פ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1120-04
15/02/2007
|
בפני השופט:
1. ש' טימן-אב"ד 2. ת' שפירא 3. ש' ברוש
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד בונה פורן וואקי
|
הנתבע:
1. רפי בן כליפה אוחנה 2. משה בן כליפה אוחנה 3. שלום (צ'רלי) בן מסעוד שיטרית 4. דוד בן פרץ עקיבא 5. גל (אשר) בן עמוס בוגנים
עו"ד פלדמן יריב וישניא בר ציון אוזן קואל קינן פלוס וגואר
|
החלטה |
פתח דבר
1. שנה שלמה של דיונים בנושא "התקשורת" מגיעה סוף סוף לסיומה, כך אנו מקווים. קראנו ושמענו בעיון רב את טיעוני הצדדים, הן במהלך הדיון ביום 22/10/2006 והן כאשר הגישו את תמצית הטיעון בכתב, לאחר הדיון.
על מנת לקצר, איננו מוצאים צורך לחזור על הטיעונים גם בהחלטה זו - במיוחד משום שאנו דשים בעניין כבר תקופה ארוכה (מדי), והם חזרו ונטענו, שוב ושוב, בהזדמנויות רבות, ואף קיבלו ביטוי בהחלטות רבות שניתנו על ידנו בשנה האחרונה בנושא זה.
2. להזכיר בקצרה, כי בהחלטה זו עלינו לשים קץ למחלוקת -כמעט "עקובה מדם"- בין הצדדים, אשר נסבה סביב השאלה,
האם "פלטי האיכונים"
שהוגשו/הוצגו על ידי התביעה, מטעמן של ארבע חברות התקשורת הסלולריות (להבדיל מפלטי השיחות, שההגנה הסכימה להגשתן)
הנן בגדר "רשומה מוסדית"
, כהגדרתה בסעיף 36 לפקודת הראיות,
אם לאו
. הקביעה האם ה"איכונים", כפי שהוגשו לנו, הינם "רשומה מוסדית" משליכה על עצם היכולת להגיש את המסמכים ולהכניסם לתיק הראיות של בית המשפט. דהיינו: אם מדובר ברשומה מוסדית - הרי שהמסמכים קבילים כראיה, וניתן להגישם באמצעות כל עד מטעם אותה חברת תקשורת ספציפית (ואפילו בלי עד, לטענת התביעה), כאשר עצם הגשתם תהווה ראיה לאמיתות תוכנם (שהרי הרשומה המוסדית הנה חריג לדיני הראיות הכלליים ולכלל האוסר עדות מפי השמועה).
על דרכי ההוכחה הכלליות של מסמך כלשהו כרשומה מוסדית
3. אנו מסכימים עם עמדת התביעה באשר ל
ראציונאלים
שבכוונת סעיף זה לשרת, היינו: התמודדות המחוקק עם הקידמה הטכנולוגית על ידי קביעת הסדר חקיקתי שמאפשר הכשרת ראיה כזו, שהינה לרוב עדות מפי השמועה, בדומה לנוהג שהיה קיים בעניין רשומה של תאגיד בנקאי.
לטענת התביעה, בין היתר, הוכרו בפסקי דין רבים פלטי האיכון כרשומות מוסדיות, והוכח שרישומי החברות הסלולריות נערכים במהלך ניהול העניינים הרגיל וסמוך לביצוע השיחות, שהרישומים משמשים את החברה לצרכיה השוטפים וכי החברה נוקטת באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים לנתונים שבמאגרי המידע הממוחשבים. משום כך, צריכים גם אנו ללכת בנתיב שהתוותה הפסיקה, ולקבל את פלטי האיכון כ"רשומה מוסדית".
לדברי התביעה, בעוד שהיא הציגה מטעמה פסיקה רבה שהכירה באיכונים, הרי שלעומתה, לא הצביעה ההגנה אפילו על פסק-דין אחד, שבו אחת החברות הסלולריות לא עמדה בתנאים המתבקשים של רשומה מוסדית.
כמו כן, טוענים באי-כוח התביעה, כי לאחר הגשת המסמכים מטעמם, עובר הנטל אל ההגנה, להוכיח כי אין המדובר ברשומה מוסדית.
4. סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן: "
הפקודה"), שכותרתו:
'קבילות רשומה מוסדית', קובע כדלהלן:
"(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי
, אם נתקיימו כל אלה -
(1)
(1)
המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2)
(2)
דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3)
(3)
היתה הרשומה פלט - הוכח, בנוסף, כי -
(א)
(א)
דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב)
(ב)
המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב."
הסעיף קובע במפורש את התנאים לקבילותה של רשומה מוסדית בתור שכזאת, וכולל שני תנאים בסיסיים המתייחסים לכל רשומה מוסדית; ושני תנאים נוספים לקבילותה של רשומה שהנה פלט מחשב.
עוד נציין, כי במקרה דנן נדרשת הוכחה של
כל התנאים, משום שהמסמכים שהתביעה מבקשת להגיש הנם בגדר "פלט".
סעיף 35 לפקודת הראיות מגדיר
"פלט" - "כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה- 1995."
חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 מגדיר
"פלט" - "נתונים, סימנים, מושגים או הוראות, המופקים,
בכל דרך שהיא,
על ידי מחשב."