סהר שפע, מבעלי רשת בתי הקפה "ארומה" פרסם לשון הרע על עובדת חברת "כלמוביל"

בפני תובענה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1965 (להלן: " חוק איסור לשון הרע" או " החוק").

החלטה זו מתייחסת לשאלת החבות בלבד.

1.         תמצית העובדות והמחלוקת:

התובעת, הגב' מלי שלו, הינה מתאמת שירות לקוחות בחברת כלמוביל בע"מ (להלן: " חברת כלמוביל"), יבואנית כלי רכב מסוג "מרצדס".

ביום 19.10.04 הגיע הנתבע, מר סהר שפע, למשרדי חברת כלמוביל בראש העין, כשמטרת ביקורו היתה לקבל מהיבואן אישור שירות למכונית מסוג "מרצדס", אותה התעתד לייבא באופן אישי. לביקורו של הנתבע התלווה מר דורון זייתוני (להלן: " מר זייתוני"), שהינו עובד בחברה העוסקת ביבוא אישי של כלי רכב, ואשר סייעה לנתבע לייבא באופן אישי את מכוניתו. כאשר הגיעו הנתבע ומר זייתוני למשרדי חברת כלמוביל, התברר להם שעובדי החברה משתתפים בכנס, והם התבקשו להמתין לתובעת כדי שתטפל בעניינם. משך זמן ההמתנה לתובעת ותנאיה שנויים במחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובעת, לאחר שאושרה כניסת הנתבע למשרדי חברת כלמוביל והיא הגיעה לקבל את פניו, החל הנתבע לגדפה בביטויים קשים ביותר, ובין היתר, הטיח בה את הדברים הבאים:

"את רואה את צבע עורי, אני לבן ואת שחורה, אני אזיין אותך" (להלן: "האמירה הראשונה"); "הלבן הזה ילמד אותך לקח" (להלן: "האמירה השנייה"); "את כתם שחור"; "את אשה שחורה ונחותה, את מטומטמת"; "את אפס, ואני מרוויח 800$ לדקה" (וביחד, להלן: " האמירות").

התובעת טוענת כי האמירות הינן בבחינת "לשון הרע" כמשמעות המונח בחוק, וכן כי התקיים תנאי ה"פרסום" בענייננו, שכן האמירות נאמרו בנוכחות מר זייתוני ובנוכחות עובדים של חברת כלמוביל.

מנגד, מכחיש הנתבע כי האמירות נאמרו על-ידו. לדידו כל שאמר לתובעת היה שהוא מפסיד 700 דולר על כל שעה שהוא נמצא שם, וכן טוען הנתבע כי לאחר שהתובעת הודתה בפניו כי העיכובים היו מכוונים, אמר לה שהוא אמנם אשכנזי לבן אבל לא פראייר ולכן הוא ינהג בהתאם ויתבע את החברה.

הנתבע טוען כי גם אם אכן גידף את התובעת, דבר  המוכחש על ידו, הרי בנסיבות שבהן נאמרו האמירות, הן אינן יכולות להיחשב לביטוי פוגע ומשפיל והדברים אינם מהווים לשון הרע. כמו כן, לטענת הנתבע, תנאי ה"פרסום" כמשמעותו בחוק לא התקיים בעניינינו.

לגרסת הנתבע, התובענה דנן הינה תולדה של תלונה, עליה הלין בפני רשויות הפיקוח וחברת כלמוביל. בהקשר זה יצויין כי ביום 20.10.04, היינו למחרת האירוע, שלח הנתבע באמצעות פרקליטו מכתבי תלונה לחברת כלמוביל ולרשויות פיקוח שונות. במכתבים אלו הלין הנתבע על השירות שקיבל בחברת כלמוביל, וטען כי לדעתו מדובר בהתנהלות מכוונת שנועדה להפריע להליכי הייבוא האישי.

2.         דיון

א.         האם הוכחה אמירת האמירות

בדנן כאמור מכחיש הנתבע כי נאמרו על-ידו האמירות נשוא התביעה.

בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת (בסעיף 5), כי לאחר שאושרה כניסת הנתבע למשרדי החברה, הגיעה לקבל את פניו וכי אז החל הנתבע לגדפה בביטויים גזעניים: "את רואה את צבע עורי, אני לבן ואת שחורה, אני אזיין אותך". עוד הצהירה התובעת (בסעיף 6 לתצהירה) כי כל ניסיונותיה להרגיע את הנתבע עלו בתוהו, והוא המשיך לגדפה כך: "הלבן הזה ילמד אותך לקח". גם לאחר שקיבל הנתבע את האישור המבוקש עלידו המשיך לגדף את התובעת, כך לטענתה (בסעיף 10 לתצהיר עדותה): "את כתם שחור"; "את אשה שחורה ונחותה, את מטומטמת"; "את אפס, ואני מרוויח 800$ לדקה".

התובעת חזרה על גרסתה גם בחקירתה בבית-המשפט. התובעת העידה כי הנתבע:

"... הצביע על היד שלו... הוא התקרב אלי והוא אמר לי את רואה את צבע העור שלי. אני לבן ואת שחורה ואני אזיין אותך. זה מהדהד לי בראש מאותו רגע. זה לא יוצא ממני ...".

(עמ' 10 שורות 24-22 לפרוטוקול).

ובהמשך: