הימנעות הבנק מהמצאת תצהיר של גורם רלוונטי לתביעה - התנהגות תמוהה

1. כללי :

לפני שתי בקשות; האחת, בש"א 4412/07, עניינה צו מניעה זמני האוסר על המשיב לממש את המשכנתא הרשומה לטובתו (להלן: " המשכנתא"), על זכויות החכירה לדורות של המבקשים 1 ו- 2 (להלן: " המבקשים"), בבית המגורים, המצוי ברחוב דונש בן לברט 13, בבאר שבע והידוע כחלקה 17 בגוש 38060 (להלן: " הבית"), ובכלל זה לעכב את הליכי המימוש בהוצאה לפועל. השניה, בש"א 4490/07, עניינה מחיקת התביעה שהגישו המבקשים נגד המשיב על הסף.

2. רקע :

2.1        המבקשים, אנשי חינוך בהכשרתם ועיסוקם, הינם בעלי זכויות החכירה לדורות ממינהל מקרקעי ישראל, בבית. על זכויות המבקשים בבית, רבצה משכנתא לטובת בנק טפחות שגובהה בסך של כ 460,000 ש"ח.

2.2        המבקש 3, הינו אביה של המבקשת 2  (להלן: "האב"). המשיב, (להלן " הבנק"), עוסק במתן שירותים בנקאיים ובכלל זה הלוואות.

2.3        המבקשים ניהלו את חשבונם בבנק מסד בע"מ. לימים, בעקבות מעבר פקידה אותה הכירו בבנק מסד, לבנק המשיב, הם שוכנעו על ידה להעביר את חשבונם לבנק.

2.4        לעמדת המבקשים, בשלב מסוים, הוצע להם ע"י מנהלת מחלקת המשכנתאות של המשיב בסניף באר שבע, הגב' מרסל מזוז (להלן: " מרסל"), תכנית (להלן: " התכנית"), לפיה יקבלו מימון מלא מהבנק לרכישת מגרש אחר בשכונת נוה לון בבאר שבע ולהקמת בית מגורים עליו, צמוד קרקע (המגרש ועליו בית המגורים להלן: " הנכס"). לפי התכנית, התמורה ממכירת הנכס, תניב למבקשים סכום שיהיה בו כדי לפדות את המשכנתא לבנק טפחות. דהיינו, אם התכנית תתממש כמוצע, היו נותרים המבקשים בסופו של דבר ללא חוב המשכנתא על הבית. בדיעבד התברר כי התכנית לא צלחה ולא התגשמה כמצופה.

2.5               2.5               בפועל, הזכויות במגרש נרכשו על שם האב, ככל הנראה מטעמי מיסוי, הבנק העמיד את מלוא המימון הנדרש, הן לרכישת המגרש והן לבנייה, באמצעות הלוואות שונות. למעשה אין חולק כי הבנק העמיד למבקשים ולאב הלוואות בסך כולל קרן של 1,440,000 ש"ח. בנוסף, המבקשים גררו את המשכנתא מבנק טפחות אל הבנק, דהיינו הבנק העמיד למבקשים מימון נוסף בגובה המשכנתא, וזו נרשמה לטובתו במקום המשכנתא שהייתה רשומה לזכות בנק טפחות.

2.6        דא עקא, מחמת טעמים שונים כמפורט להלן, לא היה בתמורה שהתקבלה ממכירת הנכס כדי לפרוע את ההלוואות וממילא את חוב המשכנתא, ובאופן שגם לאחר המכירה נותר חוב ניכר לבנק, המגיע לטענתו לסך של כ 1,070,000 ש"ח, וזאת לאחר הפחתת התשלומים על ידי המבקשים במהלך השנים. בנסיבות אלה, נקט הבנק בהליכים לפירעון ההלוואות ומסגרת זו פעל לממש את המשכנתא.

3.      המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע למתן סעד הצהרתי לפיו אין הבנק רשאי לממש את שטר המשכנתא וכי שטר המשכנתא בטל ומבוטל ופקע. בד בבד עם התובענה, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, הנתמכת בתצהירים של שלושת המבקשים ובה התבקש בית המשפט לאסור על המשך פעולות המימוש עד הכרעה בתובענה.

4.      הבקשה הובאה לפני כב' השופט ז'לוצובר, שהורה על מתן צו במעמד צד אחד. בהמשך, לאחר קבלת תגובת הבנק ובכללה טענות מקדמיות בדבר העדר סמכות עניינית ומקומית כאחת, הוסכם בדיון על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, שידון גם בבקשה במעמד הצדדים. בין לבין, הגיש הבנק גם בקשה לסילוק התובענה על הסף שבמהותה חוזרת על הטענות המקדמיות שהעלה הבנק בתגובה, עוד בטרם ההסכמה להעברת התובענה לבית משפט זה.

5.                                                                              5.                                                                               עמדת המבקשים בקליפת האגוז

5.1               5.1               הבנק יצר מצג כי התכנית נעדרת כל סיכון שהוא והם כהדיוטות בענייני כלכלה שוכנעו על ידי הבנק באמצעות מרסל ואחרים לבצע את התכנית תוך שהובטח להם שאין בה כל סיכון!  בדיעבד התברר להם כי הולכו שולל על ידי הבנק, שכן בניגוד למצגי הבנק, התכנית טמנה בחובה סיכונים. בהקשר זה אף נטען כי הבנק ניצל את מצוקת המבקשים, העדר ניסיונם המקצועי והבנתם בתחום, כאשר שיכנע אותם לבצע את העיסקה, ללא שבדק את יכולת ההחזר שלהם.

5.2       הבנק הפר את התחייבויותיו לפי התכנית. כך הוא סירובו להעמיד הלוואות להשלמת הבנייה, דבר שגרם לעצירת הבנייה ועיכוב של כחודשיים, והביא לשרשרת של נזקים, כאשר במסגרת זו נאלצו המבקשים ללוות הלוואות יקרות. הפרה נוספת היא שינוי תנאי ההלוואות מבלי לידע את המבקשים על כך וזאת כאשר ההלוואות החדשות חוייבו בריבית גבוהה שלא כמוסכם ובעיקר הלוואות מסוג "בלון". הבנק חזר בו מהסכמות באשר לאופן החזר ההלוואות לרבות בקשר עם השכרת הנכס וקבלת דמי השכירות.

5.3       עוד מייחסים המבקשים לבנק הפרות בכך שההלוואות ניתנו למבקשים ללא מעקב מסודר באשר להתקדמות הבניה. בנוסף היא הטענה שהמבקשים וליתר דיוק האב, נאלצו לטענתם למכור את הנכס במחיר מופחת משוויו נוכח הלחצים שבהם היו נתונים על ידי הבנק.

מן הראוי להדגיש כי המבקשת טוענת שלא הייתה מעורבת בכל הפעילות הכספית עם הבנק אשר נוהלה באופן בלעדי על ידי המבקש וכל ידיעתה מצומצמת ביותר. לעמדתה, על הבעיה נודע לה לראשונה עם קבלת מכתב האתראה מהבנק בדבר החוב.

6.         עמדת הבנק בקוף המחט

הבנק מכחיש את טענות המבקשים כאשר לדידו אין בהן כדי לזכות במתן צו מניעה זמני. עמדת הבנק נתמכה בתצהירה של הגב' יעל בלפר, מנהלת מחלקת הפיגורים בבנק (להלן: " המצהירה").

הבנק טוען כי לא ניתנו על ידו מצגים וניגוד לנטען על ידי המבקשים. הבנק העמיד לטעמו למבקשים הלוואות סדורות, עליהן חתם כל אחד מהמבקשים ובהתאם למסמכי ההלוואות שצורפו לתצהיר. הבנק ממשיך וטוען כי המבקשים ניצלו בפועל את כספי ההלוואות לצורכי הנכס, ומטעמים התלויים בהם, מכרו אותו במחיר מופחת. הבנק מכחיש כי יזם את התכנית, כי התחייב שאינה טומנת בחובה סיכונים ובכלל זה קיומה של התחייבות מצד הבנק לעלויות הדרושות לנכס כמו גם התמורה המשוערת ממכירתו כנטען על ידי המבקשים. הבנק מפנה למכתבים של המבקש בדבר בקשותיו להלוואות, האופן בו סבר המבקש כי ניתן יהיה לנצל את ההלוואות ועוד. מוסיף וטוען הבנק כי המבקשים מתעלמים מהעמדת הלוואה לגרירת המשכנתא, זאת בצד טענות שיהוי, העדר הגיון ובסיס משפטי ועובדתי התומך בבקשה.