אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בדיקת מצב נפשי של מטופל לפני ניתוח אסתטי לא היתה מונעת התפרצות סכיזופרניה

בדיקת מצב נפשי של מטופל לפני ניתוח אסתטי לא היתה מונעת התפרצות סכיזופרניה

תאריך פרסום : 29/03/2007 | גרסת הדפסה

ע"א
בית המשפט העליון
5586-03
29/03/2007
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. ע' ארבל
3. א' חיות


- נגד -
התובע:
ד"ר לארי פרימונט
עו"ד י' בן-דן
הנתבע:
1. פלוני
2. המוסד לביטוח לאומי

עו"ד ע' זלצמן
עו"ד ע' אלטשולר
פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

רקע עובדתי

           ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט נ' ישעיה), במסגרתה קבע כי המערער התרשל בביצוע השתלת שיער בראשו של המשיב 1, כי התרשלותו גרמה למשיב ללקות במחלת הסכיזופרניה, וכי המערער אחראי לפצות את המשיב בגין הנזקים הנובעים ממחלתו.

1.        המשיב 1 (להלן: המשיב) פנה לצורך השתלת שיער אל "המרכז הקנדי ישראלי  לטיפול בשיער בע"מ" (להלן: המרפאה). המשיב קיבל הסברים על הטיפול והוחתם על טופס בו נרשמו פרטיו האישיים ונתונים על מצב בריאותו. המשיב הוזמן לביצוע הטיפול ליום 31.1.89, אז הוחתם על מסמך הנושא את השם "הזמנת טיפול השתלת שיער" בו הביע, בין היתר, את הסכמתו לטיפול. למשיב הוסברה והובהרה מהות הטיפול ואופן השתלת השיער. ההשתלה אכן בוצעה באותו יום על ידי המערער.

           ימים ספורים לאחר ביצוע ההשתלה פנה המשיב אל רופא המשפחה והתלונן בפניו על מתח נפשי רב וחרדות התוקפות אותו. הוא טופל בתרופות, אך משאלה לא הועילו הופנה לבדיקות בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה" שם אושפז מספר פעמים לצורך אבחנה וטיפול. למשיב נקבעה נכות נפשית בשיעור של 100%, אשר מוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי ממנו זכאי המשיב לקצבת נכות כללית.

           המשיב הגיש תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד המערער והמרפאה (להלן גם: הנתבעים), וטען כי הנתבעים נהגו ברשלנות בכך שלא בדקו בטרם הענקת הטיפול את מצבו הבריאותי של המשיב ואת התאמתו לביצוע ההשתלה. לתביעה הצטרף, בהסכמת הצדדים, המשיב 2 - המוסד לביטוח לאומי - בתביעת שיבוב לפי סעיף 324 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הדיון בתביעות פוצל כך ששאלת אחריות הנתבעים נידונה והוכרעה תחילה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.        בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי המשיב שרוי במצב בריאותי קשה מבחינה פסיכיאטרית וכי קיימת חובת זהירות מושגית במסגרת יחסי רופא-לקוח. שתי המחלוקות המרכזיות בין הצדדים התמקדו בקיומו של קשר סיבתי ובקיומה של חובת זהירות קונקרטית.

           לעניין הקשר הסיבתי העובדתי הוגשו לבית המשפט חוות דעת מטעם שני הצדדים, אשר תמכו כל אחת בגרסת הצד מזמין חוות הדעת. בית המשפט בחר להסתמך על חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב על ידי ד"ר ויבורסקי, אשר קבעה כי הניתוח להשתלת השיער היווה מנגנון שחרור (Trigger) לפרוץ מחלת הסכיזופרניה אצל המשיב. הסמיכות בין התפרצות מחלתו של המשיב לטיפול ההשתלה שבוצע בו היוו אף הם נימוק לביסוס קביעתו של בית המשפט. בית המשפט קבע כי ההיסטוריה הרפואית של המשיב הכוללת בעיות נפשיות אין בה די כדי להביא לפריצת הסכיזופרניה ללא זיקה לאירוע טראומתי מבחינתו של המשיב. בית המשפט סבר כי קביעתו של המומחה מטעמם של המערער והמרפאה, פרופ' אליצור, כי המחלה התפתחה בתהליך "זחלני" לא יכולה להסביר את התפרצותה של המחלה במלוא עוזה מיד לאחר טיפול ההשתלה. כן קבע בית המשפט כי אמנם יתכן והמחלה היתה פורצת מאוחר יותר אף אם לא היתה מתבצעת השתלת השיער, אך הניתוח הוא שזרז או החיש את פרוץ המחלה בעוצמה רבה ובפתאומיות. תיאור החוויה על ידי המשיב מצביעה, על-פי קביעת בית המשפט, על חוויה טראומתית ביותר שחווה המשיב, טראומה שגם על-פי פרופ' אליצור עלולה להביא להתפרצות סכיזופרניה.                

           בית המשפט המחוזי קבע כי אף חובת הזהירות הקונקרטית מתקיימת במקרה זה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים, לפיה לא הוכח בשום דרך כי המערער צפה או יכול היה לצפות כי כתוצאה מניתוח ההשתלה ילקה המטופל בסכיזופרניה, וזאת מאחר שלא הוצגו מטעם הנתבעים כל רשומות רפואיות שישפכו אור על מהלך הניתוח ועל פעולותיו של הרופא במהלכו. בית המשפט קבע כי היעדרן של הרשומות הרפואיות מונע מהמשיב ראיה אותנטית בעלת משקל, ולפיכך עובר נטל השכנוע לכתפי הנתבעים. מאחר שהאחרונים אף לא עשו מאמץ להרימו, יש לקבוע כי הם התרשלו. עוד קבע בית המשפט כי עצם העובדה שהנתבעים לא ערכו למשיב בדיקות רפואיות מקדימות, ולו שטחיות או ראשוניות, ואף לא שאלו אותו בדבר עברו או מצבו הבריאותי בתחום הנפשי, מצביעה על הפרת חובת הזהירות הקונקרטית.

           לפיכך קבע בית המשפט כי המערער והמרפאה אחראים לנזקים שנגרמו למשיב כתוצאה מטיפול השתלת השיער והם חבים לפצותו על כך. כמו כן קבע כי על הנתבעים לפצות את המוסד לביטוח לאומי בגין הכספים ששילם וישלם בעתיד למשיב בשל הנכות שנקבעה לו.

3.        יוער כי באשר לגובה הפיצויים הגיע המערער להסכמי פשרה עם המשיב ועם המוסד לביטוח לאומי והסכמים אלו קיבלו תוקף של פסק דין.

טענות הצדדים

4.        הערעור בפנינו נסב על שאלת האחריות. בהתאמה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה המערער טענות בשתי סוגיות מרכזיות: קביעת ההתרשלות והקשר הסיבתי.

           באשר לקביעת התרשלותו, טוען המערער כי בניגוד למצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא צירף המשיב לתביעתו חוות דעת של מומחה להוכחת טענותיו בעניינים שברפואה בעניין התרשלותו של המערער. לפיכך, טוען המערער, לא הוכח כי המערער חב למשיב חובת זהירות קונקרטית, מה היקפה, והאם הופרה. המערער קובל על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי נטל השכנוע רובץ על כתפיו. ראשית, הוא טוען, כי טענה זו נטענה לראשונה רק במסגרת סיכומיו של המשיב. שנית, לטענתו, אין ביסוס לקביעת בית המשפט קמא, לפיה הימנעותו של המשיב מלטעון לפגמים ספציפיים בניתוח ההשתלה נבעה מהיעדרן של רשומות רפואיות, מאחר שהמשיב כלל לא טען זאת. לפיכך, לטענתו, לא הונחה כל תשתית עובדתית לצורך העברת הנטל. שלישית, טוען המערער כי כלל לא נגרם למשיב נזק ראייתי, שכן הוא ידע לפרט את כל הפעולות שנערכו בניתוח, והוא כלל לא טען כי במהלך הטיפול נפל פגם כלשהו בפעולותיו של המערער. לבסוף טוען המערער לחלופין, כי ממילא הוא הרים את נטל השכנוע להוכיח כי לא התרשל. לטענתו, הוכח במהלך המשפט כי לא מוכר בקרב המומחים בהשתלות שיער קיומו של סיכון להתפרצות מחלת הסכיזופרניה כתוצאה מהטיפול, ולפיכך לא היה יכול המערער לצפות התרחשות זו. לפיכך, טוען המערער, אף שגויה קביעתו של בית המשפט קמא כי היה על המערער לערוך למשיב בדיקות רפואיות, שכן שום בדיקה שהיתה נערכת לא היתה מובילה למסקנה שהמשיב אינו כשיר לקבל את הטיפול. לבסוף טוען המערער כי לא ניתן לבסס את התרשלותו על אי הפניית שאלות לגבי עברו הנפשי של המשיב. המערער טוען כי המשיב הציג עצמו כאדם בריא והסתיר את ההיסטוריה הנפשית שלו. לטענתו, לא היה טעם בהצגת שאלות ספציפיות לגבי עברו הנפשי של המשיב, שכן כפי שנאמר בחוות דעתו של ד"ר ויבורסקי, וכפי שקבע בית המשפט קמא, לא סבל המשיב מתסמינים שיש בהם כדי להעיד על מחלתו. לטענתו, הוא אינו פסיכיאטר ואינו אמון על אבחון מחלות נפש, ולפיכך אין לדרוש ממנו, כעניין של מדיניות משפטית, לערוך עם מטופליו שיחות המכוונות לזיהוי מחלות כאלה.

           טענתו המרכזית השניה של המערער, כאמור, הינה שלא מתקיים בעניין דנן קשר סיבתי. המערער טוען כי תהליך התפרצות מחלת הסכיזופרניה החל עוד בטרם טיפול ההשתלה. המערער סבור כי מעדותו של ד"ר ויבורסקי בבית המשפט עולה כי טענה זו נכונה גם לגישתו. עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא התעלם מראיות בדבר תחילת הידרדרות מצבו של המשיב עוד בטרם השתלת השיער. לטענת המערער, בית המשפט לא הכריע במחלוקת בין הצדדים האם נדרשת טראומה אובייקטיבית או ניתן להסתפק בטראומה סובייקטיבית לצורך ביסוס הקשר הסיבתי במקרה דנן. לטענתו, ממילא לא הוכיח המשיב כי עבר טראומה, וקביעותיו של בית המשפט התבססו על דברי המשיב שצוטטו על ידי ד"ר ויבורסקי בחוות דעתו. לבסוף טוען המערער בעניין זה כי מאחר שבית המשפט קבע כי יתכן והמחלה היתה פורצת מאוחר יותר גם לולא התבצעה ההשתלה, היה עליו לתחום את היקף הנזק ולחייבו רק על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהקדמת פריצת המחלה אצלו.

           באשר לתביעת המוסד לביטוח לאומי, טוען המערער כי תנאי להצטרפותו כתובע היה הגשת כתב תביעה מתוקן והמצאתו במסירה אישית לכל הנוגעים בדבר. המערער טוען כי כתב התביעה המתוקן מעולם לא הומצא למערער אישית. כמו כן טוען המערער כי המוסד לביטוח לאומי לא הגיש את סיכום טענותיו בשאלת האחריות כמצוות בית המשפט, ועל כן היה על בית המשפט לראות מחדל זה כאי התייצבות ולדחות את תביעתו.

5.        המשיב מסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי הוא מפורט ומבוסס כדבעי. לטענתו אין כל הוכחה לטענה לפיה היתה מתפרצת המחלה אצל המשיב גם לולא טיפול ההשתלה באותו מועד ובאותו עיתוי. המשיב תומך אף בקביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר להעברת נטל השכנוע להוכחת התרשלות המערער לאחר שלא הוצגו רשומות רפואיות מהטיפול. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, טוען המשיב כי המערער לא עמד בנטל השכנוע להוכיח כי לא התרשל. כמו כן סבור המשיב כי הפניית השאלות הכלליות שהופנו למשיב לקראת הניתוח, לא היה בה כדי לשמש תחליף לבדיקה רפואית מקצועית.

6.        המשיב 2 טוען כי העדר חוות דעת מומחה בעניין מסוים לא מביאה בהכרח לכישלון בהוכחתו של אותו עניין. לטענתו, חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב ביססה הן את הקשר הסיבתי והן היוותה חלק מהבסיס לקביעת התרשלותו של המערער שלא בדק ולא גילה את עברו הנפשי של המשיב. המשיב 2 טוען כי הקביעה בדבר התרשלותו של המערער ממילא התבססה על נתונים פוזיטיביים ולא רק על הקביעה של העברת נטל ההוכחה. לעניין העברת נטל ההוכחה טוען המשיב 2 כי מדובר בטענה משפטית, ולפיכך לא היה חייב המשיב להעלותה בכתב תביעתו. כן הוא סבור שרשומה המתעדת את השיחה שהתבצעה בין המערער למשיב בטרם ההשתלה יכלה לבסס את התרשלותו של המערער, ולפיכך מוצדק היה להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המערער. המשיב 2 סבור כי המערער התרשל בכך שלא ביצע את הבדיקות הנחוצות האפשריות ואף לא עשה דבר על מנת לגלות את עברו הנפשי של המשיב. לבסוף טוען המשיב 2 כי הוא הגיש את סיכומיו לבית המשפט קמא במועד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ