בית חולים יפצה מנותח שנכווה במהלך ניתוח לאחר שהסדין עליו שכב נשרף

מבוא וטיב המחלוקת

1. אש בחדר ניתוח, שריפת סדין עליו שוכב חולה בחדר ניתוח, האם  יש לייחסם לרשלנות בית החולים זו אחת השאלות המרכזיות הטעונות הכרעה בתיק זה.

2. ביום 25.10.01 במהלך ניתוח שבוצע במרכז הרפואי חורב כאשר התובע שוכב מורדם על מיטת הניתוחים, פרצה אש שאחזה בסדין עליו שכב התובע, אש שגרמה לתובע כוויה בעכוזו. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותו אירוע הגיש התובע תביעה לפיצויים כנגד המרכז הרפואי חיפה- חורב בע"מ, (שיכונה להלן "הנתבע") וכנגד המנתח דר' זכריה קובץ (שיכונה להלן-"דר' קובץ").

3. הניתוח בתחילתו נועד לשם תיקון בקע מפשעתי, בשלב מסוים (שלגבי עיתויו חלוקים הצדדים) הוחלט גם להסיר פוליפ קטן (גידול עור) שהיה לתובע בסמוך למפשעה. בעת נסיון הסרת הפוליפ באמצעות מכשיר צריבה-עפרון דיאטרמי פרץ ניצוץ שהצית את הסדין עליו שכב התובע.

4. לאחר כיבוי השריפה, המשיך המנתח בביצוע הניתוח עד להשלמתו. הסדין השרוף, העיפרון הדיאטרמי ומיכל החיטוי נעלמו והמשפט נוהל מבלי שניתנה לתובע האפשרות לבודקם. על פי סיכומי הצדדים אין מחלוקת כי לא נעשה שימוש בחדר הניתוח בסדין חסין אש ומוסכם בין הצדדים כי נעשה שימוש בחומר חיטוי המכיל אלכוהול (סעיף 27 לסיכומי הנתבעים) והשאלה היא האם הפרו הנתבעים את חובת הזהירות הספציפית כלפי התובע, באי מניעת אותה שריפה.

5. יודגש כבר עתה כי שני הצדדים נהלו המשפט מעבר לפרופורציה הראויה באשר לשאלות האמיתיות שבמחלוקת ובכוונתי להתמקד אך ורק בשאלות הרלבנטיות הטעונות הכרעה.

6. השאלה הראשונה בסדר העניינים הינה האם פגעו הנתבעים פגיעה באוטונומיה של התובע בדרך בה נתקבלה הסכמתו לניתוח הסרת הפוליפ. טיבה של ההסכמה תלוי בשאלת העיתוי בו התבקשה הסכמה ויש לברר האם ניתנה ההסכמה דקות ספורות לפני תחילת הניתוח כשהתובע כבר שוכב על מיטת  חדר הניתוח או שמא בשיחה מקדמית שנערכה  עם הרופא המנתח, בחדר ההכנה או במרפאתו.

7. השאלה השנייה אותה יש לברר היא האם היעלמות הסדין, העיפרון הדיאטרמי ומיכל החיטוי (ביחד עם טענה באשר לפגם ברשומות הרפואיות) גרמו לתובע נזק ראייתי ומה משמעותו של אותו נזק.

8. השאלה השלישית הטעונה בירור היא השאלה הכללית בנושא הרשלנות. האם התרשלו הנתבעים כלפי התובע לרבות באשר לקיומו של קשר סיבתי בין אותם מעשים או מחדלים לבין קרות הנזק, (שאלה נלווית לשאלה זו הינה על מי נטל הראיה ונטל השכנוע תוך התייחסות לטענת התובע באשר לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" או רשלנות בשל קיומה של אש).

9. השאלה הרביעית הטעונה הכרעה, הינה האם מעשי הנתבעים נגרמו במכוון, משיקולי חסכון בכסף או הגדלת רווח עד כדי הצדקת פסיקת פיצויים עונשיים כנגדם.

10. במידה ותקבע חבות יש לברר מה שיעור הפיצויים להם זכאי התובע. אין מחלוקת כי בלי כל קשר לארוע השריפה והכוויה שנגרמה  בעקבותיה, לרוע מזלו של התובע הוא חלה במחלות קשות אחרות ועובר לארוע השריפה עמדה נכותו הרפואית של התובע על פי מסמכי המל"ל בשיעור של 64% לפחות. אין מחלוקת כי התובע- יליד 1948 עבד בבתי הזקוק וכי בפועל לאחר התאונה פרש פרישה מוקדמת והפסיק לעבוד כלל. בעת קביעת גובה הנזק יש לבחון בין השאר האם קיים קשר סיבתי בין אירוע הכוויה לבין הפרישה המוקדמת (לרבות באשר לטענת התובע לקיום "גולגולת דקה" במקרה זה), האם הצלקת שגרמה הכוויה מתבטאת בנכות תפקודית והאם זכאי התובע לפיצוי בגין 93 ימי מחלה שאושרו לו ע"י רופא המשפחה.

11. משלא צלחו ניסיונות הפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט כל צד הציג ראיותיו. מטעם התובע העידו בנוסף לתובע עצמו, אשתו הגב' שושנה שחר, בתו הגב' מירב שחר פישר, המומחה פרופ' רפאל שפיר, רופא המשפחה דר' רמי אמסטר שנתן לתובע את אישורי המחלה ומר מנשה אברהמי עובד בתי הזקוק. מטעם הנתבעים העידו דר' זכריה קובץ אשר היה המנתח במועד הארוע, דר' אלכס קורת מנהל המרכז הרפואי חורב,  המומחה מטעם הנתבעים דר' יעקב גולן, חוקר פרטי מר רונן נווה ומר שמואל פולינר מנכ"ל המכבסה המספקת סדינים למרכז הרפואי חורב.

12. שני הצדדים הגישו מסמכים רבים נוספים בתמיכה לטענותיהם לרבות חוות דעת, מסמכים רפואיים, תעודות עובד ציבור של הגב' נעמי ליבני ממשרד הבריאות (שמסרה לכל צד נתונים לפי בקשתו) ותיק מבתי הזיקוק בקשר לעבודת התובע, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב ובכלל זה סיכומי תשובת התובע לסיכומי הנתבעים.

דיון

שאלת האחריות

13. אקדים ואבהיר כי משרד הבריאות מינה ועדת בדיקה לאחר המקרה, הועדה נפגשה עם 12 העדים הרלבנטיים לנושא (לא כולם הובאו להעיד בפניי) והגישה ביום 20.10.02 דו"ח, (נספח ד' לתצהיר התובע ת/2). דו"ח הועדה צורף כנספח לתצהיר התובע ובעת הגשת תצהיר התובע לא התנגד ב"כ הנתבעים להגשתו, דהיינו המסמך הוגש ללא התנגדות גם באשר לאמיתות תוכנו, (ר' תוכן דברי ב"כ הנתבעים כמתואר בעמ' 12 שאינו מתנגד להגשת נספח ד' הנ"ל). בנסיבות אלו לא יכולים הנתבעים לחזור בהם מהסכמה זו כפי שמשתמע לראשונה מהאמור בעמ' 5 לסיכומיהם. אמנם השאלה המשפטית בדבר קיום רשלנות נקבעת ע"י בית המשפט, אך בעת בחינת שאלה זו עומד בפני בית המשפט דו"ח הועדה על הקביעות העובדתיות שקבעה הועדה ואשר יש לאמצן מעצם הגשת המסמך ללא התנגדות,למשקל דו"ח הועדה אתייחס בהמשך.

הסכמת התובע להסרת הפוליפ, האם פגיעה באוטנומיה?

14. התובע בשולי הדברים בכתב תביעתו המתוקן  טוען לביצוע עוולה של תקיפה או לפגיעה באוטונומיה והכל בשל הדרך בה נתקבלה הסכמתו להסדרת הפוליפ. בסיכומיו זנח התובע את טענת התקיפה ונותר לברר האם הסכמת התובע התקבלה תוך פגיעה באוטונומיה שלו.

15. יצוין כי  התובע בתביעתו אינו מתכחש למתן  הסכמה לניתוח אלא שלגרסתו ההסכמה ניתנה כאשר הוא שוכב על שולחן הניתוחים (בדרכו לניתוח שמטרתו שונה, ניתוח בקע).  בסעיף 6 לתצהיר העדות הראשית שינה התובע את גרסתו ולפיה הסכמתו ניתנה כבר בחדר ההכנה לניתוח (ולא בחדר הניתוח עצמו כנטען בסעיף 5 לתביעה). גרסה דומה עולה מדו"ח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות, (נספח ד' לת/2), שהוגש ע"י התובע, בפרק העובדות באותו דו"ח נקבע כי "בבדיקה לפני הניתוח של מר חיים שחר שבוצעה בחדר הכנה, הבחין המנתח דר' זכריה קובץ, בנגע עורי על גבעולי בירך ימין לטארלית למפשעה. המנתח הציע למר שחר להסיר את הנגע בעור בשל היותו לא אסתטי. מר חיים שחר הסכים בע"פ לפעולת הסרת הנגע".