תקופת ההתיישנות בתביעה כנגד ערב מתחילה במועד קבלת אישור מיצוי הליכים

בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת, והבקשה

1.              1.              המבקשים ערבו להלוואה ע"ס 25,000 ש"ח אשר נתן המשיב לה"ה לוי אברהם ושושנה (להלן: " החייבים העיקריים") והכל בהתאם להסכם הלוואה מיום 27.9.1996, אשר המבקשים חתמו עליו כערבים ביום 1.10.1996.

החייבים העיקריים חדלו מלפרוע את התשלומים על פי הסכם ההלוואה, וביום 18.9.1997 הגיש המשיב כנגדם תביעה. פסק הדין ניתן ביום 4.1.1998 ובעקבותיו נקט המשיב כנגד החייבים העיקריים בהליכי גביה בתיק הוצל"פ 2101476986.

2.              2.              ביום 28.5.2003 וביום 8.9.2004 החליט ראש ההוצל"פ כי המשיב מיצה את הליכי ההוצל"פ כנגד החייבים העיקריים ולפיכך הינו רשאי להגיש תובענה זו כנגד המבקשים.

אשר על כן, הגיש המשיב תביעה זו כנגד המבקשים בסדר דין מקוצר, על סך של 107,459 ש"ח, ביום 23.4.06.

3.              3.              ביום 19.10.2006 ניתן בתובענה פסק דין במעמד צד אחד ועתה מונחת בפני בקשת המבקשים לביטולו של פסק הדין.

המבקשים טענו בתצהיריהם כי מעולם לא קיבלו את כתב התביעה לידיהם וכי נודע להם עליו רק לאחר קבלת האזהרה מלשכת ההוצל"פ, בחודש נובמבר 2006.

כן טענו המבקשים כי החתימה המתיימרת להיות על כתב הערבות אינה חתימתם, ואולם במהלך הדיון חזרו בהם המבקשים מטענה זו.

המבקשים טענו עוד - וזו טענתם העיקרית, ולמעשה, היחידה - כי התביעה כנגדם התיישנה, שכן עילת התביעה נגדם נולדה עוד בשנת 1996.

המצאת כתב התביעה

4.              4.               מהחומר המצוי בתיק עולה כי כתב התביעה הומצא למבקש 1 בהדבקה, ביום 9.6.2006, בנסיון שלישי, במענו ברח' יחזקאל וכיל 7 רמלה, לאחר שמבצע המסירה אימת את מגוריו במקום, באמצעות וידוא עם משפחת בלאיש המתגוררת בבניין.

המבקש 1 אישר בחקירתו הנגדית כי הינו מתגורר במען זה כבר 17 שנה.

מהחומר המצוי בתיק עולה עוד כי כתב התביעה הומצא למבקש 2 בהדבקה, ביום 8.6.2006, בנסיון שלישי, במענו ברח' השושנים 12/7 קרית מלאכי,לאחר שמבצע המסירה אימת את מגוריו במקום, באמצעות כך ששמו ושם משפחתו רשומים על גבי האינטרקןם בכניסה לבניין.

המבקש 2 אישר בחקירתו הנגדית כי במועד ההמצאה, אכן התגורר במען זה.

המוסרים לא הוזמנו ע"י המבקשים לחקירה על תצהיריהם (תקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

5.              5.              הנה כי כן, התמונה המצטיירת היא כי כתב התביעה הומצא למבקשים כדין, ואין בפיהם כל הסבר לשאלה מדוע לא הגישו בקשת רשות להתגונן במועד.

כידוע, ההלכה היא כי העותר לביטולו של פסק הדין בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט צריך ליתן הסבר כלשהו למחדלו מלהגיש הגנתו במועד, ועליו לשכנע כי מחדלו הנ"ל אינו עולה כדי זלזול בהליכי בית המשפט.

עיון בתצהירי המבקשים עולה כי אין בפיהם כל הסבר לשאלה זו. המבקשים טוענים כי פנו לטפל בעניינם הנ"ל מול החייב העיקרי (אחיהם) רק לאחר שקיבלו את האזהרה מלשכת ההוצל"פ, ואין הם מבהירים כלל מדוע לא הגישו את הגנתם במועד הקבוע בדין - 30 יום מיום שהומצא להם כתב התביעה.