1. לפניי תביעה לפיצויים עבור נזקי גוף שנגרמו לתובע, בשלוש תאונות עבודה, שאירעו במהלך עבודתו אצל מעבידתו, הנתבעת מס' 1 (להלן:
"הנתבעת" או
"המבוטח").
הנתבעת מס' 2 (להלן:
"המבטחת"), ביטחה את הנתבעת, במועדים הרלוונטיים, בפוליסות ביטוח אחריות מעבידים.
2. הנתבעת נכנסה להליכי פירוק, וניתן נגדה צו פירוק.
המבטחת הגישה כתב הגנה וטענה, בין היתר, כי חבותה, אם בכלל, הינה אך ורק מעבר לסכומי ההשתתפות העצמית הקבועים בפוליסות הביטוח הרלוונטיות.
3. הצדדים (הנתבעת והמבטחת) הגיעו להסדר, לפיו: הפיצוי המגיע לתובע, בגין כל אחת מהתאונות, הינו בסך של 5,000 ש"ח. אין חולק, כי הסכום הנ"ל נופל מגבולות ההשתתפות העצמית בכל אחת מהפוליסות הרלוונטיות. השאלה העומדת במחלוקת הינה, האם המבטחת חבה, כלפי התובע, בסכומי הפיצוי הנ"ל חרף העובדה שסכומים אלה נופלים מסכומי ההשתתפות העצמית.
עיקר עובדות המקרה
4. התובע, יליד 1965, פועל במקצועו, נפגע בשלוש תאונות עבודה, לפי הפירוט להלן:
1. ביום 14.8.95, נפגע התובע לאחר שנפל סולם על ראשו.
2. ביום 15.10.96, פגעה מקדחה בידו הימנית.
3. ביום 12.4.98, במהלך עיקום פחים מברזל, נפגע בידו השמאלית.
(מסכת עובדתית זו תקרא להלן: "
התאונות")
כאמור הוסכם בין הצדדים, כי התובע זכאי לפיצויי בסך כולל של 15,000 ש"ח, ועל כן, הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלת חבותה של המבטחת כלפי התובע בסכומים הנ"ל, הנופלים מסכומי ההשתתפות העצמית.
5. כהערת אגב אציין, כי, למען הקיצור בלבד, ההתייחסות בגוף פסק דין זה היא לפוליסת ביטוח אחת (מהדורה ביט 1/95, נספח א' לסיכומי המבטחת), אך הקביעה רלוונטית לשלוש הפוליסות יחדיו.
טענות הצדדים
6. התובע טוען, כי המבטחת והמבוטח חבים, יחדיו, בסכום ההשתתפות העצמית, אף כי במערכת היחסים הפנימית בין המבטחת למבוטח חייב המבוטח לשפות את המבטחת בסכום ההשתתפות העצמית.
התובע סומך את טענתו על פוליסת הביטוח, אשר מגדירה את המושג "השתתפות עצמית", וכן על העובדה שפוליסת הביטוח, שהיא חוזה המקנה זכויות לצד שלישי, נוסחה על ידי המבטחת באופן שהתובע לא היה שותף לניסוחה.
התובע מסתמך בסיכומיו על פסק דין שניתן נגד הנתבעות שבפנינו, בבית משפט שלום בנצרת, בתביעה שהוגשה נגדן בעקבות תאונת עבודה בה היה מעורב עובד נוסף של הנתבעת. בתביעה הנ"ל המבטחת נתבעה מכוח אותה פוליסה שבפנינו כאן, ושם התעוררה אותה מחלוקת בין התובע למבטחת התובע מבקש מבית המשפט לאמץ את הקביעה שם, לפיה חויבה המבטחת לשלם לתובע, שם, את מלוא נזקיו, ללא ניכוי של ההשתתפות העצמית (ת"א (נצ') 5449/01 סאלח נ' קדמני קורפורישן בע"מ ואח'). התובע מבקש זאת לאור העובדה שמדובר באותן נתבעות בשני המקרים, ואף בנסיבות דומות.
התובע טוען עוד, כי כפי שהמבטחת אינה אשמה בחדלות פרעונו של מבוטחה, כך גם הניזוק. מאידך, המבטחת קיבלה תמורה (הפרמיה) עבור הסיכון, לכן יש לחייבה בתשלום הפיצוי במלואו.
7. המבטחת טוענת, כי אין תחולה לפוליסות הנ"ל ביחס לסכומי ההשתתפות העצמית הנקובים בהן, וכל כיסוי הינו, אך ורק, מעבר להשתתפות העצמית. המבטחת סומכת את ידה על סע' 69 ל
חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן:
"החוק"), ולטענתה משניתן צו פירוק נגד הנתבעת (המבוטח), הרי שהתובע נכנס בנעליה, הן לגבי הזכויות המוקנות לנתבעת בהתאם לפוליסות והן לגבי החיובים המוטלים עליה שם, שבכללותם נמצאת החובה לשלם דמי השתתפות עצמית עם קרות מקרה הביטוח.