שביתה ברשות המס אינה קוטעת את תקופת ההתיישנות החלה על הליכי שומה

1.         השאלה המתעוררת בתיק זה, אם הוצאה השומה נשוא הערעור במועד.

            למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, וזו מתמקדת בעיקר בשאלות משפטיות, שעיקרן, כיצד יש בעיצומים הננקטים ע"י עובדים אצל הרשות, להשפיע, אם בכלל, על תקופת ההתיישנות שחלה על פי החוק לגבי השגה שנשלחה ונתקבלה במשרדי המשיב, הגם שלא הוחתמה בחותמת "נתקבל", בסמוך למועד שבו הייתה ההשגה אצל המשיב.

            מחלוקת משנית מעורבת עובדתית ומשפטית היא, אם היה בהתנהגות המערערים בדיון לגבי ההשגה שהוגשה, משום ויתור על טענת ההתיישנות.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

2.         במסגרת השומות שהוציא המשיב למערערת בגין שנות המס שבערעור (1999 ו- 2000, להלן: שנות המס שבערעור) - שומה מסוג 03 - נמנע המשיב מלהתיר למערערת ניכוי הוצאות שנתבעו על-ידה כהוצאות לקבלני משנה, וכן הוצאות עקב תשומות שבוטלו בשנת המס 2000. כמו כן סירב המשיב להתיר ניכויי פחת באותן שנים.

ביום 12/09/02, שלחו המערערים, באמצעות מיצגם מר נבט סימון, בדואר רשום השגה על השומה שהוצאה  לשנות המס שבערעור.

            בתקופה שבין 9/9/02 עד ל- 19/11/02 נקטו עובדי אגף מס הכנסה ברחבי הארץ בעיצומים, שבמסגרתם לא נתקבל דואר במשרדי פקיד השומה. עם סיום העיצומים ביום 19/11/02, הגיע עובד של המשיב מר שיפמן, מלווה בשני עובדים נוספים לסניף הדואר בחדרה והביאו עשרה שקי דואר שבהם הייתה גם ההשגה של המערערים. באופן זה התקבלה ההשגה בפועל ב- 19/11/02, מה שגם תואם לחותמת דואר נכנס של אותו תאריך.

3.         במסגרת הטיפול בתיק, טופל התיק על ידי חוליית מדגם שבה כיהן באותה תקופה כרכז החוליה מר שלמה המר (להלן: מר המר ). ביום 24/11/02 הגיע התיק של המערערים לידי מר המר, ועליו היה לשגר את ההשגה נשוא הערעור למחשב. מר המר היה ששה ימים לפני מועד פרישתו לגמלאות ובאותה עת טרם נבחר עובד אחר לשמש כרכז במקומו.

בנתוני ההזנה למחשב, לגבי המועד בו נתקבלה ההשגה, ובהיותו דווקני באופן טיפולו בתיקי השומה הזין את המחשב כתאריך קבלת ההשגה ביום 13/9/02. הוא עשה כן, על פי תצהירו ועדותו מחשש שמא הזנת התאריך 19/11/02 יהיה בה כדי לדחות את מועד הטיפול בתיק עד לחודש נובמבר 2003, ובמקרה כזה עלולה להתעורר טענת ההתיישנות, אם המערערת תעמוד על המועד בו נשלחה ההשגה, במקום תאריך קבלתה אצל המשיב.

            במהלך חודש נובמבר 2002 בעקבות ההשגה שנשלחה, קיבלה המערערת הודעה מאת המשיב, כי השגתה נרשמה כנתקבלה במשרדי המשיב ביום 13/09/02 (נספח ב' לסיכומי המערערת).

4.         בהמשך הועבר התיק לטיפולה של גב' כלנית לוינסקי. על-פי עדותה של גב' לוינסקי, חלק גדול מן ההזמנות שהוציאה למערערים לא נענו ואיש לא התייצב מטעמם ואף לא הציג מסמכים שנדרשו. המערערים חלוקים בנושא זה, לטענתם הופיעו בכול הדיונים, ובכול מקרה לא קרה שנעדרו מדיון כלשהו, מבלי ליידע על כך את המשיב מראש. הדיון האחרון במשרדי המשיב נערך ביום 17/9/02, מועד בו לגרסת המערערת כבר חלה התיישנות, ולא ניתן היה להוציא שומה. באותו מועד אף המציא המייצג חלק מן המסמכים שנתבקשו על ידי גב' לוינסקי, ואשר עיכבה את הוצאת השומה לצורך זה.

רק באותו מועד גילתה הגב' לוינסקי כי מר המר שידר את ההשגה כאילו התקבלה ביום 13/9/02 ולא בחודש נובמבר כפי שסברה. המשיב הודה כי גילוי התאריך 13/9/02 לא היה עקב העלאת טענת ההתיישנות על ידי המייצג (עמ' 11 ש' 3 לפרוטוקול). גב' לוינסקי הבהירה בעדותה שהיא אינה זוכרת שהמייצג מר סימון נבט העלה טענת התיישנות ב- 17/9/03. נהפוך הוא, הייתה הסכמה כי האחרון ימציא עוד מסמכים, כדי שתוכל לבדוק אם ניתן לקבל את טענותיו של מר נבט לגופן.

מר נבט בעדותו טען כי למעשה היה ער לתקופת ההתיישנות מספר ימים לפני מועד הדיון של ה- 17/9/03, כאשר התכונן לקראת הדיון. לשאלה מדוע בכל זאת החליט להגיע לדיון השיב כי אכן הוא תמיד מתלבט בשאלה, אך הוא משתדל לסיים את המחלוקת לגופו של עניין. על-פי גרסתו העלה את טענת ההתיישנות במועד הדיון - 17/9/03. גב' לוינסקי הופתעה מן הטענה, ביקשה אסמכתא ואכן מספר ימים לאחר מועד הדיון המציא רואה החשבון סימון למשיב ספח של דבר הדואר הרשום, לפיו מועד משלוח ההשגה בדואר רשום הוא מיום 12/9/02, לצורך ביסוס טענת ההתיישנות.

5.         על פי עדותה של גב' לוינסקי ביום 22/9/03 הודיע לה המייצג מר נבט, לטענתה,  לראשונה, על התיישנות השומה.

            מייד לאחר מכן ביום 24/9/03, שידרה הגב' לוינסקי שומה בצו למערערת. כדי שניתן יהיה להוציא את הצו במועד בו הוצא, היה עליה לשנות את תאריך קליטת ההשגה, כפי שזה הוזן על ידי מר המר, לתאריך הנכון לגרסתה שבו נתקבלה ההשגה במשרדי המשיב, קרי; 19/11/02.

טענות בעלי הדין :

6.         לטענת המערערים משנרשם כי מועד קבלת ההשגה שודרה על ידי המשיב, כהשגה שנתקבלה באותו מועד, הרי שמאחר שהוצאה שומה בצו, לאחר חלוף יותר משנה (השומה בצו נקבעה על ידי המשיב רק ביום 24/9/03) המשיב קיבל למעשה את ההשגה שהוגשה.

ועוד, המערערים מפנים לאמור בסעיף 238(א) היוצר חזקה לעניין משלוח דבר דואר רשום, בנוגע למועד קבלתו אצל המשיב. יישומה של החזקה, קובע כי ההשגה נתקבלה אצל המשיב ב- 18/09/02 - ביום השישי לאחר משלוח ההשגה בדואר רשום - ולחלופין, על דרך ההשלכה מתקנות בתי משפט ולשכת הוצאה לפועל (סדרי דין לתקופת שביתה או השבתה של עובדים), גם בתקופת עיצומים, מכתב שנשלח בדואר רשום, יש חזקת קבלתו כדין, והמועד הרלוונטי הוא מועד מסירתו לדואר.

7.         המשיב מעלה טענה מקדמית, שאין לאפשר מצב בו חברה שתורשע בפלילים תתחמק מתשלום מס כדין, בחסות טענת ההתיישנות שתמנע התדיינות לגופה בשומה.