1. ב-1.5.2005 תבע התובע מן הנתבעת, המבטחת שלו, לשפותו בגין פריצה למחסן בחצר ביתו. בפריצה נגנבו כלי עבודה ששימשו אותו לתחביביו בתחום האמנות.
2. סירובה של הנתבעת לשפותו התבססה על הטענה, כי מדובר היה בביטוח חסר ומכיוון שמדובר היה בביטוח בערך כינון, על התובע לרכוש מחדש את כל המוצרים שנגנבו בפריצה. בהתחשב בנימוקים אלה היתה הנתבעת מוכנה לשפות את התובע בסכום של 2,135 ש"ח ולאחר משא ומתן הגדילה את הסכום ב-894 ש"ח.
3. אשר לטענת ביטוח החסר, הסביר התובע בכתב התביעה, ביולי 2005 ביקר שמאי - צריך להיות מן הסתם סוקר ולא שמאי - מטעם הנתבעת בבית התובע והעריך את כל הנכסים, כולל כלי העבודה, במחסן. ההערכה היתה 5,000 ש"ח. במהלך השנה ביקש התובע להעלות את שווי החפצים ל-10,000 ש"ח. גם השמאי מטעם הנתבעת קבע, לאחר הפריצה, שתכולת המחסן אינה בעלת ערך משמעותי, מלבד כלי העבודה שהיו בה.
4. אשר לטענת הכינון, אף כי תנאי זה מופיע בפוליסת הביטוח, טען התובע, כי הוא בן 89 כעת ולאחר ניתוח לב ואין הוא מסוגל עוד לעבוד בתחביביו ואין לו צורך ברכישת כלים חדשים שכן אינו מסוגל עוד לעבוד. למרות זאת דחתה הנתבעת את בקשותיו בנדון.
5. התובע ביקש שבית המשפט יפסוק, שלא היה ביטוח חסר של תכולת המחסן וכי יורה לנתבעת לשפותו במלוא ערך החפצים ולא על פי ערך כינון, תוך שהוא יחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכום של 10,000 ש"ח, סכום הביטוח של תכולת המחסן, כרשום בתוספת.
6. התובע צירף לכתב התביעה מסמכים רלוואנטיים, אולם שתי התוספות לביטוח שצירף אינן למועד אירוע הביטוח (תחילתה ב-12.8.2005 ותוקפה עד 31.12.2005). מה שהתובע כינה "פוליסת הביטוח" המצורפת לכתב התביעה (לא מסומנת) אינה כמובן הפוליסה אלא התוספת לה בלבד, המפרטת את הרכוש המבוטח וכיוב'.
7. לבית המשפט לא הוסבר מדוע הוגשו עם כתב התביעה שתי תוספות.
8. ההבדל הנראה לעין בין שתיהן הוא, שבתוספת 1 לא נרשם על סמך מה הוערכה תכולת המחסן ב-10,000 ש"ח ואילו בתוספת 2 הוספו המלים "בהתאם להערכה של גמולב צפון מיום 14.7.2005 השמורה בתיק החברה."
9. מכיוון שנציג הנתבעת לא השמיע טענות בנדון, נראה שהיתה הסכמה שבשתיקה בין הצדדים, שהתובע היה מבוטח אצלה כשהפוליסות - וכיוצא מכך התוספת לביטוח - ממשיכות זו את זו החל בשנת 1990, כאמור במכתבו של סוכן הביטוח משה לוי (נספח ראשון, לא מסומן, לכתב התביעה).
10. אכן, בחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת (איל חטואל, נזכר להלן) מיום 18.6.2006, נאמר כי התובע היה מבוטח אצל הנתבעת במועד הפריצה לביתו (שורה אחרונה תחת כותרת המשנה "הפוליסה").
11. בהקשר זה מבקש בית המשפט להביע את מורת רוחו על כך, שבעלי הדין לא הקפידו על "פרטים טכניים" שלכאורה די היה בהם כדי למחוק את התביעה וההגנה.
12. בית המשפט מוצא עוד לנכון להעיר, שרצוי לרשום את תאריך עשייתן של התוספות הללו לפוליסה ולא להשאיר את מועד עשייתן לניחושי בית המשפט.
13. בגוף כתב התביעה ציין התובע שהוא הגיש את התביעה לנתבעת בגין פריצה למחסן בביתו ב-1.5.2005. על טופס התביעה רשם את המועד 12.8.2005 כמועד היווצר העילה לתביעה.
14. בכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעת נאמר, שמקרה הביטוח היה ב-1.5.2006. כך נאמר גם במכתבה של מחלקת התביעות של הנתבעת אל התובע מיום 28.8.2006 (נספח לכתב התביעה, לא מסומן).
15. מכאן, שהתוספת שהתובע צירף, לא כיסתה לכאורה כלל את מקרה הביטוח, שכן אם אירע לפי גירסת התובע ב-1.5.2005, אירע לפני כניסת התוספת לתוקף ואם אירע ב-1.5.2006, שוב לא היתה התוספת בתוקף.
16. אם גירסת התובע נכונה, הרי עולה מכך שהשמאי (כמבואר לעיל צ"ל הסוקר) של חברת גמולב ביקר בבית התובע לאחר מקרה הביטוח. ביקור זה היה רק ב-14.7.2005.
17. כעולה מכל האמור, שהוכח לבית המשפט שהיתה פריצה למחסנו של התובע אבל מועדה אינו חד משמעי, אם כי נוכח שתיקת הנתבעת בנושא זה כלפי התביעה מתייחס בית המשפט לאירוע שאכן אירע בשנת 2006 ולא 2005.
18. עם זאת, מגירסת התובע בסעיף (לא סומן) תחת הכותרת "לגבי סעיף א' (תת ביטוח)" עולה,כי התובע חידש את הביטוח ביולי 2005. אכן, הסוקר רשם את התאריך 14.7.2005 על הדו"ח המסכם את תכולת המחסן (נספח לכתב התביעה, לא סומן).
19. בסיכום כל האמור לעיל קובע בית המשפט, בהביאו בחשבון את שתיקת הנתבעת בנושא זה של תאריכים, כי