היקף חובת הגילוי היזום החלה על המבוטח בשלב הקודם להצעת הביטוח

נתוני רקע

1.         התובעים, בעל ואשה, ניהלו עסק במושב חוסן, ששמו המסחרי "כלבו הגליל", למכירת כלי עבודה, כלי בית ומוצרים שונים. אין חולקין כי בלילה שלאחר יום השבת, 30/7/00, אירעה שריפה בעסק, החשודה כהצתה, אשר גרמה לנזקים רבים של מבנה ותכולה. לשיטת התובעים, כפי שיבואר בהמשך בהרחבה, העסק היה מבוטח אצל הנתבעת 1 (להלן- "הכשרת הישוב"), כתוצאה מהתקשרות טלפונית בעל-פה שהייתה ביום שישי, 28/7/00, בין אחי התובע, מר יאיר אדרי (להלן-"יאיר") לנתבע 3 (להלן, גם "בן שלומי"), שהוא סוכן ביטוח של הכשרת הישוב. בעקבות השריפה דרשו התובעים מהכשרת הישוב תגמולי ביטוח. משדרישתם סורבה הוגשה תובענתם על סך 654,064 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מאותה שריפה.

2.         הכשרת הישוב, וכן בן שלומי והנתבעת 2, שהיא סוכנות ביטוח שבשליטתו, התגוננו בפני התביעה. אכן, הכשרת הישוב, מצד אחד, ובן שלומי והנתבעת 2, מצד שני, היו מיוצגים על ידי פרקליטים שונים. ואולם נהיר לחלוטין כי כיום יש ביניהם חזית משותפת לכל דבר ועניין.  הנתבעים טוענים, בין השאר, כי אכן נוצרה התקשרות בין התובעים להכשרת הישוב, באמצעות יאיר, שהולידה כיסוי ביטוחי זמני לעסק. ואולם כיסוי ביטוחי זמני זה הוא פועל יוצא של הסתרה תוך כוונת מרמה, באופן שהוא בטל ומבוטל.

3.         הוריתי כי בדעתי לשמוע ראיות בשאלת החבות בלבד. מטעם התובעים העידו שניהם. מטעם הכשרת הישוב נמסרה עדותו של מר יוסף מלמד (להלן - "מלמד"), מנהל סניף חיפה שלה. מטעם הנתבעים 2 ו-3 נמסרה עדותו של בן שלומי. עוד הונחו בפניי מוצגים וראיות. האירוע נחקר על ידי משטרת ישראל. האירוע אף נחקר על ידי חוקרים מטעם הכשרת הישוב. בגדר חומר הראיות שבפניי הוצגו הודעות שונות שמסר התובע 1 (להלן-"התובע").

4.         כאמור, ההתקשרות הנדונה יסודה בשיחה טלפונית שבין יאיר לבין בן שלומי. יאיר לא מסר תצהיר, אף לא נמסרה עדותו. נטען על ידי התובעת 2 (להלן - "התובעת") כי לנוכח הסתבכותו הכלכלית, בגדרה אף סיבך את התובע, הוא נמצא בארה"ב ולא ניתן היה להביא את עדותו. יאיר מסר עדות במשטרת ישראל.  ב"כ הצדדים  הסכימו  שקיימת ביניהם מחלוקת לעניין קבילותה ומשקלה של עדות זו. ב"כ הכשרת הישוב צירף לסיכום טענותיו את שתי הודעותיו של יאיר במשטרה. אדרש, בהמשך, לעניין קבילותן ומשקלן.

            אציג, איפוא, את המחלוקת העובדתית שעומדת ביסוד הכרעתי זו.

המחלוקת העובדתית

5.         עובר לאירוע ההצתה היה עסקם של התובעים מבוטח אצל "איילון" חברה לביטוח בע"מ (להלן-"איילון"), באמצעות סוכנת הביטוח, גב' רוחמה תורג'מן (להלן-"תורג'מן"). תקופת הביטוח, כמסתבר, הייתה מיום 5/8/99 עד ליום 31/7/00. עסקם של התובעים הצליח יפה. התובע סבור היה  שיש צורך בהגדלת סכום הביטוח,  שעמד על סך 225,000 ש"ח, לנוכח גידול מרשים במלאי העסק. לטענת התובע הוא פנה לתורג'מן כחודש-חודשיים לפני אירוע ההצתה ומסר לה שהוא מעוניין להגדיל סכום הביטוח לסך 1,000,000 ש"ח. לטענתו, תורג'מן לא מסרה לו כל הצעה. כשבועיים לפני אירוע ההצתה, משפגש התובע את תורג'מן, היא מסרה לו שההצעה מוכנה ושהיא תדאג להביא אותה לעסקו, אך דבר לא אירע.

6.         ביום שישי, 28/7/00, משהגיע התובע לעסק הריח ריח חזק של טרפנטין, אך לא ייחס לדבר חשיבות.  בהמשך היום הוא גילה שהתבצע ניסיון הצתה בעסק, ובשני מוקדים. הוא מיד התקשר למשטרה והתלונן על ניסיון להצתה. אותה עת יאיר, אחיו, ניהל עסק בשכנות. ליאיר הסתבר דבר ניסיון ההצתה. יאיר שאל את התובע האם הוא מבוטח והתובע מסר לו כי למיטב זכרונו הפוליסה באיילון פגה ותורג'מן, לטענתו, לא פועלת להגדלת הביטוח ולהארכתו. או-אז, ומיידית, התקשר יאיר טלפונית לבן שלומי. בן שלומי הוא סוכן הביטוח של יאיר, ויאיר אף מסר לו כי בדעתו להעביר את ביטוח מכלול עסקי המשפחה לטיפולו. מכל מקום, התובע מסר כי הוא שמע את יאיר מבקש מבן שלומי לבטח מיידית את בית העסק, ובן שלומי התחייב לעשות כן. לטענתו של התובע בתצהירו, לאחר דקות ספורות התקשר אליו בן שלומי, והוא מסר לו כי הוא מבקש ביטוח לעסק על סכום של 1,000,000 ש"ח שיתחיל באותו יום. השיחה בין השניים הייתה קצרה ונסבה רק לעניין מהות העסק וסכום הביטוח. אין חולקין כי סוכם שלנוכח העובדה שמדובר בשעות הצהריים של יום שישי, יסורו בן שלומי וסוקר לעסק ביום ראשון בבוקר, על מנת לערוך סקירה, ולטפל בהליכים הפורמליים לקראת ההתקשרות, לרבות מילוי הצעת ביטוח.

            ככל שעסקינן בניסיון ההצתה ידע התובע, בתלונתו למשטרה (נ/2), למסור כי אין לו חשד באדם ספציפי. מנגד, ממכלול מסכת הראיות שבפניי, מסתבר כי התובעים ידעו לחשוד באחד, מר אורי לוי (להלן-"לוי"), שעמו יש לתובע סכסוך עתיק-יומין.

7.         בלילה שבין יום שבת ליום ראשון בילה התובע בפאב במעלות עם חבר. בעת הבילוי הפלאפון של התובע צלצל והובן שמדובר באזעקה, ובהמשך אף התקשרה התובעת ומסרה שהעסק עולה באש. התובע מיהר לעסקו. במקום היו שירותי הכבאות והמשטרה, שהוזעקו על ידו, ואולם לא היה באלו כדי להפחית את הנזק החמור שקרה.

8.         כאמור, ביום ראשון בבוקר אמורים היו בן שלומי והסוקר להגיע לעסק. הם אכן התייצבו וגילו לנגד עיניהם את העסק שנשרף כתוצאה מן ההצתה. אין חולקין כי באותה שיחה דווח לבן שלומי על ניסיון ההצתה שהיה ביום שישי. אף אין חולקין כי בן שלומי מסר לתובע, על אתר, כי הכשרת הישוב לא תפצה אותו, משום הסתרת הנתון האמור.

9.         ועוד יש לציין, לגרסת התובע, כי ביום ראשון הוא התקשר לתורג'מן, הגם שסבור היה שתוקפה של פוליסת הביטוח באיילון פג. תורג'מן הבהירה לו כי תוקפה של פוליסת הביטוח באיילון לא פג, אלא למחרת היום, ה- 31/7/00. היא אף מסרה לו כי היא שלחה לו זה מכבר הצעת מחיר להגדלת סכום הביטוח, כמבוקש על ידו.

10.        גרסתם של הנתבעים, בנתונים שונים, שונה באורח קוטבי, והיא נסמכת על עדותו של בן שלומי. בן שלומי מציין כי ביום ה- 28/7/00, בסמוך לשעה 10:30, הוא קיבל פנייה טלפונית מיאיר, שביקש ביטוח דחוף לעסקו של אחיו, הוא התובע. כך, משום ש" לטענתו נודע לו 'כרגע כי לאחיו אבי אין כיסוי ביטוחי', ומאחר וסוכם כי כל הביטוחים יעברו אלי ביקש כיסוי ביטוחי מיידי לאחיו" (סעיף 2 לתצהירו, נ/9). בן שלומי מכיר את יאיר זה מכבר, והוא אף מאשר את כוונתו של יאיר אז להעביר את מכלול ביטוחי המשפחה לטיפולו. מכל מקום, לשיטתו של בן שלומי, הוא קיים שיחה טלפונית עם יאיר בלבד, ולא היה לו כל מגע עם התובע באותה עת. אכן, בן שלומי מסר את מספר הטלפון של התובע לסוקר. הסוקר קבע, טלפונית, פגישה עם התובע ביום ראשון ובן שלומי החליט שאף הוא יתייצב לפגישה זו.

            זאת ועוד, והעיקר: לשיטתו של בן שלומי, בשיחתו עם יאיר הוא שאל את כל השאלות הנדרשות לשם מתן כיסוי ביטוחי מיידי וזמני, אף לגבי נזק קודם, תביעות קודמות וביטוח קודם. יאיר הכחיש קיומם של נזקים או תביעות קודמות. הוא אישר כי היה לעסק ביטוח, ללא כל תביעות. 

11.        לנוכח הנתונים האמורים שיגר בן שלומי מזכר להכשרת הישוב וביקש כיסוי ביטוחי זמני. יש חילוקי דעות שוליים, שאין בדעתי להידרש להם בשלב זה, לעניין פירוט סכומי הביטוח.

            מכל מקום, כמוסכם, בן שלומי הגיע, עם הסוקר, לעסקם של התובעים ביום ראשון בבוקר. שם סיפר לו יאיר על ניסיון ההצתה שהיה כבר עובר ליום שישי. בו-במקום מסר בן שלומי כי הכשרת הישוב לא תפצה את התובעים, לנוכח הסתרת המידע האמור.

12.        בהמשך, ומשעה שנערכו חקירות נוספות, הסתבר כי לא זו בלבד שהנתבעים לא ידעו על ניסיון ההצתה, הם אף לא ידעו על כפל הביטוח, שהרי ברי לחלוטין כי שעה שניתן הכיסוי המיידי היה העסק מבוטח בביטוח בר-תוקף אצל איילון. ועוד טענו הנתבעים, בגדר הגנתם, כי הסתבר להם כי היו איומים חוזרים ונישנים על חיי התובעים ורכושם וכי לתובע יש עבר פלילי. כל אלו, דהיינו ניסיון ההצתה, כפל הביטוח, האיומים על חיי התובעים ורכושם ועברו הפלילי של התובע, היו מניעים את הנתבעים לסרב לבטח את התובעים, ולו בדמי ביטוח מרובים, ובוודאי שהיו מניעים את הנתבעים לסרב ליתן כיסוי מיידי וזמני.

            אקדים ואציין, עובדתית, כי ככל שעסקינן בפרשת האיומים על חיי התובעים ורכושם ועברו הפלילי הנטען של התובע, הונחו בפניי ראיות קלושות עד אפסיות. בגדר תצהיריהם של בן שלומי ומלמד לא הונחה כל תשתית ראייתית לעניין הנתונים האמורים. מנגד, ניצבת המחלוקת האמיתית לעניין סוגיית כפל הביטוח וניסיון ההצתה. לנוכח הצגת המחלוקת האמורה אדרש, באופן תמציתי, לעמדות בעלי הדין, הן ברמה העובדתית והן ברמה המשפטית.