נדחתה בקשה לחשיפת זהות גולשים שהגיבו באתר NRG על כתבה בעניין פרויקט תמנע

1.         לפני בקשה למתן צו עשה המורה למשיבה 1, מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, לחשוף את כתובת ה-IP של כותבי התגוביות (טוקבקים) לכתבה שפורסמה באתר האינטרנט NRG (להלן "האתר").

2.         המבקשת 1 היא חברה פרטית העוסקת בתחום בניית בתי מלון והיא, בין היתר, הבעלים של קומפלקס מלונות הרודס באילת, שמר יואב איגרא הוא מנהלה.

3.         המבקש 2, מר מיקי חברוני, הוא מנכ"ל קבוצות איגרא.

4.         המבקש 3 מר זאב טהר לב, הוא מנהל פרויקטים בקבוצת איגרא, ואחראי, בין היתר, על פרויקט תמנע.

5.         המבקשת 1 יוזמת פרויקט תיירותי ייחודי בבקעת תמנע (להלן " הפרויקט") שאושר בועדות התכנון.

6.         לטענת המבקשים, בחודשים האחרונים החלה להישמע התנגדות לפרויקט של פעילים בודדים תושבי אזור הערבה, מתוך כוונה לבטל את האישורים וההיתרים שכבר ניתנו. מחאה זו הובילה לפרסום מספר כתבות בעיתונות ובאתרי האינטרנט בקשר לפרויקט.

7.         ביום 22.2.08 פורסמה באתר כתבה המתארת את ביקורו של ח"כ אופיר פינס בבקעת תמנע. לדברי הכתב, מר בילי פרנקל, חברו סטודנטים מהמגמה הירוקה מ"מכון ערבה" לעמותת "אדם טבע ודין" בניסיון לטרפד את הפרויקט, או חלק ממנו.

8.         התגוביות לכתבה שנשלחו לאתר (59 במספר) תמכו בחלקן בפרויקט  ובחלקן תקפו אותו. בגין שתיים מהן הוגשה בקשה זו.

האחת, נושאת שמו של המבקש 3, בה נכתב: " היה קל להשתלט - פשוט משחדים... אין לקבוצת איגרא בעיה של מזומנים אז פשוט קונים את מי שצריך - אודי גת, בני שלמון, מי שצריך קונים. כך משתלטים על הטבע".

האחרת, נושאת שמו של המבקש 2: " הטבע שייך לקבוצת איגרא!!!".

9.         למותר לציין, כי המבקשים 2 ו-3 לא כתבו את התגוביות ולפיכך עותרים הם לחשיפת כתובותיהם של הכותבים על מנת להעמידם לדין בגין התחזות והוצאת לשון הרע.

10.       המשיבה נדרשה ליתן עמדתה לבקשה. בתגובתה טענה כי היא מהוה אכסניה לכותבים ואינה אחראית לתוכן התגוביות שנתקבלו אצלה. יחד עם זאת, מדיניותה של המשיבה  היא לפעול להסרתם של מידע ותגוביות שהתלוננו כנגדם, ואשר יש בתוכנם כדי להוות עוולה כלפי המתלונן וכך נעשה גם במקרה דנן, לאחר  שהמבקשים פנו אליה.

11.       לטענת המשיבה שמירת חופש הביטוי מחייבת גם שמירת האנונימיות של כותבי התגוביות בחלק מן המקרים.

12.       עוד נטען, כי התגוביות אינן מהוות פרסום פוגע העונה על דרישות ס' 1לחוק לשון הרע תשנ"ה - 1965 ולכן דינה של התביעה בגינן להיכשל. באשר למבקשת 1 נטען כי התגוביות לא התייחסו אליה כלל, ולכן אין לה כל עילת תביעה כנגד מי מהמשיבים.

13.       המשיבה טענה בנוסף כי עפ"י ההלכה המשפטית  הנהוגה היום, כמו גם עפ"י הצעת חוק מסחר אלקטרוני, לא מתקיימים היסודות המזכים את המבקשים בחשיפת פרטי שולחי הכתוביות.

יחד עם זאת, הודיעה כי היא משאירה הבקשה לשיקול הדעת של בית המשפט.

14.       לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הנני דוחה את הבקשה.

שאלת חשיפת זהות גולשים ברשת האינטרנט, שטרם הוסדרה בחקיקה, נסקרה ע"י כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל בה"פ (ת"א) 1244/07 מזמור הפקות בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (אתר האינטרנט NRG ), תק-מח 2008(1) 13530 מיום 20.3.08.

נכתב שם כי שתי המגמות, המוצאות ביטוין בפסיקה הינן זו של כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון בבש"א (ירושלים) 4995/05 פלונית (קטינה) ואח' נ' בזק בינלאומי בע"מ ואח', תק-של 2006(1) 11480, לפיה יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי אם תוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע, ושל כב' השופט יצחק עמית בבר"ע (חיפה) 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר Ynet - מערכות הפורומים תק-מח 2007(2), 1837). לפיה על המבקש להראות קיומה של עילת תביעה כנגד הכותבים, לו הייתה זהותם ידועה, וכי יתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף" כדי לאפשר את הגילוי, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי.