אין מניעה להחיל את העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע על כלי תקשורת דוגמת עיתון

בפני קובלנה פרטית שעניינה פרסום לשון הרע.

ב"כ הנאשמים העלה מספר טענות מקדמיות, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעניין, להלן החלטתי.

1.   מחיקת נאשמים

ב"כ הנאשמים טוען כי נאשמים מס' 1 ו-2 אינם בעלי דין שחלה עליהם אחריות פלילית לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק) ועל כן יש למוחקם מכתב האישום.

הנאשם 1 הינו, על פי הנטען בקובלנה, מקומון המתפרסם ומחולק בעיר ראש העין, והנאשמת 2 הינה הבעלים שלו.

להשלמת התמונה יצויין, כי הנאשם 3 הינו הבעלים של הנאשמת 2, והנאשם 4 הינו הכתב שהכתבות נשוא הקובלנה הן פרי עטו.

לטענת ב"כ הנאשמים, לפי סעיף 11(א) לחוק, לא ניתן להגיש קובלנה פלילית (או הליך פלילי בכלל) כנגד עיתון בו מתפרסמים לכאורה דברי לשון הרע, ואילו נגד המו"ל שמוגדר בחוק כ"אחראי על אמצעי התקשורת", ניתן להגיש תביעה אזרחית בלבד.

למען הבהירות, יובא להלן נוסחו המלא של סעיף 11 לחוק:

"11. אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת [תיקון: תשמ"ד]

(א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.

(ב) באישום פלילי לפי סעיף זה תהא זו הגנה טובה לעורך אמצעי התקשורת שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע פרסום אותה לשון הרע ושלא ידע על פרסומה.

(ג) בחוק זה -

"אמצעי תקשורת" - עיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות (להלן - עיתון) וכן שידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור ;

"עורך אמצעי תקשורת", בעיתון - לרבות עורך בפועל, ובשידור - לרבות עורך התכנית שבה נעשה הפרסום ;

"אחראי לאמצעי התקשורת", בעיתון - המוציא לאור, ובשידורי רדיו וטלוויזיה - מי שאחראי לקיומם."

אינני מקבלת את הטענה לאי תחולת העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע על כלי תקשורת דוגמת עיתון, שהינו אישיות משפטית, וזאת מהנימוקים הבאים:

א. החלק הכללי של חוק העונשין חל על עבירות לפי חוק איסור לשון הרע:

"כאמור, פרסום לשון הרע עשוי להוות גם עבירה פלילית אם יתקיימו בו הדרישות הקבועות בסעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. סעיף 34כג לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע, כי "באין בחוק הוראה לסתור, יחולו הוראות החלק המקדמי והחלק הכללי גם על עבירות שלא לפי חוק זה". מכאן שהוראות החלק המקדמי של חוק העונשין (סעיפים 1-17) והוראות החלק הכללי של החוק (סעיפים 18-90ב) יחולו על העבירה של פרסום לשון הרע. עיקרון זה היה קיים גם בטרם חוקק תיקון מס' 39 לחוק העונשין, ומכוחו החילו בתי ^-המשפט על העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע את דיני השותפות והסיוע ואת דיני הקשר". (א' שנהר , דיני לשון הרע עמ' 82)

מכאן, שהוראות החלק הכללי של חוק העונשין בכל הנוגע לתורת האורגנים ולאחריות הפלילית של תאגיד למעשי ומחדלי האורגנים שלו, חלים על חוק איסור לשון הרע. על כן, ככל שיוכח קיומם של תנאי סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין לגבי תאגיד שהינו הבעלים או המו"ל של העיתון שפרסם את לשון הרע הנטענת, בהתאם לתורת האורגנים, דינו יהיה זהה לדינם של האורגנים שהיו "מוחו" ו"ידיו" של התאגיד לעניין הנדון.