הטלת אחריות על בנק כמעסיק במשותף כלפי עובדת נקיון

פתיח ותשתית עובדתית

1.                   1.                   התובעת, גב' איילת (נטליה) שמואלוב, הגיעה לישראל מאוזבקיסטן בשנת 2000. לטענתה, החל מחודש ינואר 2001 הועסקה על ידי הנתבעת 1 - משה פונס שירותי ניקיון ואחזקה בע"מ (להלן - "החברה") - כעובדת ניקיון, והוצבה בפועל בסניפים שונים של הנתבע 2 - בנק הפועלים בע"מ (להלן - "הבנק"). עבודתה הסתיימה ביום 15.9.03, כאשר היא בהיריון.

2.                   2.                   בתביעתה דורשת התובעת מהחברה הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, ובנוסף פיצוי בגין פיטורים שלא כדין עקב הריון. תביעתה כלפי הבנק מתייחסת רק לחלק מהזכויות מכוח חוקי המגן שלא שולמו לה לטענתה - שכר עבודה עבור ימי העבודה האחרונים, פדיון חופשה ודמי הבראה.

3.                   3.                   מטעם התובעת העידו היא עצמה ובעלה, מר יצחק שמואלוב. מטעם הנתבעת 1 העידו מר משה פונס, אחד ממנהלי החברה, ומר נתן דגני, המפקח שהיה אחראי על התובעת. מטעם הנתבע 2 העידו מר רפי רפאל, מנהל תפעול אזור המרכז, וגב' אמירה חן, האחראית על הניקיון בבנק.

4.                   4.                   מכלל העדויות עלתה התמונה העובדתית הבאה:

א.      א.      החברה התקשרה עם הבנק בהסכמים למתן שירותי ניקיון לסניפים מסוימים כנגד סכום חודשי מוגדר.

ב.      ב.      בעלה של התובעת החל לעבוד כעובד שכיר של החברה, בעבודות ניקיון בסניפים שונים של הבנק, במהלך חודש אוקטובר 2000. בשלב זה התובעת שהתה בישראל אך זאת כתיירת וללא אישור עבודה. רק בחודש ינואר 2001 קיבלה היתר עבודה (דרכונה של התובעת צורף כנספח א' לתצהירה).

ג.        ג.        התובעת החלה אף היא - בשלב מסוים הנמצא במחלוקת - לעבוד בחברה, בביצוע עבודות הניקיון יחד עם בעלה ובאותם סניפים. מחומר הראיות עלה (על אף הכחשת החברה) כי על אף שהתובעת ובעלה עבדו שניהם, הם קיבלו משכורת אחת והוצא בגינם - לכל היותר - תלוש שכר אחד (ובחלק מהחודשים אף לא תלוש אחד).

ד.      ד.      בחודש 2/02 ילדה התובעת, אך לא קיבלה דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי שכן לא דווחה לו כעובדת. במהלך חופשת הלידה המשיך בעלה לבצע את עבודות הניקיון לבדו, והתובעת הצטרפה אליו לאחר כשלושה חודשים.

ה.      ה.      ביום 15.9.03 באה ההתקשרות בין החברה לבין הבנק - בכל הנוגע לסניפים בהם עבדו התובעת ובעלה - לידי סיום. לאחר מכן לא המשיכו התובעת ובעלה לעבוד בחברה. הצדדים חלוקים בשאלה האם הוצעו לתובעת מקומות עבודה חלופיים והאם נענתה להם.

ו.        ו.        בעת סיום עבודתה בחברה היתה התובעת בהיריון, אך לא ניתן היתר מהממונה על חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 לסיום עבודתה.

העדויות שנשמעו בפנינו

עדויות התובעת ובעלה

5.         התובעת טענה כי החלה עבודתה בחברה בפועל בחודש 10/00 יחד עם בעלה, אך כיוון שבתקופה זו טרם הוסדר מעמדה החוקי בישראל ולא היה בידה אישור עבודה - בעלה הוא שהיה רשום כעובד החברה בתקופה זו והיא אינה תובעת זכויות כלשהן עבורה.

6.         התובעת טענה כי במהלך החודשים 10/00 - 4/01 עבדו היא ובעלה בסניף הבנק ברח' בן יהודה 99 בתל אביב, כאשר עבודתם הסתיימה בשל הפסקת ההתקשרות בין החברה לבין הבנק למתן שירותי ניקיון בסניף זה. החל מחודש 5/01 (לאחר כחודש במהלכו לא קיבלו שכר) ועד אמצע חודש 8/01 עבדו בסניף הבנק ברח' בן יהודה 217 בתל אביב. בהמשך, החל מיום 14.8.01 ועד ליום 15.9.03 עבדו בסניף הבנק ברח' דניאל פריש בתל אביב (למעט חופשת לידה שהחלה ביום 22.2.02 ונמשכה כחודשיים וחצי - שלושה, במהלכה עבד בעלה לבדו).

7.         התובעת טענה כי לאור דרישת הבנק לזוג עובדים שיבצע את עבודות הניקיון - עבדו היא ובעלה יחד כמפורט לעיל, כאשר החל מחודש ינואר 2001 היא זו שנחשבה כעובדת החברה ובעלה "עזר" לה. לדבריה, בעלה הוא שהודיע למר דגני מטעם החברה, בנוכחותה, כי קיבלה אישור עבודה וכי היא יכולה להתחיל ולעבוד באופן פורמאלי. בקשתם המפורשת היתה כי היא זו שתיחשב כעובדת, בהתחשב בכך שבעלה עבד במקביל בעיריית תל אביב ונדרש לקבל מהעירייה אישור לצורך עבודה במקום נוסף.

התובעת הדגישה כי היא ובעלה ביצעו את עבודות הניקיון יחד משך כל התקופה, אך מעולם לא קיבלו שתי משכורות אלא הוסבר להם כי "צריכים לשלם משכורת אחת והשני רק עוזר" (עמ' 7).

8.         התובעת טענה כי השיקים שהתקבלו מהחברה כשכר, החל מחודש מרץ 2001 ואילך, הופקדו בחשבון הבנק שלה (ולא בחשבונו הנפרד של בעלה), כפי העולה מתדפיסי פעולות בחשבון הבנק שלה המעידים על כך (ת/1; מר פונס אישר כי אלו המחאות של החברה אך טען כי ניתנו לבעלה של התובעת - עמ' 12).

9.         התובעת נשאלה על שם מי הוצאו השיקים. בתחילה השיבה כי "נתן (האחראי עליה בחברה - ס.ד.מ) מילא את השיק על השם שלי" (עמ' 7), ולאחר מכן טענה כי "לפעמים כתבו את שם בעלי ולעתים את שמי" (שם). לבסוף הסבירה כי "בכיסו (של מר דגני - ס.ד.מ) כל הזמן היו לו שיקים ריקים והוא נתן לכל אחד ומילאו את השם. הוא אמר שאפשר למלא לבד את השם" (שם). בחקירתה החוזרת הסבירה כי "בהתחלה ביקשנו מינואר 01 שירשום את השיקים על שמי... הוא לא רשם את שמי על השיק למרות שביקשתי זאת. הוא אמר שנמלא לבד. לעתים לא היה לו זמן" (עמ' 13 - 14). עוד טענה כי מר דגני טעה לעיתים קרובות בשמות שרשם על ההמחאות, וגם מטעם זה ביקש כי ימלאו את השמות בעצמם.