א. פתח דבר
התובע, יליד 1984, נפגע בתאונת דרכים ביום 24/7/01 כהולך רגל, כשהיה בדרכו לבית דודו ברמלה. פגיעתו נגרמה על ידי רכב בו נהג הנתבע 1, שהיה מבוטח כדין אצל הנתבעות 2 ו-3. פגיעותיו של התובע היו רב מערכתיות, והוא הועבר מיד לאחר התאונה לבית החולים אסף הרופא כשהוא חסר הכרה ומונשם.
מסיכומיה של הנתבעת עולה הודאתה בחבות, ולא מצאתי להידרש לטענות בעניין זה. המחלוקת שנותרה לבירור היא בשאלת גובה הנזק.
ב. האשפוזים
בבדיקתו בבית החולים אסף הרופא מיד לאחר התאונה היה מחוסר הכרה עם סקלת גלזגו 5. אובחנו פגיעות בחלקי גוף שונים. נמצאו דימומים בחדרי המוח, לצרציה (קרע בבשר היוצר פצע עם קצוות לא סדירים) פרונטאלית משמאל, ללא אפקט מסה וללא סטייה של קו האמצע. קונטוזיה בבסיסי הריאות יותר משמאל, שברים קוויים באזור אחורי של צלעות 9-10 משמאל. לצרציה כבדית בחלק העליון של האונה הימנית, המטומה בדופן הבטן משמאל, שברים באזור פמור ימין, אצטבולום ימין, אסכיום דו צדדית וחשד לשבר רדיוס מימין. הוא טופל שמרנית בהורדת הלחץ התוך גולגולתי, אך לא חזר להכרה מלאה ולא יצר קשר עם הסביבה. משנגמל בהדרגה מן ההנשמה, עבר ניתוח לקיבוע השבר בירך הימנית.
התובע היה מאושפז במחלקת טיפול נמרץ ילדים מיום 24/7/01 ועד ליום 13/8/01, אז הועבר למחלקת שיקום ילדים להמשך מעקב וטיפול. במהלך האשפוז במחלקת שיקום חל שיפור ניכר במצבו של התובע, אך ניכרה ירידה קלה בכוח בגפיים הימניות והיו הפרעות קוגניטיביות שבאו לידי ביטוי בירידה בקשב, בריכוז, ובתהליכי החשיבה. ביום 23/10/01 שוחרר מבית החולים, עם המלצות להמשך טיפול שיקומי בבית החולים בית לוינשטיין. התובע היה מאושפז בבית לוינשטיין מיום 29/10/01 ועד ליום 21/2/02.
סה"כ היה התובע מאושפז במשך 206 ימים.
ג. תהליך השיקום
בקבלתו בבית לוינשטיין לא נצפו הפרעות מוטוריות קשות, נמצא המיפרזיס ימני קל, אטקסיה קלה מימין וצליעה קלה על רגל ימין. אולם במצבו הקוגניטיבי נצפו ליקויים במספר תחומים: ויזומוטורי - נצפה קושי בראיית השלם ובשימת לב לפרטים, קושי להתמודד עם מידע סמוי. בתהליכי החשיבה - נמצא שהתקשה להתייחס לשני קריטריונים בו זמנית, התקשה לבחור אסטרטגיה ככל שרמת מורכבות מסוימת עלתה. נצפו הפרעות במודעות.
עם סיום האשפוז בבית לוינשטיין דווח שהתובע עצמאי בכל פעולות היומיום. הולך למרחקים ארוכים כולל שטח משובש, עולה ויורד במדרגות, אינו זקוק לאביזרי עזר. עדיין צולע קלות על רגל ימין. יד ימין משמשת כיד עזר. דווח על קושי בתפקוד הבילטרלי, אשר משפיע על קצב הביצוע.
מבחינת התפקוד הקוגניטיבי עדיין נמצאו קשיים בתהליכי החשיבה, אולם נראה היה שקושי זה נתרם גם מרקע פרמורבידי - במטלות מורכבות הכוללות התמודדות עם חומר בעל עומס רב של גירויים. התקשה להתייחס למספר קריטריונים בו זמנית, לפענח ולהבין את המטלות באופן עצמאי. המודעות כלפי עצמו הייתה לקויה, היוזמה ירודה. דווח על הפרעות בהתארגנות, בבקרה ובקשב. עם זאת, צוין שקיימת יכולת למידה - לאחר קבלת הסבר והבנתו מיישם ומעביר את האסטרטגיות שניתנו לו. עוד דווח שגילה רצון והתעניינות בהסתגלות חוזרת לבית הספר. עם שחרורו הומלץ על טפול תרופתי, פיזיותראפי, פסיכולוגי וקוגניטיבי - במסגרת יחידה להמשך טיפול. כן הומלץ שישוב לבית הספר עם הקלות מותאמות למגבלותיו.
לאחר ששוחרר מאישפוז המשיך התובע להיות במעקב פסיכיאטרי אצל ד"ר ורדי, מנהל התחנה לילדים נפגעי תאונות בבית החולים לוינשטיין. ד"ר ורדי דווח על קשיים בלימודים, כעס ודיכאון.
במקביל עבר תהליך הערכה נוירופסיכולוגית שיקומית במכון משאבים - מכון נוירופסיכולוגי לאבחון טיפול ושיקום. בדו"ח הסיכום מיום 23/10/02 (ת/8) מדווח שבפגישות הראשונות התובע שיתף פעולה ויצר קשר עם המאבחנים. הוא נטה להיות רציני, ולעיתים חייך באופן שאינו מותאם לסיטואציה. בפגישות אלו ניכר קצב עבודה איטי ביותר. בהמשך חלה ירידה משמעותית ברמת שיתוף הפעולה. שיחת פידבק שהתקיימה גרמה לתובע לכעס, עלבון ותחושת חוסר אמון בביצועיו. תהליך ההערכה הופסק עקב רמת הישגים כלכלית נמוכה ביותר אשר אינה מאפשרת להבחין בין השלכות הפגיעה לבין גורמים אחרים האחראים להנמכה.
דווח שישנם ליקויים חמורים בכל התפקודים הקוגניטיביים, עם יכולת נמוכה בתפקודי הקשב והזיכרון והפרעות בתפישה המרחבית ובהתמצאות במרחב. החשיבה של התובע נמצאה איטית, חסרת גמישות וקונקרטית, עם קצב עבודה והספק נמוכים ונטייה להתעייפות. צוין שלהישגיו הנמוכים תרמו קשיי ראיה ושליטה נמוכה בעברית, אך גם גורמים מוטיבציוניים רגשיים. ניכרו אי התאמות וחוסר עקביות בממצאים ובמבחנים השונים שעבר, ופער בין יכולותיו והתקדמותו במסגרת טיפולית קונקרטית במכון הריפוי בעיסוק לבין תפקודו באבחון. מבחינה רגשית דווח על קשיים בהסתגלות החברתית ותחושות ייאוש, חוסר אונים וכעס. דווח שהתובע בודד מאוד, מדוכא וסובל ממחשבות אובדניות. כאמור, התהליך האבחוני הופסק משלא ניתן היה להפריד בין הגורמים השונים האחראים להנמכה ביכולותיו.
התובע המשיך במשך תקופה להגיע לטיפולים במכון משאבים, אף שנראה שלא חל שיפור ברמת שיתוף הפעולה.
בהמשך מדווח ד"ר ורדי ביום 13/1/03 שהתובע החל מפתח תגובות פרנואידיליות וסובל מעצב דכאוני ממושך.
התובע נפגש גם עם ד"ר גריסרו ממכון משאבים ועם ד"ר שפסר, מנהלת מחלקת ילדים בבית לוינשטיין. שניהם מדווחים על הפרעות התנהגות, הזיות שמיעה, דיכאון עם חשיבה אובדנית ודחפים אלימים, סף גירוי נמוך והתפרצות בלתי נשלטת.
מאוחר יותר התובע הפסיק טיפוליו במכון משאבים, לטענתו משום היעדר מימון, ומשום התחושה האנטיגוניסטית שפיתח כלפי מכון משאבים, מה שנטען שגרם לחוסר הצלחה בטיפול.
מאז 2004 אינו מטופל בשום מסגרת. לעדותו הפסיק גם לקחת את התרופות שרושמים לו