לא די אמירה כללית של פקיד בנק בדבר נוהל חתמת ערבים להוכחת ערבות

מבוא  

1.         בפני תביעה על סך -.6,771 ש"ח שהגיש התובע, בנק מסד (להלן: "הבנק" או  "התובע" ), כנגד הנתבע, סלאמה ע. גני אברהים, לתשלום חוב בגין הלוואה אשר הנתבע, לטענת הבנק, היה ערב לה. 

2.         במועדים הרלבנטיים לתביעה ניהל מר סלאמה עבד אל האדי (להלן: "החייב") חשבון בנק אצל התובע. ביום 25/07/93 נטל החייב הלוואה בסך של -.7,500 ש"ח (להלן: "ההלוואה"). לטענת התובע, חתם החייב על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה (להלן: "כתב ההתחייבות") וכן חתמו שני ערבים, אחיו של החייב,  על כתב התחייבות כאשר כל אחד ערב ל- 50% מחובו של החייב ביחס להלוואה שנטל מהתובע. 

בשל אי תשלום ההלוואה הגיש התובע תביעה כנגד החייב  בת.א. 4180/98 בבית משפט נתניה. ביום 27/05/99 ניתן פס"ד כנגדו על מלוא סכום התביעה.

לאחר שהתובע נקט בהליכי הוצל"פ לגביית החוב מהחייב ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל כי מוצו  ההליכים כנגד החייב. 

בעקבות זאת, הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע כערב לתשלום מחצית מהחוב, שעמד נכון ליום הגשת התביעה על סך של - 11,327.94 ש"ח ובתוספת הוצאות משפטיות יחסיות בהתאם לכתב ההתחייבות להחזרת ההלוואה בסך של -.1047 ש"ח.

המחלוקת היחידה בין הצדדים נסובה סביב אמיתות חתימתו של הנתבע על כתב ההתחייבות, דהיינו, האם החתימה על כתב ההתחייבות היא חתימתו של הנתבע.

טענות הצדדים

3.         הנתבע טוען כי מעולם לא חתם על כתב ההתחייבות והחתימה אינה חתימתו.

התובע טוען כי הנתבע הוא שחתם על גבי כתב ההתחייבות וזאת לאחר שנציגת הבנק זיהתה אותו כנדרש בהתאם לנהלי הבנק בעת החתמה על טפסי ערבות. עוד טוען התובע כי במהלך החתימה על כתב ההתחייבות נמסרו לפקידה פרטים אודות מקום עבודתו של הנתבע, פרטים אשר סביר כי נמסרו ע"י הנתבע בעצמו. 

דיון והכרעה

4.         במקרים בהם כופר נתבע בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו (ראה לעניין זה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3),עמ' 240, סעיף 14 לפסק הדין).

קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני באמצעות עדות ישירה, חוות דעת  או השוואת החתימות. עדות ישירה יכולה לבוא מידי החותם עצמו או מי שהיה עד לחתימה. הדרך השניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית והשלישית, ע"י עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת.  (ראה א. הרנון "דיני הראיות", חלק א' עמ' 144).

המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. (ראה פס"ד בנק הפועלים הנ"ל ).

נשאלת השאלה, אם כן,  האם הרים הבנק - התובע את נטל הראיה לעניין אמיתות החתימה.

5.         מטעם התובע הוגשו שני תצהירים, האחד תצהירה של הגב' לימור אזולאי, מנהלת המרכז לגביה משפטית בבנק מסד, והשני תצהירה של הגב' ליאת ניב, מנהלת סניף אשר שימשה במועדים הרלבנטיים לתביעה מנהלת מחלקת אשראי בסניף התובע בנתניה.

בתצהירה של הגב' לימור אזולאי, כמו גם בעדותה, אין כל התייחסות למקרה הספציפי שבפנינו. הגב' אזולאי מאשרת בתצהירה כי קיים נוהל בבנק לעניין החתמת ערבים. כמו כן, מצהירה כי בהתאם לרישום בבנק נשלח לנתבע מכתב המיידע אותו כי קיים חוב בחשבונו של החייב עוד בתאריך 14/11/93 והנתבע לא טען מאז ועד ליום הגשת התביעה כל טענה ביחס לזיוף כביכול שנעשה בקשר לחתימתו.

6.         הגב' ניב היא זו אשר ערכה את כתב ההתחייבות ובפניה, לטענת התובע, חתמו החייב ושני הערבים. הגב' ניב הצהירה כי שני הערבים חתמו בפניה והיא אישרה את חתימתם לאחר שזיהתה אותם באמצעות תעודות זהות שהוצגו לה. עוד הצהירה כי בבנק קיים נוהל כתוב הקובע ומסדיר את אופן החתמת הערבים על כתב הערבות וכי גם במקרה זה קיימה את נוהלי הבנק כלשונן.

הגב' ניב העידה כי היא מקפידה תמיד לבדוק תעודת זהות של ערבים אותם החתימה.