האם השארת תלמידים צעירים בכיתתם, לפרק זמן ממושך, ללא השגחת מבוגר, הינה התרשלות מצד המורה? זו השאלה המרכזית העומדת בבסיס התביעה שבפניי.
1. תובענה זו עניינה פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע כתוצאה מתאונה שארעה לו בבית ספרו. הדיון בתובענה, לרבות שמיעת העדים, התקיים בפני כב' השופטת בר זיו. לאחר הגשת הסיכומים, נאלצה כב' השופטת בר זיו לפסול עצמה ולפיכך, על פי החלטת כב' הנשיאה גילאור, הועבר הדיון בתיק בפני. הצדדים הסכימו כי פסק הדין ינתן על סמך כל החומר המצוי בתיק בלא שיהא צורך בשמיעה נוספת של מי מהעדים.
רקע
3. התובע, קטין יליד 1991, נפגע ביום 24.9.01 מפגיעת חפץ בעינו בעת ששהה בבית הספר, במהלך משחק עם אחדים מבני כיתתו (להלן -
"התאונה"). במועד התאונה היה התובע תלמיד כיתה ה', כבן 9.5 שנים. כתוצאה מהתאונה אושפז התובע בשל קרע בקרנית ופגיעה בעדשת העין, ולאחר שני ניתוחים נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30% בגין הנזק לעין, לקות ראיה המוגדרת כעיוורון, וסיבוכים נילווים.
4. הצדדים חלוקים בעניין השתלשלות הארועים שקדמה לתאונה - מחלוקת זו משליכה, לטענתם, על החבות של הנתבעות לפיצוי התובע בגין נזקיו.
5. לגירסת התובע, ביום 24.9.01 התקיים שיעור בחדר המדעים בבית ספרו. לאחר שהתברר כי הוא ועוד מספר תלמידים נוספים לא הכינו את שיעורי הבית, הורתה להם המורה למדעים לעזוב את הכיתה, תוך שהיא קוראת לעברם "אתם בעונש תרדו למטה". בהתאם להוראת המורה, הלכו התלמידים לכיתת האם שלהם והחלו לשחק כדורגל בחפץ שמצאו על הרצפה - ידית אחיזה לרוכסן של קלמר (להלן - "
החפץ").
בשלב כלשהו, עברה במקום מנהלת בית הספר וראתה כי התלמידים נמצאים בכיתת האם ללא כל השגחה. אף על פי כן, היא המשיכה בדרכה. כעבור חמש דקות מביקור המנהלת, נזרק החפץ בין הילדים עד שפגע בעינו של התובע, וגרם לקרע בקרנית העין ועדשת העין ניתקה ממקומה..
התובע טוען כי בנסיבות שתוארו לעיל, על הנתבעות לשאת בנזקיו נוכח הפרת חובות הזהירות כלפיו. לטענתו, הנתבעת 1 (להלן: "
הנתבעת"), הפרה את חובת הפיקוח וההשגחה בהם היא חבה כלפיו, ואילו הנתבעת 2 (להלן: "
העיריה"), התרשלה בשל העדר פיקוח על המורים והמנהלת וכן בשל אי שמירה על מבנה בית הספר נקי.
6. הנתבעות לא הכחישו את עצם קרות התאונה, אך הכחישו כאמור את השתלשלות העניינים הנטענת על ידי התובע, וכן את חבותם לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.
לגרסתן, במועד התאונה הגיעה קבוצת תלמידים, ובכללם התובע, לכיתת המדעים. מאחר ותלמידים אלה לא הכינו את שעורי הבית, הם הופנו על ידי המורה למדעים להשלמת שעורי הבית בכיתת האם שלהם.
לפי גרסאות המנהלת והמורה למדעים, התלמידים הוצאו מהכיתה לצורך השלמת המשימה (שעורי הבית), ישבו בכיתת האם וחלקם אף ישבו במתחם שמחוץ לכיתה, ועיינו בספרי עזר לצורך ביצוע המשימה שהוטלה עליהם.
המנהלת הצהירה כי בעת שערכה סיור שגרתי בבית ספר, ראתה את קבוצת התלמידים בכיתת האם ובמתחם הנ"ל, ושאלה לפשר מעשיהם. התלמידים סיפרו לה שהוטלה עליהם משימה על ידי המורה למדעים. או אז סייעה להם המנהלת למצוא חומר במקורות המידע ובספרי העזר והודיעה להם כי בחלוף עשר דקות עליהם לשוב לכיתתם. המנהלת ציינה כי בעת שערכה את הסיור במקום, היא לא הבחינה בהתנהגות חריגה ובכל התנהגות שובבה מצד התלמידים.
7. הנתבעות טוענות כי לא הפרו כל חובות זהירות כלפי התובע וכי התלמידים שהו בכיתת האם לזמן קצוב לצורך ביצוע משימה לימודית, חינוכית (להבדיל מעונש, כגרסת התובע) ולאחר שתודרכו בכללי ההתנהגות בכיתה. עוד טוענות הנתבעות כי התאונה אירעה כ'הרף עין' וממילא לא ניתן היה למונעה וכי גם לו הוכחה רשלנותן, הרי שבנסיבות העניין נותק הקשר הסיבתי בין האירוע להתרשלות הנטענת ובין הנזק, נוכח פועלה של המנהלת לפני האירוע אשר "תיקן" את מחדלה של המורה. עוד טוענות הנתבעות כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 100% בשל חלקו הפעיל במשחק המסוכן והתנהגותו בניגוד להוראות מורי בית הספר.
8. העיריה הוסיפה וטענה כי התביעה נגדה הינה קנטרנית וכי היא אינה צד רלוונטי לתביעה.
דיון
9. איני נדרשת להכריע מי מבין גרסאות הצדדים להשתלשלות הארועים שקדמה לתאונה, היא המשקפת את מציאות הדברים כהוויתם, שכן, בין כך ובין כך, מצאתי כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע, אף לפי גרסתה היא להשתלשלות האירועים. כן שוכנעתי כי העירייה לא הפרה כל חובות זהירות כלפי התובע ודין התביעה נגדה להידחות. לפיכך, אניח להלן, כי התלמידים, ובכללם התובע, הוצאו מהכיתה למדעים לצורך ביצוע מטלה של הכנת שיעורי הבית, ולצורך כך הם נשלחו על ידי המורה למדעים לכיתת האם תוך שהמורה הורתה להם להשלים את המטלה ולאחר מכן לשוב לכיתה. עוד אניח כי מנהלת בית הספר אכן נכנסה לכיתה במהלך סיור שיגרתי בבית הספר ואף סייעה לתלמידים למצוא חומר במקורות המידע ובספרי העזר שהיו מצויים בסמוך לכיתת האם וכי היא הודיעה לתלמידים כי עליהם לשוב לכיתה בחלוף עשר דקות.
עובדות אלה ישמשו להלן בסיס לנתוח האחריות הרובצת, אם בכלל, על מי מהנתבעות.
אחריות העירייה
10. התובע טוען כי העירייה התרשלה בפיקוח על הניקיון בבית הספר ועל מניעת המפגעים וכי העירייה אחראית למפגעים שהושארו בשטח שבבעלותה. כן טוען התובע כי העירייה התרשלה בפיקוח על המורים בבית הספר ועל המנהלת.