בש"א
בית משפט השלום חיפה
|
1238-07
12/02/2007
|
בפני השופט:
ב. טאובר
|
- נגד - |
התובע:
רמי מור
|
הנתבע:
ברק 013 שירותי אינטרנט בע"מ עו"ד ש. שנירמן
|
החלטה |
מבוא:
1. בפניי בקשה למתן צו לחשיפת זהות גולשי אינטרנט שהוגשה על ידי מר רמי מור (להלן: "המבקש") כנגד ברק 013 שירותי אינטרנט בע"מ (להלן: "המשיבה").
2. המבקש הינו מטפל אלטרנטיבי בתחום הרפואה המשלימה העוסק למחייתו בתחום הטיפול האלטרנטיבי בבעיות עור ואקנה.
3. בין התאריכים 22/11/06 ועד ליום 13/12/06 פורסמו במסגרת אתר האינטרנט דוקטורס כנגד המבקש שלושה פרסומים במסגרתם כונה המבקש שרלטן וגנב וכן נכתב "נמאס מהשרלטן רמי מור הזה", "רמי מור די נשבר ממך שבכל פורום אתה מכניס הודעות מפוברקות שלך ומבלבל את הביצים לגולשים אתה אפילו לא אחות מעשית", "רמי מור דיר בלעק ממנו".
4. הפרסומים בוצעו באתר של המשיבה שהינה חברה למתן שירותי אינטרנט.
5. המבקש טוען כי ברצונו להגיש תובענה בגין לשון הרע כנגד הגולש/ים האנונימיים המשמיצים אותו, ואולם זהות הגולשים אינה ידועה לו הואיל והינם אנונימיים ועל כן הינו עותר כאמור למתן צו כנגד המשיבה למסירת שמו ו/או שמם של הגולשים האמורים שביצעו את הפרסום.
6. יצויין כי הפרסומים האמורים הוסרו מעל אתר האינטרנט עוד עובר לקיום הדיון בבקשה שבפניי ואשר התקיים ביום 18/1/07.
הסמכות העניינית:
7. אקדים ואציין כי סבורני כי לבימ"ש זה מוקנית הסמכות העניינית לדון בבקשה. הבקשה מטבעה אמורה להקדים הגשת תובענה כנגד המפרסם לפי חוק איסור לשון הרע שתהא מסורה מבחינת הסעד הכספי שייתבע במסגרתה בגבולות סמכותו של בימ"ש זה. בנסיבות אלה מסורה אף לבימ"ש זה הסמכות מכוח הוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הסמכות הכללית להושיט סעד לרבות הסעד המבוקש על ידי המבקש.
הדילמה הקשה המתעוררת על רקע הבקשה:
8. השאלה המהותית העומדת, איפוא, לדיון הינה אם יש בנסיבות העניין להעתר לבקשה ולהושיט הסעד המבוקש. הבקשה מעוררת דילמות קשות הנוגעות לאיזון בין חופש הביטוי ללשון הרע ברשת האינטרנט. מחד הוכרה החשיבות של האנונימיות ברשת האינטרנט המקדמת את חופש הביטוי, השוויון והדמוקרטיה, ומאידך - ניצבת זכותו של הפרט לשם טוב ומניעת נזקים על ידי שימוש לרעה באותה אנונימיות.
דילמות אלו נדונו בהרחבה בהחלטתה של כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בבש"א 4995/00 (י-ם) פלונית (קטינה) ואח' נ' בזק בינלאומי בע"מ ואח' (לא פורסם), פרסום נבו, ובהחלטתו של כב' השופט שלמה לבנוני בבש"א (חי) 5478/06 קי.אס.פי. מחשבים בע"מ נ' ברק אי.טי.סי. 1995 והחברה לשירותי בזק בינלאומי בע"מ (לא פורסם), פרסום נבו.
רשת האינטרנט והשמירה על חופש הביטוי:
9. התפתחותה של רשת האינטרנט אכן מאפשרת גישה למקורות אינפורמציה חדשים המכילים תכנים מגוונים בזמינות גבוהה לכל אדם. רשת האינטרנט הביאה להתפתחות חסרת תקדים של חופש הביטוי וזרימת מידע ומאפשרת העברה של מידע ותכנים בין פרטים בחברה ודיאלוג פתוח בין אנשים שונים הרחוקים זה מזה במגוון תחומים ובלא שיינתן ביטוי ו/או אבחנה למעמד הכותבים ולמוצאם. מאפיינים אלה הם מנשמת אפו של משטר דמוקרטי ועקרון חופש הביטוי.
10. להבדיל מהתקשורת המסורתית מאופיינת רשת האינטרנט בוירטואליות של מקורות המידע המופץ בה. וירטואליות זו באה לידי ביטוי באנונימיות של הגולשים והכותבים שהינם דמויות פיקטיביות ואנונימיות. על רקע האנונימיות של הכותבים, חוסר הזדהותם והיותם דמויות פיקטיביות אין הציבור ממילא מייחס לפרסום משקל רב והתכנים המפורסמים אינם נתפסים בהכרח כאמינים בעיני הציבור הרחב, וכלשונו של המלומד J. R. FURMAN: "Cybersmear or Cyber-SLAPP: Analyzing Defamation Suits Against Online John Does Strategic Lawsuits Against Publid Participation" 23 Seatltle L.R. (2001) 213
"Do not underestimat the common man. People are intelligent enough to evaluate the source of an anonymous writing. They can see it is anonymous. They know it is anonymous. They can evaluate its anonymity along with its message, as long as they are permitted, as they must be, to read that message. And then, once they have done so, it is for them to decide what is "responsible", what is valuable, and what is truth".
העדר מקור חקיקה המתיר ו/או מחייב פרסום שמות גולשים:
11. בישראל טרם הוסדרה חקיקה המחייבת ספק אינטרנט שהינו ישות אזרחית ולא ציבורית למסור פרטים אודות גולשיו. עוד ראוי לציין, כי ספק האינטרנט ככלל אינו אחראי כלל על התכנים המתפרסמים בעשרות אלפי הפורומים ברחבי הרשת והוא כלל אינו מסוגל לנטרם.
בדין הישראלי קיימים אמנם דברי חקיקה המחייבים את הפרט לבצע פעולה אקטיבית כגון חובת הורה לילדו מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, וסעיף 362 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, חובת מעורב בתאונת דרכים כלפי הנפגע מכוח סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ותקנות 144 ו-146 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וכן החובה הקבועה בחוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1988, אולם המשותף לכל אלה הוא כי המדובר בחיי אדם או במניעה מראש של נזק חמור.