פיצויים למתמחים במכון לרפואה משפטית שהתריעו על ליקויים ופוטרו

1.   התובעים עתרו במסגרת תיק זה שבפני לתשלום פיצויים בגין נזקים ממוניים שנגרמו להם, לטענתם, עקב הפסקת תקופת התמחותם ואובדן שנות התמחות ופיצויים בגין נזקים בלתי-ממוניים שנגרמו להם על פי הנטען עקב אובדן הקריירה והפגיעה בשמם ובכבודם.

2.   המכון לרפואה משפטית (להלן:" המכון"), הינו מכון הכפוף למשרד הבריאות והיה, בתקופה הרלוונטית לתביעה, המקום היחיד במדינת ישראל בו ניתן היה להתמחות ולקבל תעודת מומחה ברפואה משפטית.

3.   התובעים הועסקו במכון כמתמחים בחוזים מיוחדים לשנה, אשר הוארכו מדי שנה. התובעת 1 נתקבלה להתמחות ביום 1.11.97, התובע 2 נתקבל להתמחות ביום 1.7.99 והתובעת 3 נתקבלה להתמחות ביום 1.8.99.

4.   במהלך חודש יולי 2000 נערכה התדיינות בין התובעים לבין הנהלת המכון, במסגרתה העלו התובעים טענות ובקשות, אשר תוכנן ואופן טיפול המכון בהן שנויים במחלוקת.

5.   ביום 23.10.00 שלחו התובעים מכתב למנכ"ל משרד הבריאות בו התלוננו על תנאי עבודה ובטיחות ירודים, רמה נמוכה של הדרכה ואימון הניתנים למתמחים ואווירה קשה ביחסים בין הנהלת המכון למתמחים (נספח ח' לתצהירי התובעים).

6.   ביום 30.11.00 הודיע מנהל המכון, פרופ' היס, לתובעים 2 ו- 3 כי חוזי ההעסקה עמם יופסקו ביום 31.12.00 (נספח יא' לתצהיר התובע 2, נספח יב' לתצהיר התובעת 3).

7.   ביום 26.12.00 הודיעה התובעת 1 להנהלת המכון כי היא מתפטרת מהתמחותה במכון החל מיום 31.12.00, בשל הגבלות שהוטלו על עבודתה (ר' נספח יב' לתצהירה).

8.   ביום 31.12.00, בעקבות פרסומים בתקשורת ונוכח בקשת חלק מעובדי המכון, מינה שר הבריאות ועדה לבדיקת סדרי העבודה במכון, בראשות השופט (בדימוס) סגלסון.

9.   ביום 4.1.01 התקיימה פגישה במכון בהשתתפות המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר ברלוביץ', אליה הגיעה התובעת 3 בלבד, ובה הוצע לתובעים לשוב לעבודתם. בעקבות פגישה זו נשלח לתובעים מכתב ברוח דברים זו (נספח טז' לתצהירי התובעים).

10. ביום 8.1.01 הודיעו התובעים כי הם אינם מתכוונים לשוב לעבודתם עד אשר תסיים ועדת הבדיקה של המשרד את עבודתה ועד שיתוקנו הליקויים. כן ציינו התובעים במכתבם, כי הם אינם רואים אפשרות להמשיך בהתמחותם תחת הדרכתו ופיקוחו של מנהל המכון, פרופ' היס, בשל אובדן האמון בו (נספח יז' לתצהירי התובעים).

11. לאחר שהתברר כי התובעים אינם מתכוונים לשוב להתמחותם במכון, זומנו  התובעים לפגישה עם מנהל אגף משאבי אנוש במשרד הבריאות, מר אריה פנחסי, במסגרתה הוצע לסייע בעדם למצוא מקומות התמחות חלופיים במערכת הבריאות הממשלתית, תוך זקיפה מקסימלית של זכויותיהם כפי שנצברו במהלך ההתמחות במכון.

       התובעים לא נענו להצעה זו.

12. התובעת 1 החלה לעבוד מיד לאחר התפטרותה, ביום 1.1.01, כמנהלת קלינית בחברת "מל-מפעלים רפואיים" בע"מ, שם עבדה עד ספטמבר 03' ומאז החליפה מקומות עבודה פעמיים (ס' 20 לתצהירה, עמ' 27 לפרוטוקול 2.1.05, ש' 32- עמ' 28, ש' 3).

התובע 2 החל לחפש עבודה בחודש יולי 2001, והחל לעבוד ביום 21.9.01 כעוזר למנהל הרפואי בחברת "מדידקטיק" (סעיף 19 לתצהירו) שם עבד עד יוני 2002, אז עבר לגור בארה"ב (עמ' 12 לפרוטוקול 19.5.04, ש' 14-31).

התובעת 3 החלה להתמחות ברפואה פנימית ב"בית חולים מאיר" ביום 16.4.01 (סעיף 19 לתצהירה), ותקופת התמחותה צפויה היתה להימשך 4-4.5 שנים (עמ' 18 לפרוטוקול 2.1.05, ש' 28-37).

13. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית עליהם נחקרו במהלך הדיונים. כן זומן לעדות מטעמם ד"ר חן קוגל, רופא משפטי עובד צבא המוצב במכון. מטעם המדינה הוגש תצהיר עדותו הראשית ונשמעה עדותו של ד"ר ברלוביץ', אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות.

טענות הצדדים

14. התובעים טוענים כי בחודש יוני 2000 החליטו לפעול לשיפור ותיקון ליקויים בתוכנית ההתמחות במכון, בתחום העבודה והבטיחות ובתחום החוק והאתיקה הרפואית.

לבקשתם, התקיימו בחודש יולי באותה שנה מספר דיונים עם הנהלת המכון, ובראשה פרופ' היס, אך כל בקשותיהם והצעותיהם נדחו.