אין מקום להפוך את סדר הבאת הראיות בתביעה שנושאה לשון הרע

לפני בקשה להפוך את סדר הבאת הראיות בתביעה שנושאה לשון הרע.

טענות המבקש

1.         המבקש טוען כי הנתבעים מציינים בכתב ההגנה כדלקמן:

"יודגש על אתר: אין ולא היה למי מהנתבעים שום רצון לפגוע בתובע. הפרסום נעשה בתום לב, תוך אמונה שלמה באמיתות תוכנו" (סע' 10 לכתב ההגנה).

"בדברים שנאמרו על ידי הנתבעת 11, אין לשון הרע, וגם אם ייקבע שיש הרי שהנתבעת 11 תטען כי דבריה מוגנים על פי ההגנות הקבועות בחוק אישור לשון הרע" (סעיף 24 לכתב ההגנה).

לפיכך, לטענת המבקש, יש בדברים אלה משום "הודאה והדחה" שתוצאתה היפוך סדר הבאת הראיות (ר' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 868).

לטעמו, במיוחד נכונים הדברים בדיני לשון הרע, וסומך הוא את ידיו על דברי המחבר א' שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז-1997:

"...אולם כאשר הנתבע מעלה בכתב הגנתו טענה של הודאה והדחה - היינו: כאשר הוא מודה בכל הטענות המקימות את עילת התביעה ומתגונן בטענה כלשהי - עובר נטל הבאת הראיות אל הנתבע והוא שצריך לפתוח בהבאת ראיות.

אם בית המשפט מפצל את הדיון ודן תחילה בעניין החבות, עשוי נטל הבאת הראיות בשלב ההכרעה בשאלת החבות לעבור לנתבע. במקרים רבים מודים נתבעים במשפטי לשון הרע בכך שפרסמו את הפרסום המיוחס להם ובכך הוא מהווה לשון הרע, והם מבקשים לפטור אותם מאחריות רק בטענה שעומדות להם הגנות הקבועות בחוק".

כן מפנה המבקש לתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

טענות המשיבים

2.         המשיבים טוענים כי אין מקום להיפוך סדר הבאת הראיות, באשר "המוציא מחברו עליו הראיה".

בצירוף הפרסום לכתב התביעה, המבקש (התובע) עדיין לא הוכיח כי עומדת לו עילה ביחס לפרסום המצוטט על ידו, במלואו, להבדיל מהדגשת מילים מסוימות כפי שמחייב הדין. המבקש לא הוכיח לגבי כל אחד מהביטויים המצוטטים בכתב התביעה כי נעשה פרסום של לשון הרע, או מדוע משתמע מהפרסום לשון הרע כלשהו, כאמור בכתב התביעה. המבקש לא הוכיח עובדות נוספות, שהוכחשו בכתב ההגנה ע"י המשיבים. מסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע ניתן ללמוד כי על התובע לפתוח בהבאת הראיות. בנוסף, הנטל להראות כי הנתבעים נהגו שלא בתום לב (לפי סעיף 16 לחוק) אף הוא חל על המבקש.

כל טענותיו של המבקש מתמצות בכך שהנתבעים לא הכחישו את הפרסום שצורף לכתב התביעה. ואולם כבר נקבע כי אין בכך כדי להשליך על עניין סדר הבאת הראיות.

דיון :

3.         אכן, הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, וברגיל על התובע לפתוח בהבאת ראיותיו (תקנות סדר הדין; ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 640, 654).

חוק לשון הרע תשכ"ה-1965, אינו סוטה לעניין סדרי הדין מן התקנות אלא שקובע הוא בסעיף 16 בו שכותרתו הינה " נטל ההוכחה", חזקות, כדלקמן:

"(א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת לא תעמוד הגנת תום לב לעורכו, למי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי על אותו אמצעי תקשורת אם הנפגע, או אחד הנפגעים, דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה מצד הנפגע ולא פרסם את התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה במקום, במידה, בהבלטה ובדרך שבה פורסמה אותה לשון הרע, ותוך זמן סביר מקבלת הדרישה; ובלבד שהדרישה היתה חתומה בידי הנפגע, שהתיקון או ההכחשה לא היה בהם משום לשון הרע או תוכן בלתי חוקי אחר, וארכם לא חרג מתחום הסביר בנסיבות.

(ב) היה הפרסום בעתון המופיע בתדירות פחותה מאחת לשבוע, יפורסמו התיקון או ההכחשה, לפי דרישת הנפגע, גם בעתון יומי.

ואילו סעיף 18 קובע, כדברי ב"כ המשיבים, מאפשר הבאת ראיות סותרות לראיות הנתבע להוכחת אחת ההגנות הניתנות לו בחוק."