יבוטל כתב אישום לאחר חזרת הנאשם מכפירתו, כדי לאפשר לו למצות את הליך השימוע

1.         ביום 14/1/07 הגיש ב"כ הנאשם בקשה לבטל את כתב האישום כנגד הנאשם על מנת שיוכל לממש את זכותו היסודית והמהותית בדבר קיום שימוע בנפש חפצה,  וזאת כחשוד ולא כנאשם, בעקבות אי קיום החובה הקבועה בסעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ).

2.         כנגד הנאשם הוגש ביום 29/8/05 כתב אישום בעבירות של אינוס ומעשים מגונים. עפ"י כתב האישום מדובר בעבירות שביצע הנאשם במתלוננת באירועים שארעו ב-2004 ו-2005.

יש לציין שחומר החקירה הגיע למאשימה ב-7/04.

3.         ביום 9/11/05 הגיש הנאשם (שהיה מיוצג כל העת ע"י עו"ד פלדמן) את תגובתו לכתב האישום בה כפר במעשים המיוחסים לו. ביום 23/11/05 נקבע התיק לשמיעת הראיות ל-4/9/06 ו-5/9/06.

            ביום 6/8/05 בוטלו מועדי ההוכחות עקב הצורך של ההרכב להמשיך בשמיעת ראיות בתיק אחר, בו הנאשמים עצורים עד תום ההליכים משנת 2004. ביום 5/9/06 נקבע התיק לשמיעת ראיות ל-4/12/06 ו-22/1/07.

            ביום 4/12/06 הודיע ב"כ הנאשם שמתנהל מו"מ עם המאשימה ועל כן התבקשה בקשה משותפת לשנות את מועד ההוכחות הראשון לתזכורת. ביום 24/12/06 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי לא הצליחו להגיע להסדר טיעון וביקשו לקבוע את התיק לשמיעת הראיות במועד שנקבע - 22/1/07.

            בעקבות הגשת בקשת הנאשם לביטול כתב האישום ב-14/1/07 לא התקיים מועד ההוכחות והצדדים טענו בפנינו לענין בקשה זו.

4.         לטענת הנאשם, יש לאפשר לו לחזור בו מהכפירה בכתב האישום ולבטל את כתב האישום עקב אי קיומה של חובת היידוע לפי סעיף 60 א' לחסד"פ, כדי לאפשר לו לממש את זכות השימוע בטרם הגשת כתב האישום, זכות שהוא מתכוון וחפץ לממש.

            לטענת הנאשם, מדובר בזכות היידוע והשימוע בעקבותיה, שהיא זכות מהותית, שלא ניתן לרפא את פגם אי השימוע באמצעות שימוע בדיעבד כל עוד כתב האישום קיים וזאת, מחשש שהמאשימה "תינעל" על עמדותיה כפי שהוצגו בכתב האישום.

            לטענת הנאשם, לא ייגרם כל נזק למאשימה אם כתב האישום יבוטל ויקויים שימוע בהקדם לנאשם במעמד של חשוד ולא כאשר מרחף מעל ראשו כתב אישום, במיוחד כשהנאשם מוכן לחזור בו מכפירתו לפני ביטול כתב האישום, כך שלא מדובר בזיכוי והמאשימה תוכל להגיש כתב אישום חדש לאחר השימוע.

5.         המאשימה מתנגדת לביטול כתב האישום.

            המאשימה לא מתכחשת לכך שלא הודיעה לנאשם על קבלת חומר החקירה בעניינו כנדרש על פי סעיף 60 א' לחסד"פ.

            לטענת המאשימה, חומר החקירה הועבר אליה ב-7/04 לפני כניסת ס"ק (ד) לסעיף 60 א' לחסד"פ לתוקף (נכנס לתוקף ב-1/1/05). הכשל של המאשימה באי שליחת הודעת יידוע לנאשם מקורו בטעות שנעשתה בתום לב.

            לטענת המאשימה, הפרת סעיף היידוע בנסיבות מקרה זה אינה מחייבת את ביטול כתב האישום, וזאת לאחר שב"כ הנאשם לא טען טענה זו במשך מעל לשנה מאז קבלת חומר החקירה ב-12/9/05 ועד לפנייתו אליה לביטול כתב האישום ב-8/1/07.

            לטענת המאשימה מדובר בטענה מקדמית שלא הועלתה עד עתה, ומכל מקום, ניתן לקיים את השימוע בדיעבד בנפש חפצה, ללא ביטול כתב האישום ובכך ניתן לרפא את הפגם ולתקנו באופן שהגנת הנאשם לא תקופח.

6.         יש לציין שביום 3/1/07 ניתנה על ידינו החלטה במקרה דומה, פ"ח 1199/05 מ"י נ' פולנסקי, (פורסם בנבו) ( להלן: "פולנסקי"), בו הורינו על ביטול כתב האישום בעבירות של אינוס ומעשים מגונים, לאחר חזרת הנאשם מכפירתו, כדי לאפשר לו למצות את הליך השימוע, בעקבות אי קיום חובת היידוע לפי סעיף 60 א' לחסד"פ.

            נראה, כי אכן, כפי שטוענת המאשימה, פרסום החלטה זו בפרשת פולנסקי מסביר את עתוי הגשת הבקשה הנוכחית במועדה, אך אין בכך, לדעתנו, כדי לגרוע מהבקשה, ולהיפך, הדבר מסביר את השיהוי שהיה בהגשת הבקשה.

            בענין זה, אנו סבורים, כי אין זה ראוי שהמאשימה, המודה בטעותה באי קיום חובת היידוע במשך חודשים רבים עד הגשת כתב האישום ב-8/05, תטען כלפי הנאשם לכך שהוא עצמו לא העלה טענה זו, בזמן שמתברר גם לפי גירסתה, שהוא לא היה מודע לה.

            המאשימה מנסה לאבחן את המקרה הנוכחי מפרשת פולנסקי, אך אנו סבורים שאין הבדל של ממש בין המקרים ויש לנהוג דין אחד לגביהם ולכן, לא נותר לנו אלא לחזור על קביעותינו בפרשת פולנסקי, בשינויים המחוייבים.