מפלגה לא חייבת לשלם עבור טובין שהוזמנו ע"י פעיל מטעמה שלא בהרשאה חוקית

מבוא וטענות הצדדים

1.       1.       האם חייבת מפלגה לשלם עבור טובין שהוזמנו על ידי פעיל מטעמה, שלא בהרשאה חוקית לפי חוק מימון מפלגות? מששיקול של צדק בין הצדדים הפרטיים מתנגש עם האינטרס הציבורי במינהל תקין של כספי ציבור, איזה מהם עדיף?

2.       2.       הצדדים הסכימו לצמצם את המחלוקת בתיק זה לשאלה המשפטית והערכית האמורה, אשר תידון על יסוד העובדות שלפיהן המים שסיפקה התובעת הוזמנו על ידי פעיל של הנתבעת, ונצרכו על ידי מי מאנשי הנתבעת; וכי ההזמנה לא אושרה על ידי הגורמים המוסמכים בנתבעת לפי הוראותיו של חוק מימון מפלגות.

3.       3.       עוד הסכימו הצדדים כי, מתוך מחווה של הנתבעת לזכרו של אותו פעיל שנפטר בינתיים, וכדי שלא להטריד את שאריו בתביעה זו, ונוכח סכומה הנמוך-יחסית (3,400 ש"ח) - הנתבעת תשלם את סכום התביעה אף אם תישלל חבותה בפסק הדין. במקרה כזה, תסכים התובעת לוותר על ההוצאות.

4.       4.       המחלוקת הנה, אפוא, עקרונית. השלכתה הכספית בענייננו זעומה, ומצטמצמת לשאלת ההוצאות; אך השלכתה הנורמטיבית מקרינה על מקרים דומים אחרים, ויורדת לשורשן של נורמות ההתנהלות הכספית של מפלגות.

5.       5.       התובעת טוענת כי הפעיל שהזמין את המים פעל ב'הרשאה חיצונית' (קרי: הרשאה המוסקת ממצג של השולח כלפי הצד השלישי, להבדיל מ'הרשאה פנימית', שהיא הרשאה ישירה מן השולח לשלוח; לפי סעיף 3 בחוק השליחות). לחלופין, חלה על ההזמנה הדוקטרינה של 'הרשאה נחזית' (קרי: מניעות דיונית של השלוח להתכחש למצג של הרשאה כלפי הצד השלישי, שהצד השלישי הסתמך עליה בתום לב; לפי המשפט המקובל שאומץ בהלכה הפסוקה). ראשי המפלגה, שחזקה כי התארחו בסניף הירושלמי הנדון ושתו מן המים בלא לחקור על מקורם המשפטי, אשררו בכך את ההזמנה. הנתבעת נהנתה מן המים, והיא חייבת לשלם בעדם גם לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. גם עקרון תום הלב אוסר על הנתבעת להתכחש להזמנה, להתנער מחבותה ולהשתמט מן התשלום בגינה.

6.       6.       הנתבעת טוענת כי חוק מימון מפלגות, והתכלית הציבורית של ניהול כספי תקין של המפלגות למניעת שחיתות ובזבוז כספי ציבור, מחייבות שלא לכבד הזמנה בלתי תקנית כבענייננו. הכרה בחבות לפי עקרונות חוזיים או מעין-חוזיים תרוקן מתוכן את הוראותיו של חוק מימון מפלגות ובנותיהן, לרבות הנחיות מבקר המדינה. הדבר יוביל לנסיגה חמורה בטוהר המידות הציבורי ולפגיעה קשה בהישגים שהושגו הודות לתחיקה הנזכרת.

דיון והכרעה

7.       7.       ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים אינה בגדר הבחנה בין אמת לשקר, או בין טוב לרע. זוהי הכרעה בין שתי גישות ערכיות. שתיהן מבוססות על תחושות מוסריות כנות. שתיהן מבוססות על הוראות-דין.

8.       8.       אולם, לא ראי זו כראי זו. התובעת תומכת יתדותיה בשיקולי צדק מתחום המשפט הפרטי. היא מתמקדת בעיקרון כי הסכמים יש לכבד, ועבור טובין שהתקבלו יש לשלם. הנתבעת, לעומתה, תומכת יתדותיה בשיקולי מדיניות מתחום האינטרס הציבורי. היא מתמקדת בהשלכות המסוכנות של חריגה ממינהל כספי תקין, אשר דומה כי בזמננו ובמקומנו מיותר להכביר מילים על חומרתן.

9.       9.       בין זכויות הפרט, לרבות הקניין, לבין האינטרס הציבורי, לרבות מינהל כספי תקין של מפלגות, קיים מתח דיאלקטי. ההשקפה החירותנית (ליברטריאנית) גורסת כי אין אינטרס ציבורי בסיסי יותר מן ההגנה על זכויות הפרט. ההשקפה הקהילתנית (קומיוניטריאנית) גורסת כי אין זכות-פרט חיונית יותר מאשר מסגרת ציבורית המתפקדת כהלכה. שתיהן צודקות. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי יש להגן על זכויות הפרט; אך לעתים נדרש לפגוע בהן באופן מידתי כדי להגן על אינטרס ציבורי ראוי, וההכרח - בל יגונה. 

10.   10.   במקרים קונקרטיים יש לבצע איזון אינטרסים עדין, ולתת את המשקל הראוי לכל ערך ואינטרס הרלבנטי למקרה. ההכרעה בין שתי הצעות בדבר האיזון הנכון בנסיבות העניין היא לעולם מעשה של שיקול דעת שיפוטי, שבלבו הכרעה ערכית. בענייננו, דומה כי ההכרעה גלומה כבר בהוראות החוק המיוחד החל על המקרה הנדון, כלהלן.

11.   11.   אכן, הנאה מטובין שהוזמנו מבלי לשלם עליהם צורמת את חוש הצדק. אולם מתן יד להתעלמות מכללים של עשייה בכספי ציבור חמורה ממנה. מוטב שייגרם לתובעת חסרון-כיס, ואל ייפגע העיקרון כי כספי ציבור אינם מוצאים שלא כדין.

12.   12.   סעיף 6א בחוק מימון מפלגות קובע לאמור:

"יהיהתוקף להתחייבות ממונית של סיעה או של רשימת מועמדים רק אםניתנה בידי מי שקבעה הסיעה ופרסמה את שמותיהם לפי הנחיות מבקר המדינה".

זוהי קביעה קוגנטית, שאינה מתיישבת עם עקיפתה על ידי פנייה למקורות נורמטיביים חוזיים ומעין-חוזיים.

13.   13.   בהיעדר הרשאה לפי חוק השליחות, אין צריך לומר שלא יהיה תוקף להתחייבות של אדם בשם אדם אחר, לרבות תאגיד ומפלגה. לפיכך, אין לייחס להוראה הנזכרת בחוק מימון מפלגות תכלית זולת הקביעה כי על אף קיומה של הרשאה לפי חוק השליחות, לרבות הרשאה חיצונית או נחזית - אין להסתמך עליה, בין מצד המתחייב ובין מצד מקבל ההתחייבות, כל עד לא התקיימו בהרשאה הוראותיו של חוק מימון מפלגות.

14.   14.   עקרון תום הלב מחייב מפלגה שלא להכשיל ספקים. חזקה שהמפלגה מודעת יותר מן הספקים להוראות חוק מימון מפלגות. לפיכך ראוי למפלגה לפרסם ברבים מודעות שבהן נקראים הספקים, במיוחד בעת בחירות, שלא להיחפז בהתקשרויותיהם עם פעילים מקומיים - אלא לבחון היטב, עובר להתקשרות, את ההרשאה ואת האישור התקציבי; שאם לא כן - יימצאו אותם ספקים מניחים כספם וסחורתם על קרן הצבי.

15.   15.   בענייננו, הוכח ולא נסתר כי הנתבעת נהגה כן. העתק המודעה צורף לכתב ההגנה. במודעה מופנה ציבור הספקים למקורות הנגישים שבהם ניתן לערוך את הבירור הנדרש, לרבות שם ומספר טלפון של עובדת מנהל הכספים של הנתבעת. התובעת לא הצביעה על מעשה נוסף שהנתבעת הייתה אמורה לעשות, לפי גישת התובעת, כדי לקיים את חובת תום הלב מבעוד מועד לפני ההתקשרות. בנסיבות אלה, כמאמר התלמוד, "מאי הווה לה למיעבד?" (מה היה עליה לעשות)? בהיעדר מחדל מקיום חובה, לא אוכל לקבוע כי הנתבעת נהגה שלא בתום לב.