"הולך רכיל מגלה-סוד ונאמן-רוח מכסה דבר"
(משלי, י"א, י"ג)
לפניי תביעה נזיקית, לפיצוי בגין נזקי התובעים שנגרמו, לטענתם, עקב פגיעה בחופש הבחירה לאור הפרת חובת הסודיות הרפואית על ידי הנתבעת.
בנסיבות העניין, האם לידתו של התובע בשל היריון בלתי רצוי מהווה "
הולדה בעוולה" או שמא לפנינו "
לידה בלתי רצויה" או "
התעברות בעוולה" (Wrongful Pregnancy/ Conceotion), המזכה את התובעים בפיצוי? כמו כן, האם ניתן להחיל עילות אלו במקרה בו כלל לא היתה רשלנות רפואית, אלא לכל היותר הפרת של חובת שמירת הסודיות הרפואית.
אלה השאלות המרכזיות שבתביעה שלפני.
הרקע העובדתי
1. התובעת (להלן: "
אם הקטין" או "
התובעת"), בהיותה תלמידת תיכון, ניהלה קשר רומנטי ארוך וקבוע עם חבר (להלן: "
החבר" או "
האב"). כחלק מקשר זה, היא התגוררה, יחד עם החבר, ביחידת הדיור אשר בקומת הקרקע בבית הוריו.
בשלהי שנת 2001, לאור חשד אשר התעורר בקרבה כי היא נכנסה להיריון כתוצאה מיחסיה עם החבר, פנתה התובעת בסיוע החבר לד"ר וינר (להלן: "
הנתבעת"), אשר היתה רופאת הילדים של החבר ומשפחתו, וזו הפנתה אותה לבצע בדיקת דם.
מכאן נחלקות הגרסאות, אולם הצדדים אינם חולקים על כך שבביקור של אימו של החבר אצל הנתבעת, סיפרה האחרונה לאם החבר על דבר ההיריון, זאת, טרם ידעה על כך התובעת. אף הנתבעת מודה בכך כי שגתה, אולם לדבריה עשתה כן בתום לב, ועניין זה יידון להלן.
בימים שלאחר מכן, התנהל ויכוח בין משפחת החבר לבין אם התובעת ומשפחתה, כאשר אביו של החבר עמד על ביצוע הפלה והתנגד נחרצות לחתונה, ואימה של התובעת מנסה לשכנעו להסכים לחתונה. כעבור שבועיים, כאשר סיפרה אם התובעת על דבר ההיריון לאביה, עמדתו הנחרצת היתה כנגד הפסקת ההיריון ובעד חתונה.
השאלה במחלוקת
2. השאלה העומדת לפתחי הינה האם הפרת חובת הסודיות הרפואית שללה את זכות הבחירה של התובעת אשר רצתה להפסיק את ההיריון. לו כך הדבר, יש לבחון האם הנתבעת אחראית לנזקיה של התובעת, לרבות בגין עלויות גידול הילד הבלתי רצוי.
תמצית
טענות הצדדים
3. התובעים טוענים כי התובעת פנתה בגפה לנתבעת, וכי יתר העובדות, אשר אינן שנויות במחלוקת הביאו לכפיית נישואין על התובעת, בעיקר בשל לחצו של אביה, ללידת התובע ולגירושין המהירים והצפויים מראש. עקב האמור, ולאחר הגירושין, נותרה התובעת יחד עם התובע הקטין, והן נקלעו לחיי מצוקה ודוחק. התובעים טוענים כי על הנתבעות לשאת בעלות גידול הילד הבלתי רצוי, בעלות חיי רווחה.
הנתבעות טוענות כי בפני הנתבעת הוצג מצג כי התובעת ובן זוגה עומדים להינשא וכי טעותה, בה היא מודה, היתה בתום לב. בנוסף, טוענות הן כי לא נגרעה זכות הבחירה של התובעת עקב הגילוי לאמו של האב, וכי מבחינה עובדתית הוכח שבני הזוג שללו מלכתחילה את הפסקת ההיריון. טענת סף בפיהם, לפיה תביעת הקטין הוגשה שלא כדין מאחר שאביו, שהינו אפוטרופוס של הקטין, לא נתן יפוי כוח ולא התקבלה הסכמתו להגשת התביעה. כמו כן, תוהות הנתבעות על השיהוי הרב בהגשת התביעה - רק לאחר גירושי בני הזוג. לדברי הנתבעות, מצבה של התובעת הינו פרי התנהלותה, החלטותיה ובחירותיה העצמאיות ונבעו ממחדליה היא. לחלופין, טוענות הנתבעות כי לא הוכח הנזק הנטען.
טענת סף - מחיקת תביעת הקטין
4. הנתבעות טוענות שיש למחוק את תביעתו של התובע 2, היות שמדובר בקטין והתביעה הוגשה שלא כדין. לדבריהם, התביעה הוגשה ללא אישור של אביו.
בסיכומי התשובה טענו התובעים כי החבר לא נשאל על כך דבר ומכאן שהתביעה הוגשה באישורו והסכמתו, אולם הנתבעות הפנו, בתשובתם לסיכומי התשובה, לחקירתו של החבר (פרו', 19.4.07, ע' 43). בסיכומי תשובה שהגשתם הותרה לעניין זה, הבהירו התובעים האב לא נשאל על הסכמתו לתביעה.
סעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מסדיר מצבים כגון הנדון לפני, וקובע: