נהג אגד שגדף קטין יפצה אותו ב- 15,000 ש"ח

1.         התובעים, אם ובנה הקטין בן 16, וורה איגור קליצ'ינסקי, הגישו תובענה נגד אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ונהג אוטובוס אמיר נגולה (להלן- "הנהג") על סך 100,000 ש"ח בטענת לשון הרע. ביום 19.6.05, ניתן פסק דין חלקי בהתאם להסכמת התובעים והנתבע 2, לדחיית התובענה נגדו ונותרה התביעה נגד הנהג בלבד.

2.         המעשים המיוחסים לנהג אירעו לפי הטענה בעת שהתובעים נסעו באוטובוס בו נהג מחיפה לטירת הכרמל.

גרסת התובעים

3.         על פי תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעת 2, ביום 27.7.03 בסמוך לשעה 8:30 בבוקר עלתה התובעת יחד עם בנה איגור לאוטובוס עירוני של חברת אגד קו 45 שהיה נהוג בידי אמיר נגולה. התובעת 2 ביקשה ללוות את בנה בנסיעה למרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל שם היה מאושפז משך תקופה של מספר חודשים כתוצאה מחבלה קשה בראשו. לטענתם, הם נהגו לנסוע באותו קו אוטובוס לטירת הכרמל מדי כמה ימים ואותו בוקר לא היתה הפעם הראשונה שנסעו עם הנהג נגולה (סעיפים 1 - 5 לתצהיר).

4.         לטענת האם, עם עלייתם לאוטובוס ניגש איגור לנהג וביקש לרכוש כרטיסיה של 20 נסיעות אולם הנהג השיב לו בגסות כי אין לו כרטיסיות ובכלל לא ניתן להשתמש בכרטיסיה מסוג זה לצורך נסיעה לטירת הכרמל. איגור שאל את הנהג מדוע אין לו כרטיסיות, מאחר ובעבר השתמש בהן לצורך נסיעותיו ו "לפתע, בנוכחות כל הנוסעים של האוטובוס שמעתי את הנהג צועק ומקלל את בני. הנהג הוסיף וקרא לי (אחרי שהתערבתי) 'שרמוטה'" (סעיפים 6 - 8 לתצהיר). לטענת האם, לא הסתפק הנהג בצעקות וקללות אלא עצר את האוטובוס והתחיל להתקדם לעבר איגור תוך כדי עשיית תנועה מאיימת בידו. האם, שרצתה לגונן על בנה קיבלה מכת אגרוף חזקה בידה ממנו (סעיף 9 לתצהיר). כאשר ניסתה להפריד בין הנהג לבין בנה, נפל ארנקה והמסמכים שבתוכו. לטענת האם, גילו נוסעי האוטובוס חוסר שביעות רצון מהתנהגות הנהג, כולל נוסעת שעזבה את האוטובוס במחאה על התנהגותו. אז דרש הנהג מהתובעים לעזוב את האוטובוס לאלתר, באמצע מסלול הנסיעה אולם הם סירבו לעשות כן מאחר ושילמו כבר את תמורת הנסיעה (סעיף 10 לתצהיר). הנהג המשיך במסלול הנסיעה, תוך כדי שהוא מספר לנוסעים שעלו בקול רם כי איגור מטופל בטירה ומצביע עליהם (התובעים ישבו במושב הראשון מימין ליד הדלת). הנהג עצר את האוטובוס פעם נוספת ליד תחנת משטרה והזעיק אליו שוטרים אשר הורו לתובעים לרדת (סעיף 12). לטענת התובעת האירוע גרם להם השפלה רבתית ובעקבותיו חלה הדרדרות נוספת במצבו של בנה. התובעים פנו לאגד באמצעות בא כוחם בדרישה לפצותם בסך 150,000 ש"ח (ראו מסמך  ת/4).

5.         לטענת האם היא ובנה הינם מעוטי יכולת אשר עלו לישראל רק לאחרונה ונטען כי עולמם חרב עליהם בעקבות מחלתו המתמשכת של בנה. צויין עוד בתצהיר כי למרות שקיבלה עצה משפטית כי ניתן לקבל פטור מתשלום אגרת משפט, העדיפו התובעים שלא לבקש זאת מבית המשפט ולשלם את האגרה "כאקט של מחאה על התנהגות הנתבעים" (סעיף 31 לתצהיר). יחד עם זאת, צויין כי לא עלה באפשרותם לממן חוות דעת רפואית אשר תתמוך בטענותיהם (סעיף 32 לתצהיר).

6.         התובע 1, איגור, מסר תצהיר דומה בתוכנו לתצהיר אמו בקשר לאירוע. בתצהירו תיאר את האירוע כך: "לפתע בנוכחות כל הנוסעים של האוטובוס, שמעתי את הנהג צועק ומקלל אותי תוך שהוא אומר לי בקול רם באופן שנשמע באוזני כל הנוכחים: 'אתה נוסע לטירה, יא מטורף, מקבל זריקה.... אני יכול לסדר לך זריקה כבר עכשיו... אתה משוגע ומטורף על כל הראש'".

7.         הוגש תצהיר נוסף על ידי גב' אורה אימרנוב, נוסעת שבאוטובוס. המצהירה ציינה שלא הכירה את התובעים קודם לאותו יום. לדבריה, היא עלתה לאוטובוס יחד עם התובעים והספיקה להתיישב כאשר ראתה שילד [התובע 1] מבקש כרטיסיה מהנהג והנהג עונה לו בגסות רוח תוך צעקה שאין לו כרטיסיות וכי על הילד ואמו לשלם את מלוא עלות הנסיעה. העדה טענה שהתרשמה כי עבור האם והילד ישנה חשיבות מרובה למחיר הכרטיס וראתה שהם התלבטו אם לשלם את מלוא המחיר או לא. בשלב זה הציב הנהג בפני האשה והילד ברירה לשלם את מלוא עלות הכרטיס או לרדת מהאוטובוס. לדבריה,  האשה התכוונה לשלם את הכסף ופתחה את ארנקה כאשר במקביל שמעה את הילד ממלמל משהו מהמושב הקדמי של האוטובוס בו הספיק להתיישב. הנהג הסתובב אל הילד ואמר לו "אני יודע לאן אתה נוסע, אתה נוסע לבית החולים של המשוגעים. אני אגיד להם והם יזריקו לך...". לטענתה, הנהג גם עשה תנועה בידו של הזרקה או מכה, תנועה מגונה עם אגרוף. בנוסף, שמעה את הנהג מקלל את האשה והילד וקרא לאשה "שרמוטה". לטענת העדה, לא היה הנהג מרשה לעצמו להתנהג בצורה כזו עם נוסעים אחרים והיא התפלאה על התנהגותו יוצאת הדופן. בשלב זה הילד קם ועשה תנועה עם ידו. הנהג בלם בחוזקה את האוטובוס ועשה תנועה אגרסיבית לכיוון האם והילד והתחיל לצעוק כי הוא מתכוון להזעיק משטרה. העדה ראתה שהאם שעמדה בין בנה והנהג וניסתה להפריד ביניהם. באותו רגע היא קמה ואמרה לנהג כי לדעתה אין לו זכות להתנהג כך כלפי הנוסעים ויצאה מן האוטובוס באמצע מסלול הנסיעה לפני שהגיעה למקום עבודתה. היא עלתה לאוטובוס הבא וסיפרה את אשר אירע לנהג. העדה התרשמה שהתנהגות הנהג היא זו שגרמה לילד להתנהג כפי שעשה כאשר אמר בפני כל הנוסעים שהילד נוסע לבית המשוגעים (סעיפים 4 - 13 לתצהיר).

גרסת הנתבע

8.         בתצהירו טען הנהג את הדברים הבאים: בתחנה בחיפה בשוק תלפיות עלו התובע 1 ואמו לאוטובוס. התובע ביקש לקנות כרטיסיה של נסיעה מקומית (קוד 2). הנהג הבהיר לו שנגמרו לו הכרטיסיות ושאל לאן רוצה לנסוע והוא השיב לטירת הכרמל. אז אמר לו הנהג כי נסיעה לטירת הכרמל עולה יותר מנסיעה מקומית של הכרטיסיה שביקש ועליו לשלם את מחיר הנסיעה המלא. התובע סירב לשלם, אז עצר הנהג את האוטובוס לאחר שכבר התחיל לנסוע, והודיע לתובע שאין אפשרות להמשיך בנסיעה מבלי לשלם, שעליו לרדת ולשלם עבור הנסיעה את המחיר שדרש (8.3 ש"ח במקום 5.2 ש"ח עבור נסיעה מקומית בחיפה). התובע סירב לשלם בתוקף והודיע גם שלא ירד מהאוטובוס. הנהג הודיע לו כי אם לא ישלם עבור הנסיעה יאלץ להזמין משטרה והתובע השיב לו כי אינו מפחד מן המשטרה.

9.         בשלב זה הושיט הנהג את ידו לטלפון הנייד על מנת לחייג למשטרה ואז הגיעה אמו של התובע וכאשר ראתה שהוא רציני בדבריו, ביקשה ממנו שלא להתקשר למשטרה והציעה לשלם את מחיר הנסיעה עבור בנה. הנהג סגר את הדלתות והתחיל שוב בנסיעה תוך הדפסת כרטיס נסיעה עבור התובע. כשהחזיר עודף לאם, התחילה התובעת לקלל אותו בקול רם ברוסית. הנהג ביקש ממנה להפסיק כיוון שהבין חלק מהקללות אך היא המשיכה. לטענת הנהג, הוא לא דיבר אל התובע בגסות וטען כי הוא מתנהג בנימוס לכל נוסעיו ולא היתה לו כל סיבה לנהוג אחרת בתובע. לפתע, תוך כדי נסיעה, הביט הנהג ב"חצי סיבוב" (אחורה) וראה כי התובע קם ממקומו מהמושב הראשון שליד הדלת, הרים ידו בתנועה תקיפה כלפיו על מנת להכותו. כאשר הבחין שהתובע קומץ את אגרופו ומאיים לחבוט בפניו, הנהג התכופף שמאלה על מנת להתחמק מהמכה, הכל תוך כדי שהוא נוהג באוטובוס. כיוון שהתכופף על מנת לחמוק מהמכה נאלץ לבלום את האוטובוס בלימת חירום והאם נהדפה לעבר השימשה הקדמית, ארנקה נפל, והכסף שהיה בו התפזר על רצפת האוטובוס. בשלב זה התקשר כבר הנהג למשטרה והמתין מספר דקות ברחוב החלוץ עד להגעת ניידת. כאשר ניידת לא הגיעה ונוצר לחץ תנועה ברחוב החלוץ, המשיך הנהג בנסיעה לתחנת המשטרה ברחוב העצמאות. בתחנה קרא לעזרה לשוטרים. שם הורדו רק שני התובעים. כאשר הוא חזר מאוחר יותר לתחנת המשטרה בתום הנסיעה, ביקשו ממנו השוטרים שלא להגיש תלונה נגד התובע כיוון שהתברר בינתיים לשוטרים כי התובע מטופל במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל ושוחחו עם רופאה ששיחררה אותו לחופשה וזו ביקשה שלא תוגש תלונה. לטענת הנהג הוא נעתר לבקשה זו של השוטרים ואף הוסיף כי הוא מוכן לסלוח להם ולראות את הפרשה כסגורה. הנהג עוד טען שהוא שאל את השוטר, עומר איזוב, מה יקרה אם בעוד מספר ימים יחליטו התובעים להתלונן נגדו והשוטר השיב לו כי אין לו ממה לחשוש והוא ימסור לו מזכר הבנה בנדון (מזכר שצורף לתצהיר, 2 שורות אחרונות: "לדעתי האישית בלבד מדובר בנסיון של הוצאת כספים מאגד אבל לכך יידרש להחליט בית המשפט"). לטענת הנהג, נדהם לשמוע אחרי מספר ימים שהתובעים פנו לאגד בדרישה לפיצוי בטענה כי היכה את האם באגרוף. הנהג עוד טען שהאם לא התלוננה עליו כלל במשטרה וסירבה לשוחח עם החוקר למרות שהוא ניסה לגבות ממנה עדות.

10.        הנהג הצהיר כי אין כל אמת בטענה כאילו השיב בגסות לאם או שקילל אותה או את בנה וטען שמעולם לא השתמש בכינוי 'שרמוטה' כפי שנטען נגדו. בנוסף טען שכלל לא אמר לנוסעים שהתובע מטופל בבית חולים לחולי נפש ולא העליב או השפיל אותו.

11.        תצהיר נוסף מטעם הנהג נמסר על ידי הגב' ציפי אבן. עדה זו היתה גם בין נוסעי האוטובוס. היא עלתה אליו לאחר המקרה בתחנה ברחוב שפירא בחיפה (תחנה אחרי האירוע שהתרחש לדברי הנהג ברחוב החלוץ). היא ראתה שהנהג נסער ושאלה אותו מה קרה והוא סיפר לה כי היה כעת נסיון לתקוף אותו והוא הזמין משטרה שלא הגיעה למקום ולכן הוא נאלץ להמשיך בנסיעה. המצהירה טענה שלא היתה שום אלימות מצד הנהג כלפי הנוסעים, לרבות התובעים ולא היו השמצות או קללות החל מהשלב בו עלתה לאוטובוס. היא ראתה שהתובעים ביקשו את פרטי הנהג והוא לא סירב לתתם. לטענתה, אין אמת בטענת התובעים כי הנהג סיפר לנוסעים נוספים שעלו לאוטובוס כי הקטין שניסה לתקוף אותו, מטופל בבית החולים טירה. העדה הוסיפה כי היא נוסעת בקביעות עם הנהג, כמעט כל בוקר, היא העידה כי הוא אדיב ומנומס ולא ייתכן כי ינבל פיו, יקלל את הנוסעים או ינסה לתקוף אחד מנוסעיו כפי שנטען כלפיו.

12.        תצהיר אחרון מטעם הנהג הוגש על ידי אייל אדיר שהיה גם מנוסעי האוטובוס. העד עלה עוד לפני האירוע וראה שהאם ובנה עלו לאוטובוס. הוא ראה את פרשיית הכרטיסיה. הוא תיאר את הפרשיה באופן דומה לתיאור שסופק על ידי הנהג. לטענתו, מי שהתחיל לקלל היה הנער שהחל לקלל את הנהג, ולהתווכח ברוסית, בעוד שהנהג אומר להם, או שהנער ישלם עבור הכרטיס או שירד מהאוטובוס ואם לא ירד הוא יתקשר למשטרה. לטענתו, הנער צעק לנהג "בלאד" וקילל אותו ואמר שהוא אינו מפחד מהמשטרה. העד הסכים כי הנהג אכן נאלץ לבלום בפתאומיות מחשש שהנער יפגע בו וכתוצאה מהבלימה, תכולת ארנקה של האם נשפכה. לטענת העד הוא נוהג לנסוע בקו 45 באופן קבוע, מכיר היטב את הנהג וגם הצהיר שהוא אדיב מנומס ונעים הליכות.

13.        בבית המשפט העידו כל העדים שנתנו תצהירים ובנוסף השוטר שרשם את תלונת הנהג. השוטר אישר את מה שרשם במזכר נ/2 שאוזכר לעיל. הוא הסביר את הבסיס להתרשמות שלו וציין כי עיקר התרשמותו היה שלא היה מגע פיזי בין הנהג לתובעים (עמ' 4-5 לפרוטוקול מיום 9.2.06). בחקירתו הנגדית הובהר כי את המזכר הוא רשם כעשרה ימים לאחר המקרה.

14.        העדה אימרנוב  אישרה בחקירתה הנגדית כי היו חילופי דברים בין התובע לבין הנהג (עמ' 7 לפרוטוקול). חקירתה הנגדית לא ערערה את עדותה הראשית אלא היפוכו של דבר, היה ברור שאין לה קשר עם התובעים או אינטרס בתוצאת ההליך אלא שהמקרה מאד הסעיר אותה (ראו עמ' 8 לפרוטוקול). חקירתה הנגדית חיזקה עוד יותר רושם זה (עמ' 8-9 לפרוטוקול). גם העד אייל אדיר חזר על עיקרי עדותו בחקירתו כמו גם יתר העדים.

דיון

15.        מתוך כלל העדויות שנשמעו שתים הן המכריעות במקרה דנן: העדה אימרנוב והעד אדיר. ביחס ליתר העדים, מדובר בבעלי הדין עצמם אשר ברור כי יש להם עניין בתוצאה ודבר זה השתקף בעדויותיהם, או עדים אשר לא נכחו במהלך האירועים. מתוך שתי העדויות שצויינו לעיל, הנני מעדיף את עדותה של העדה אימרנוב. גרסתה היתה אחידה ומשכנעת בחקירתה בבית המשפט. בנוסף, התברר במהלך חקירתה הנגדית וחקירתה החוזרת כי חוקר מטעם אגד הגיע לביתה וניסה לשכנעה לרכך את גרסתה מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנהג והאפשרות שיינזק אם התביעה תתקבל. למרות שלא היתה מעוניינת שיורע לו היא סירבה לשנות את גרסתה. יוער כי לאחר סדרת שאלות אודות ביקור החוקר לא הוגש דוח החקירה והחוקר לא נקרא להעיד להזים את דבריה (עמ' 6-9 לפרוטוקול). לעומת זאת, ביחס לעד אדיר התרשמתי כי היה ברצונו לסייע לגרסת הנהג ולהמעיט בעוצמת האירוע.

16.        לאחר שמיעת העדים הנני קובע כי לא היה מגע פיזי, או מגע פיזי מכוון, בין הצדדים. אולם, שוכנעתי כי הנתבע אמר לתובע 1 את הדברים שיוחסו לו על ידי העדה אימרנוב בתצהירה ועדותה בבית המשפט.

17.        בהתאם לממצאים שנקבעו, השאלה הינה אם חילופי הדברים בין הנהג לבין התובעים מהווים לשון הרע בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשמ"א- 1961 (להלן- "החוק"). התובעים טענו כי היה בדברי הנהג כדי להשפיל את התובעת 2 ואת התובע 1 בעיני הבריות ולעשותם למטרה לבוז וללעג כאמור בסעיף 1(1) לחוק. בנוסף נטען כי יש להחזיק את הנתבע, בהיותו נהג המשרת את הציבור לרמת התנהגות גבוהה מהרגיל. הנתבע טען כי כלל לא מדובר בלשון הרע אלא לכל היותר כי ניתן לסווג את חילופי הדברים כויכוח בין בעלי הדין.

18.        גידופים יכולים להוות לשון הרע (ע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, פ"ד כ(2) 269). הקביעה אם אמרה מהווה לשון הרע נקבעת לפי המבחן האובייקטיבי ע"א 740/80 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 223, 237; א' שנהר, דיני לשון הרע (נבו) תשנ"ז-1997, 131-132); בהקשר זה אין ספק כי הדברים שנאמרו על ידי הנהג לתובע 1 היו משפילים, פוגעים ומיותרים, גם אם נאמרו על רקע מחלוקת באשר לרכישת כרטיסים. אמירה כלפי קטין הנמצא בטיפול רפואי נפשי הנוסע למרכז רפואי לטיפול כי, "אני יודע לאן אתה נוסע, אתה נוסע לבית החולים של המשוגעים. אני אגיד להם והם יזריקו לך..." חורגת מגבול המותר של ויכוח או חילופי דברים כאשר הדברים נאמרים על ידי נהג האחראי ליתן שירות לציבור הנוסעים בתחבורה ציבורית. ביחס לאמרה כלפי האם, העניין נותר בלתי מוכח והעדה אימרנוב לא היתה בטוחה שאכן נאמרה המילה "שרמוטה" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון). על כן התובענה בעניינה נדחית. אף כי לא מצאתי סיבה שלא לקבל את עדויות העדים שצויינו לעיל כי הנהג הנתבע הינו בדרך כלל אדיב ומנומס כלפי נוסעיו, אך באותו מקרה, גם אם מדובר במעידה חד-פעמית היה בדברים שאמר כלפי התובע 1 כדי להוות לשון הרע כלפיו ולא מצאתי כי חלים אף אחד מהסייגים הכלולים בחוק, לרבות מעשה של מה בכך.

19.        במקרה דנן לא מוצבת תחרות אמיתית בין הזכות לחופש הביטוי לבין זכותו של אדם לשמו הטוב, וממילא חופש הביטוי אינו כולל בתוכו את החופש להשפיל אחר (ראו: ע"א ע"א 9462/04 - בן ציון מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח' . תק-על 2005(4), 3500 ,עמ' 3501).