לטביעת אצבע או בדיקת DNA, גם בעולם המקוון ניתן להתחקות אחר הטוקבקיסט / הגולש במידת הצורך.

במקרים של עבירות פליליות הדבר נפוץ ביותר ונעשה כעניין שבשגרה על ידי המשטרה בשעת הצורך. כך, נקבע כי צפייה בתכנים פורנוגראפיים של קטינים באינטרנט אינה עבירה על החוק (למרות שעניין זה חורג ממאמרינו, נציין כי במקרה דומה דחה בית המשפט העליוןערעור של אדם שהורשע בהחזקת חומר פדופילי במחשב.)

"טביעת האצבע" בעולם המקוון הינה למעשה כתובת ה – IP (Internet Protocol) שממנה משדר הנתבע את המסרים הפוגעניים שלו. איתור ה-IP הרלבנטי נעשה על ידי פניה לחברות ה-ISP (ספקיות שירות האינטרנט) ו/או לאתר הרלבנטי שבמסגרתו פורסם הטוקבק הפוגעני.

ברב המקרים חברות אלה, שלמעשה מהוות צד שלישי כביכול לא רלבנטי בסכסוך שבין הטוקבקיסט הפוגע לנפגע, מסרבות לחשוף את פרטי הגולש הטוקבקיסט ומעדיפות שהדבר יוכרע על ידי בית המשפט.

ואכן השאלה שמעסיקה את בתי המשפט, ואשר אין לגביה כרגע תשובה בחוק, הינה באילו נסיבות יחויבו חברות ה- ISP ואתרי האינטרנט במסגרתם נכתבה התגובה, לחשוף את זהותו של הכותב (באמצעות חשיפת כתובת ה I.P שלו)?

הגישות העיקריות בפסיקה

בתי המשפט נתנו לשאלה זו תשובות שונות ולעיתים אף סותרות.

להלן סקירה של פסקי דין מהשנים האחרונות, אשר מנסים להתמודד עם הסוגיה. שוב נציין, כי אין חקיקה בנושא, ואף לא פסיקה מחייבת של בית המשפט העליון.

דבר החקיקה הרלבנטי לענייננו על אף שאין במסגרתו התייחסות ספציפית בנוגע לשימוש בטוקבקים הינו חוק איסור לשון הרע המגדיר בסעיף 1 לחוק כי פרסום לשון הרע הינו דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו נטייתו המינית או מוגבלותו.

באופן כללי, קיימות כיום שתי גישות בפסיקה לשאלה האם ומתי ניתן לחייב את אתר האינטרנט/ספק השירות, לחשוף זהות גולשים אנונימיים בגין כתיבת טוקבקים שיש בהם לכאורה לשון הרע.

הגישה הראשונה, הינה הגישה שיזמה כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן בפרשת פלונית, לפיה האיזון הראוי, בהקשר של לשון הרע, הינו כי יש לאפשר חשיפת זהות הגולש רק במקרים העשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע.

הגישה השנייה, והמקלה יותר, הינה זו של כבוד השופט יצחק עמית בפרשת רמי מור, לפיה ניתן להורות על חשיפת זהות הגולש גם במקרים של לשון הרע המהווה מעוולה אזרחית ובלבד שהוכח קיומו של דבר מה נוסף" לטענה בדבר לשון הרע.

כבר כעת נציין, כי הבעיה העיקרית בתנאי אותו הציבה כבוד השופטת דר' אגמון – גונן, נובעת מהעובדה כי בשלב מקדמי שכזה – כלומר, הדיון לגבי חשיפת פרטי הטקובקיסט – קשה מאוד להכריע האם עסקינן בפעולה בעלת גוון פלילי או שמא בגוון בהיר יותר בעל אופי אזרחי בלבד. ודי לך בכך שהנתבע הפוטנציאלי לא נוכח בדיון שכן הוא עדיין מסתתר מאחורי מסך המחשב.

בתי המשפט נעים על הציר שבין שתי הגישות הללו.

פסקי דין הדוחים בקשות לחשוף זהות גולשים

לא יימסרו פרטי גולשים אשר פרסמו הכפשות והשמצות באתר החברה (בש"א 5478/06, קי.אס.פי מחשבים בע"מ נגד ברק אי.טי.סי. מיום 13/8/06)

בימ"ש השלום בחיפה דחה בקשה של חברה למתן שירותי מכירה של ציוד מחשבים לצוות על המשיבה למסור שמם ופרטיהם של גולשים אשר פרסמו כנגדה באתר האינטרנט של המשיבה פרסומים מכפישים ומשמיצים. כבוד השופט שלמה לבנוני דן בבקשה לאור פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר אגמון-גונן בעניין פלונית אשר במסגרתו נקבע כי רק ככל שעסקינן בלשון הרע המצמיחה עילה פלילית, יש לשקול להורות על חשיפת זהותו של הגולש האנונימי, על מנת להתיר הגשת תובענה אזרחית בגין לשון הרע כנגדו.

השופט לבנוני קבע, כי במקרה הנדון מדובר בלשון רע בעלת מימדים "אזרחיים-מסחריים" גרידא, וקרא למחוקק לקבוע את האיזונים הראויים לנוכח מציאות טכנולוגית זו המחייבת אמירות מחודשות של המשפט בסוגיות אלו שבדיני לשון הרע

המחוזי קבע: ברק לא תחויב לחשוף פרטי גולשים שהשמיצו מטפל אלטרנטיבי (בר"ע 850/06 רמי מור נגד ידיעות אינטרנט מערכות אתר - YNET מיום 22/4/07)

המערער, מטפל אלטרנטיבי, הגיש לבימ"ש השלום בקשה להורות ל YNET לחשוף זהותם של גולשים שהתבטאו בגנותו במסגרת פורומים באינטרנט, על מנת להגיש נגדם תביעת לשון הרע. בימ"ש השלום סירב לבקשתו, והוא ערער לבימ"ש המחוזי בחיפה. גם בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו.

למרות דחיית הבקשה במקרה זה, קבע השופט יצחק עמית כי המבחן שהוצע בפרשת פלונית, לפיו יורה בית המשפט על חשיפת זהותו של הגולש רק במקרים של עבירה פלילית, להבדיל מעוולה אזרחית , הוא מבחן צר יתר על המידה, ופסק כי כאשר בית המשפט דן בבקשה לחשיפת זהות גולשים באינטרנט, נדרש "דבר מה נוסף" לטענה בדבר לשון הרע. בין המבחנים שהציע השופט לקיומו של אותו דבר מה נוסף - על התובע להראות שהתביעה מוגשת בתום לב, על התובע להראות שסיכוייו לזכות בתביעה טובים, האם יש להניח שהקורא הסביר נתן משקל של ממש לביטוי הפוגע. בנוסף, השופט מציע לנקוט שורה של צעדים מקדימים, טרם חשיפת זהותו של המפרסם בפני התובע, ביניהם: על התובע להראות כי מיצה את האפשרויות לחשיפת הנתבע האנונימי.

"אין בכוחה של האנונימיות להעניק "חסינות" מפני עוולה של פרסום לשון הרע או מפני כל פרסום המהווה עוולה על פי חוק, כמו פגיעה בפרטיות או עוולה מסחרית. בדרך זו, מחד, איננו פוגעים ביתרונותיה של האנונימיות ובתרומתה לחופש הביטוי באינטרנט, ומאידך, האנונימיות נתחמת עד לגבולות המוכרים של חופש הביטוי" כתב השופט.

זהות גולש שהשמיץ איש ציבור ברשת תיחשף רק במקרים חריגים וקיצוניים (ה"פ 541/07 עו"ד יעקב סבו נגד ידיעות אינטרנט מיום 11/11/07)

בית המשפט המחוזי בת"א דחה את בקשתו של עו"ד יעקב סבו, איש ציבור, המועמד לראשות עירית קריית אונו, לחשוף זהות של גולש אשר השמיץ אותו בפורום "תושבי קריית אונו" ב-y net.

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה, כי כאשר מדובר בחשיפת שחיתויות לכאורה של איש ציבור, או מועמד לבחירות למשרה ציבורית, ככלל, אין לאפשר חשיפת פרטים של גולשים, בעיקר כאשר הפרסום אינו פוגע במיוחד ומתייחס לאירועים ספציפיים וממוקדים, ונעשה בפורום הרלבנטי.

"דווקא כשמדובר במי שמעמיד עצמו לבחירה כראש עירייה, יש להעדיף את חופש הביטוי, שהוא אחד הערכים החשובים ביסוד האנונימיות ברשת, ולא לאפשר לחשוף את שם הגולש או כתובת ה IP שלו" כתבה השופטת.

נקבע, כי הפרסומים במקרה זה אינם עומדים, במבחן העבירה הפלילית שנקבע בפרשת פלונית, ואף לא במבחן המקל שהציב השופט עמית בפרשת רמי מור.

לא תיחשף זהות גולשת שהשמיצה באינטרנט חנות למוצרי תינוקות (בש"א 152863/08 רבקה פלח נ' דוקטורס - אתר אינטרנט מיום 12/2/08)

בית משפט השלום בת"א דחה בקשה של בעלת חנות למוצרי תינוקות בשם "בייבי פלוס" במודיעין לחשוף זהות גולשת אשר פרסמה הודעות משמיצות תחת הכותרת "בייבי פלוס - התרחקו מהחנות" באתרי האינטרנט המנוהלים על ידי דוקטורס ושירותי בריאות כללית, בנושא "הריון ולידה".

השופטת בלהה טולוקובסקי קבעה כי היא מאמצת את הגישה המחמירה והצרה שננקטה על ידי השופטת אגמון-גונן בפרשת פלונית, לפיה זהותו של הגולש האנונימי באינטרנט תיחשף רק כאשר יש בדבריו משום עבירה פלילית לכאורה על חוק איסור לשון הרע, דהיינו: מקום בו על פני הדברים מתקיים היסוד של "כוונה לפגוע".

נקבע, כי במקרה הנדון לא מתקיימים היסודות של עבירה פלילית על חוק איסור לשון הרע. לדברי השופטת: " מדובר בדברים שעל פי הקשרם, ניתן להבינם כהבעת דעה אישית של לקוח שאינו מרוצה, וזאת בגבולות שאינם חורגים מביקורת לגיטימית ובשפה שאינה בוטה ומתלהמת, יתר על המידה".

לא תיחשף זהות טוקבקיסטים בגין "שיח לא מנומס" (בש"א 160133/08 הרודס בניה ופיתוח (1990) בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ מיום 11/5/08)

בימ"ש השלום בת"א קבע, כי אין לחייב את מעריב לחשוף את כתובת ה IP של כותבי טוקבקים לכתבה שפורסמה באתר NRG אשר עסקה בפרויקט תיירותי שאמור לקום בתמנע, שהמבקשים הם יוזמיו. חלק מהטוקבקים, שהתנגדו לפרויקט, נשאו את שמות המבקשים על אף שלא הם כתבו אותם. לפיכך, המבקשים עתרו לחשיפת כתובותיהם של הכותבים על מנת להעמידם לדין בגין התחזות והוצאת לשון הרע.

השופטת ריבה ניב דחתה את הבקשה, וקבעה כי לא השתכנעה כי הטוקבקים שלגביהם נתבקשה החשיפה פגעו במבקשים למעט העובדה שנכתבו לכאורה בשמם, אך לעניין זה לא יכול להיות ספק בליבו של כל קורא - כי לא המבקשים הם שכתבו אותם.

לדברי השופטת: "גם אם השיח אינו מנומס, יש בו משום הבעת דעה וביקורת במאבק ציבורי בתחום האקולוגיה".

אתר אינטרנט אינו אחראי לפרסום לשון הרע בטוקבקים (א 51859/06 עו"ד שמעון דיסקין נגד הוצאת עיתון הארץ, מיום 28/10/08)

התובע נהג לכתוב טוקבקים לכתבות המתפרסמות באתר האינטרנט של עיתון "הארץ" ובאתרים נוספים, וכך עשה גם בעקבות כתבה אשר עסקה בשאלת התגובה הראויה לירי הקסאמים מרצועת עזה לאזור שדרות. בין התגובות שפורסמו לכתבה, נמצאו גם התבטאויות חריפות כלפי התובע, אשר כינו אותו בין היתר "אוליגרך רוסי" ו-"זהירות משמעון דיסקין העו"ד המפיוז, שמבין ומפעיל רק כוח".

התובע הגיש תביעה כנגד אתר האינטרנט של עיתון הארץ בגין הוצאת לשון הרע במסגרת הטוקבקים.

השופטת תמר אברהמי מבית משפט השלום בת"א דחתה את התביעה משני טעמים: ראשית, נקבע כי התובע היה מודע לכך ש"הארץ" אינו רואה עצמו אחראי לתוכנם של הטוקבקים, והסכים לכך נוכח "הצהרה" אליה מופנה כל שולח תגובה, ונוכח התגובות הרבות ששלח התובע עצמו.

שנית, נקבע כי סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, הקובע אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת, אינו חל על אתר אינטרנט.

"ככלל, אין לראות במי שמעמיד את הבמה לרשות ה"טוקבקיסטים", כאשר ניתן לראות במובחן כי מדובר בטוקבקים ולא בחלק מגופן של כתבות, משום "אמצעי תקשורת" לצורך סעיף 11", כתבה השופטת בפסק הדין.

פרסום קטע סרוק שלא ברור מה מקורו אינו עילה לחשיפת זהות גולש) בש"א 180513/08 ערב ערב באילת נגד פלוני/ת מיום 25/12/08 )

המבקשת, מוציאה לאור מקומון בשם "ערב ערב באילת" היוצא לאור בעיר אילת, טענה כי בעיצומה של מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, פירסמו גולשים באתר האינטרנט "אילתי" כותרת בולטת הנחזית להיות כותרת של ידיעה סרוקה מתוך עיתון כלכלי, בעניין רכישת המקומון ע"י אחד המתמודדים לראשות העיר, דבר אשר לטעת המבקשת אינו נכון, וגרם לפגיעה בשמו הטוב של העיתון.

בית משפט השלום בת"א דחה בקשה להורות ל- 012 סמייל תקשורת למסור זהות בעליהן של שתי כתובות I.P המפורטות בבקשה, לצורך הגשת תביעת לשון הרע. השופטת בלהה טולקובסקי קבעה, כי בהתאם למבחנים שנקבעו ב "פרשת רמי מור" הרי שבנסיבות העניין, לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצטברות לכדי אותו "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת זהותו של הגולש האנונימי, שכן מדובר בקטע סרוק שלא ברור מה מקורו, והגולשת האנונימית אף מציינת "מצחיק... זה מה שקיבלתי עכשיו במייל...".

בנוסף, הפרסום הוסר באופן מיידי, דבר המצמצם מאוד את פוטנציאל הפגיעה הטמון בו. השופטת ציינה, כי המבקשת שהינה בעלת השליטה באמצעי תקשורת, יכלה להכחיש את הפרסום ולהפריכו, הן במסגרת האתר בו פורסם והן מעל דפי המקומון המוצא על ידה, וכן היה באפשרותה לפנות לגולשת האנונימית, להעמידה על הכוונה להגיש תביעה ולבקש ממנה לחשוף זהותה.

נדחתה בקשת עיתונאי להורות לוואלה לחשוף כתובת גולש בגין טוקבקים פוגעים (א 7832-10-08 מושקוביץ נגד וואלה ! תקשורת מיום 1/5/09).

התובע, עיתונאי ידיעות אחרונות טען, כי טוקבקים שנכתבו באתר וואלה ברנזה, כתגובה לכתבות שפורסמו באתר, הוציאו את דיבתו, ופגעו במוניטין שלו כעיתונאי, ודרש מבית המשפט להורות לוואלה לחשוף את כתובות ה I.P של הגולשים האנונימיים שפרסמו את התגובות הללו.

השופטת עיריה מרדכי מבית משפט השלום בבית שאן דחתה את התביעה וקבעה כי הדברים שנכתבו אינם מצדיקים מתן צו לחשיפת הגולשים, במיוחד לאור העובדה כי התובע הינו עיתונאי, החשוף לתגובת לא אוהדות מכוח תפקידו. השופטת ציינה, כי תהא גישת בית המשפט בשאלת חשיפת זהותו של גולש אנונימי אשר תהא, אין ספק, כי על בית המשפט לנהוג בזהירות יתרה, על מנת שלא לפגוע בחופש הביטוי ולא לצמצם יתר על המידה את הזכות לאנונימיות ברשת.

עוד קבעה השופטת, כי מבחינה טכנית, כלל לא בטוח שגילוי כתובת ה I.P אכן יביא לחשיפת זהות הגולש עצמו.

לסיכום

עד כאן הוצגו מקרים בהם שמרו בתי המשפט על האנונימיות של הטוקבקיסטים. ואולם, ישנן פסיקות הפוכות לפיהן בתי המשפט הורו לחשוף זהות גולשים.

לכן, בינתיים אל תמהרו לשגר טוקבקים חסרי רסן.

בחלקו השני של המאמר, שיפורסם בעזה"ש בשבוע הבא, יוצגו הסיטואציות בהן החליטו בתי המשפט דווקא לחשוף את זהות הגולשים, וכן ראשית עשייה של המחוקק בעניין.

לפסקי הדין שאוזכרו במאמר


* עו"ד שחר ולנר שותף במשרד אלטשולר – ולנר ועורך תחום מדור אינטרנט ומחשבים באתר המשפט הישראלי – פסקדין, עו"ד שירה הימן מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי – פסקדין.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.


[1] מתוך http://he.wikipedia.org

 

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין

 

חוקים קשורים

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום נזקי גוף ותאונות באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום נזקי גוף ותאונות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ