הרקע וטענות הצדדים
1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 31/12/07, פיצוי התובע בשל אי אכיפת החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983, לרבות התיקון שנכנס לתוקף ביום 7/11/07 (להלן - החוק המתוקן), באולם הנוסעים בתחנת הרכבת "מלחה" בירושלים (להלן - אולם הנוסעים).
2. על פי כתב התביעה, הגיע התובע לירושלים ברכבת ביום 11/12/07 ונחנק מעשן הסיגריות שמילא את אולם הנוסעים.
לטענת התובע, הוא לא הבחין במקום בשלטים האוסרים על עישון, ומאידך הבחין במאפרות על הפחים. כאשר שאל את אחד העובדים מדוע מעשנים באולם הנוסעים, אמר לו העובד, לטענתו, שאין אכיפה של החוק.
עוד נטען, שליד השירותים בסוף התחנה הוצב פרגוד ומאחוריו נראה עובד הנתבעת כשהוא מעשן. התובע טוען, כי גם אם פינה זו יוחדה לעישון - הרי שהיא פתוחה לחלל התחנה והדבר נוגד את החוק המתוקן.
3. התובע דורש פיצוי בסך 10,000 ש"ח. בדיון שהתקיים בפני ביום 22/6/08 הציג התובע תעודה רפואית (ת/2), מיום 29/10/07, ממנה עולה כי הוא סובל מ-ASTHMAבחומרה קשה עד בינונית, לא מאוזנת, וכי התופעות מחמירות יותר בחשיפה לאבק, עשן ופריחות.
לטענתו, הנתבעת באי אכיפתה את החוק גרמה לו נזק פיזי וגם נזק מנטלי.
4. התובע מודה כי הוא הינו המייסד של ארגון "לנשום נקי" - מטה המאבק בעישון הכפוי שבעזרתו הוגשה התביעה.
כתב התביעה הינו מנומק היטב מן הפן התיאורטי-משפטי. חבל רק שבפרק ח' לכתב התביעה, שעניינו "הנזק והפיצוי הנתבע", לא התייחס התובע, במסגרת הנזק המנטלי, לנושא נשוא התביעה, דהיינו לעישון באולמות הנוסעים של הרכבת אלא התייחס, משום מה, לעישון במסעדה.
בסעיף 37(ב) לכתב התביעה אומר התובע כי עקב התנהגות הנתבעת ובעילות שפורטו על ידו נגרם לו, בין היתר נזק מנטלי:
"נגרמה לנו פגיעה בכבודנו, כאשר בפועל הודרנו ממסעדה שחפצנו לאכול בה, אך בגלל שאיננו מוכנים שיכפו עלינו עישון".
הואיל ובפרק ב' לכתב התביעה, שעניינו העובדות, לא התייחס התובע כלל למסעדה בתחנת הרכבת בירושלים (שכלל איננה קיימת שם) אלא לאולם הנוסעים בלבד - ניתן להניח ששגגה נפלה תחת ידו והאמור בחלק המשפטי של כתב התביעה הועתק מתביעה אחרת בנושא הגבלת העישון במקומות ציבוריים.
5. הנתבעת, בסעיפים 17-1 לכתב ההגנה, מתייחסת בהרחבה לאי ההתאמה האמורה וטוענת שבשל כך דין התביעה להימחק על הסף.
הואיל וכאמור, הרשיתי לעצמי להניח שהתובע התבלבל בתום לב עם סידרת תביעות אחרות שהגיש בענין העישון הכפוי (וביניהן
ת"ק 10118/06 אמיר סימן טוב נגד "אוויטה"), ושכח לערוך את ההתאמות הנדרשות לענייננו, דינה של טענה מקדמית זו של הנתבעת להידחות, ואתייחס לתובענה לגופה.
6. לגופו של ענין טוענת הנתבעת כי התקינה שלטים רבים באולם הנוסעים האוסרים על עישון, ואף צירפה תמונות בנספח ב' לכתב ההגנה להוכחת טענתה.
עוד נטען, כי באולם הנוסעים, כמו בשאר תחנות הרכבת ברחבי הארץ, מותקנת מערכת כריזה אשר מודיעה הודעות שונות לציבור הנוסעים, ובין היתר ישנה הודעה אשר מזכירה לציבור על איסור העישון באולם הנוסעים. הודעה זו מושמעת ברחבי התחנה פעמיים בשעה ובכל פעם שנכנסת רכבת לתחומי התחנה.
יצויין, כי במהלך הדיון השמיע נציג הנתבעת את נוסח הכריזה (פרוטוקול עמ' 2 שורה 17).
7. אשר למאפרות באולם הנוסעים - בתמונות שהגיש התובע (ת/1), שלטענתו צולמו באמצע חודש דצמבר 2007, לפני הגשת התביעה ולאחר כניסתו לתוקף של החוק המתוקן, נראות מאפרות על פחים ובהן נראים בבירור בדלי סיגריות ואף קופסאות סיגריות.
הנתבעת טוענת, בסעיף 34 לכתב ההגנה, שהמאפרות אשר מוצמדות לפחי האשפה, כפי שמופיעות בת/1 הוסרו בפועל, וזאת כדי לא לעודד אנשים לעשן בתחומי התחנה. לראיה צירפה הנתבעת תמונות של הפחים בנספח ג' לכתב ההגנה אשר צולמו, לפי הצהרתה, ביום 28/1/08, לאחר הגשת התביעה.