1. זוהי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע בגין הוצאת לשון הרע.
2. לטענת התובע, אמר הנתבע, כשהוא מתייחס לתובע: "זה הנוכל הזה", ובכך ישנה הוצאת לשון הרע נגד התובע.
3. שני הצדדים בתיק אזרחי זה, הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו. הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את התביעה כולה או חלקה, לדחות את כל התביעה כולה או חלקה, או לקבלה לשיעורין, הכל על פי שיקול דעת בית המשפט.
הצדדים הסכימו לכל הנ"ל (פרוטוקול מיום 18.4.07, בעמ' 20 , שו' 7-22).
הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה. (פרוט', עמ' 20, שו' 25).
4. בתיק זה העידו הצדדים את עדיהם בבית המשפט והעדים נחקרו בחקירות נגדיות. הצדדים ויתרו על השמעת סיכומים.
5. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, הן בדיון והן כפי שהועלו על ידם בכתבי טענותיהם, החלטתי לדחות את התביעה.
6. יובהר כי התביעה נדחית בין אם הנתבע אמר את המילים: "זה הנוכל הזה", כטענת התובע, ובין אם אמר את המילים: "איזו נוכלות זו", כטענת הנתבע.
7. מדובר באמירה שנאמרה על רקע סכסוך קודם בין שני הצדדים, סכסוך שתחילתו בתיקון רכבו של התובע במוסכו של הנתבע, ובהמשכו בהגשת תביעה על ידי הנתבע נגד התובע לתשלום בגין העבודה שביצע (להלן:התביעה הראשונה"), ותביעה נגדית שהגיש התובע נגד הנתבע, לרבות בגין לשון הרע (להלן:"התביעה הנגדית").
8. האמירה של הנתבע נאמרה בזמן שעורך דין אחר ממשרד התובע, עו"ד מורן בן שניאור, ביצע מסירה אישית של כתב התביעה הנגדית לנתבע, במוסכו של הנתבע. הנתבע לקח את המעטפה, שאל את המוסר מה זה ועו"ד מורן ענה לו שזו תביעה של עו"ד אראל. הנתבע פתח את המעטפה וכשראה את סכום התביעה (139,896.92 ש"ח) סינן את המשפט הנטען. (עמ' 16, שו' 23-27).
9. לא היתה כוונה, כך נטען על ידי הנתבע, ואני מאמין לו, שהמשפט שאמר יישמע על ידי עוה"ד אשר מסר את המסירה לנתבע. (תצהיר ת/1, סעיף 11, פסקה ראשונה). לטענת הנתבע, הוא רק אמר "איזו נוכלות" וגם זאת בינו לבין עצמו (שם). גם עוה"ד מורן אישר בעדותו שהנתבע סינן את אשר נטען שאמר, אם כי לטענתו לא היה אפשר שלא לשמוע את המשפט שנאמר.
10. הנתבע הסביר כי אמירת הדברים נאמרה על ידו בעידנא דריתחא, מאחר שזו היתה המחשבה שחלפה במוחו כאשר ראה את התביעה שהגיש נגדו התובע - שלא די בכך שהוא לא קיבל את כספו מהתובע אלא התובע עוד מגיש נגדו תביעה על סכום גבוה (עמ' 16, שו' 26; עמ' 19, שו' 1).
11. אני מקבל שלא היתה כל כוונה מצד הנתבע להוציא לשון הרע על התובע. מדובר במילה בודדת שנאמרה כמעט בהיסח הדעת על ידי הנתבע, כמחשבה ראשונה שעברה במוחו כשראה את התביעה שקיבל. האמירה נאמרה ע"י התובע בשקט, כמי שמדבר אל עצמו, כשהמילה רק מסתננת מפיו. האמירה נעשתה מול אדם אחד בלבד שביצע את המסירה, כשאותו אדם - עו"ד מורן, עבד עם התובע במשרדו של התובע, אף שהנתבע לא ידע זאת באותה עת. עו"ד מורן אישר בבית המשפט שהוא לא האמין כלל לדברים ולא ייחס להם כל משמעות(עמ' 12, שו' 7-11).
12. בתיק אזרחי (שלום נהריה) 3828/04, משה מנשה, עו"ד, נגד בונן משה (אתר נבו), אמר הנתבע לתובע, עו"ד, שהוא "רמאי שקרן ונוכל". בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע שהגיש העו"ד בקובעו כי כאשר מדובר בגידופים
, "על בית המשפט לבחון היטב את ההקשר והנסיבות שבהם נאמרו הדברים ואם יתברר שאלה נאמרו בעידנא דריתחא הנטייה תהיה שלא לראות בדברים משום לשון הרע שכן לדברים הנאמרים בשעת כעס וחימה אין השפעה על הבריות והנוכחים מבינים כי אכן נאמרים הדברים כהתפרצות רגשות זעם על רקע סכסוך כזה או אחר".
בית המשפט קבע בפסק הדין הנ"ל כי:
"הארוע כולו התרחש במעמד מצומצם של התובע, הנתבע ופקידת התובע. התלהטות הרוחות היתה על רקע המחלוקת כפי שפורטה לעיל ובחינה זהירה של הנסיבות מחייבת לדעתי מסקנה כי בעיני המתבונן לא היה בדברים כדי לגרום להשפלתו של התובע בפרט כאשר אין מדובר מבחינת צדדי ג' נוספים אלא בפקידה במשרד עורכי דין שמטבע הדברים משמש לעיתים זירה לחילופי דברים חריפים על רקע מחלוקות שכאלה".
גם במקרה שלנו, הדברים נאמרו על ידי הנתבע על רקע הסכסוך הקיים בין הצדדים. הדברים נאמרו-סוננו-כפרץ קטן של רגש זעם ראשוני עם קבלת התביעה הנגדית שהיתה על סכום גבוה של 130,896 ש"ח (לפני שתוקנה מאוחר יותר), וניתן בהחלט לראות בהם כמילים שנאמרו בעידנא דריתחא באותו רגע.
13. בתיק אזרחי (שלום ת"א) 37775/04, אריק אמיר, עו"ד, נגד אילנה קריכלי, אמרה הנתבעת, לתובע, עו"ד: "אתה טיפש, אתה לא מבין כלום". בית המשפט דחה את התביעה באומרו:
"אם נאמרו הדברים כהבעת דעה או בשעת רוגז וכעס, בעידנא דריתחא- הנטייה היא שלא לראות בהם דברי לשון הרע".
בית המשפט המשיך ואמר:
"אין חשיבות כיצד נתפסו הדברים אצל התובע, אלא למובן שאדם סביר ורגיל היה מייחס להם בהקשר שבהם נאמרו, והאם באותו מובן יש כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע".
באותו מקרה נקבע:
"דבריה של הנתבעת היו בבחינת הבעת דיעה שלילית מתוך כעס רב על התובע ונאמרו בקונטקסט הכללי באופן שאינם מהווים לשון הרע".