התובע נרשם להפלגה באוניה נסיכת החלומות בתאריכים 31/5/07 - 3/6/07. הוא מעיד כי נרשם להפלגה יום לפני מועד ההפלגה, כדי לזכות במחיר מוזל כפי שהיה רגיל לעשות בעבר.
האוניה הייתה צריכה להפליג מאשדוד תחילה לנמל לימסול בקפריסין משם לנמל אלניה בתורכיה.
אין מחלוקת כי האוניה יצאה מאשדוד באיחור של כ- 4 שעות, מבלי שהדבר היה ידוע מראש. התובע טוען כי הוא ביקש לרדת מהאוניה, כאשר התברר כי האיחור מתמשך אך צוות האונייה סירב להחזיר לו את הדרכון ולפיכך מצא את עצמו כלוא באוניה באופן בלתי חוקי.
עוד טוען התובע כי שמע מפי הצוות על תקלה באחד המנועים באופן שהאוניה יצאה לדרכה עם מנוע עובד אחד, דבר שהעמיד את הנוסעים בסכנה לדעתו, בעניין טענה זו לא טען התובע בבית המשפט דבר בעניין הסכנה אך טען לעומת זאת כי האונייה שייטה במהירות איטית מאד בשל היותה מופעלת ע"י מנוע אחד.
התובע סבור כי התקלה הייתה ידועה מראש, וכך נעשה גם שינוי בתוכנית ההפלגה, באופן שהאוניה לא הפליגה לקפריסין, היעד המרכזי של ההפלגה לטענתו בכתב התביעה ובעקבות אותה תקלה הגיעה האוניה לנמל אלניה בשעות הערב של יום שישי, היום השני להפלגה. הנוסעים ירדו לנמל לקראת ערב לטענתו, ונמנעו מהם אפשרויות של טיולים ובילוי באזור.
גם החזרה לנמל אשדוד התאחרה ובמקום להגיע בבוקר, הגיעה האוניה לנמל בשעות אחה"צ באופן שהוא הפסיד יום עבודה מתוכנן.
עבור ההפלגה שילם התובע 1142 ש"ח והוא דורש פיצוי של 5000 ש"ח.
בניגוד לאמור בכתב התביעה, דהיינו המכתב ששלח התובע לנתבעת בו פירט את טענותיו, כמפורט לעיל, טען בבית המשפט כי הויתור על הפלגה לקפריסין נעשה בהצבעה של רוב הנוסעים, אך הוא עצמו לא הסכים לכך.
הנתבעת טוענת כי האיחור המשמעותי מאד במועד יציאת האוניה מאשדוד נגרם בשל ביקורת משטרת הגבולות שהתארכה מאד, ושלא כרגיל הסתיימה בשעה 19:30 תחת שתסתיים בסביבות השעה 15:00.
בבית המשפט הסבירה נציגת הנתבעת כי להפלגה נרשמו מספר רב של נוסעים ערביים ממזרח ירושלים, ובדיקתם, כפי שהיה ידוע לה מראש הצריכה זמן נוסף מעבר לזמן הבדיקות השגרתיות בהפלגות מעין זו.
לטענתה, הזמינה הנתבעת את הנוסעים הערביים לנמל אשדוד מספר שעות קודם להזמנת יתר הנוסעים, ובכל זאת התמשכו הבדיקות של משטרת הגבולות שעות רבות מעבר למצופה.
יצוין כי בכתב ההגנה הארוך והמפורט אין התייחסות לטענה בעניין תקלה באחד המנועים של האונייה, ונציגת הנתבעת הכחישה טענה זו בבית המשפט, וכן לא צוין כי התארכות פעולות ביקורת הגבולות הייתה קשורה בקבוצה של הערבים ממזרח ירושלים.
הנתבעת מקדישה את רוב כתב ההגנה שלה לשתי טענות עיקריות: האחת היא כי האיחור כאמור ביציאה להפלגה מאשדוד היה בלתי צפוי, ולא ניתן לדרוש ממנה כסוכנת נסיעות לצפותו, והאחרת הינה כי היא פעלה כסוכנת עמילה ומתווכת בין הנוסעים לבין בעלי האוניה וחוכריה.
טענה אחרונה זו מגבה את הנתבעת במסמך שצירפה לכתב ההגנה המהווה ואוצ'ר של התובע, ויש בו פירוט של התנאים הכלליים 20 במספר הכתובים באותיות קטנטנות.
בתנאים אלה מציגה עצמה הנתבעת כסוכנת מתווכת כאמור, שאיננה אחראית לתקלות הנובעות מאי ביצוע או ביצוע לקוי של שירות כלשהו במסגרת ההפלגה, כמו גם קיום וביצוע ההפלגה עצמה הנתונים לשליטה בלעדית של הבעלים והחוכרים האחראים לבדם על תפעול וניהול האוניה והשייט.
הנתבעת מציגה את עצמה כמי שמתווכת בכרטיסי ההפלגה בלבד עבור הבעלים, והוראות נוספות כמפורט שם.
אין מחלוקת כי כבר במהלך השייט הוצע לנוסעים פיצוי, חלקו במתן הנחה בשייט נוסף, וחלקו במתן 100 דולר עבור דיירים בחדר לקניות בדיוטיפרי באוניה, אך התובע טוען כי הוא סירב לקבל את הפיצוי, ולפיכך אף לא חתם על כתב סילוק והסכמה דוגמת הנספח שצירפה הנתבעת.
התובעת הציגה פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, שעניינו אותה הפלגה ממש בגינה הוגשה התביעה שבפני, ובית המשפט שם קבע כי האיחור בהפלגה נגרם עקב הבדיקות הביטחוניות המתמשכות ביום ההפלגה מנמל אשדוד, וקיבל את טענת הנתבעת כי אין מקום לתבוע אותה בשל תנאי הפטור במסמך התנאים הכללים כאמור, ודחה את התביעה.
התובע טוען ואין סתירה לטענה זו כי הוא לא קיבל את מסמך התנאים הכלליים, שהרי הזמין את ההפלגה יום קודם לכן ולא קיבל מסמך כלשהו עד אשר עלה על האונייה.