פירוק שיתוף בדירת מגורים בדרך של מכירה

ההליך

1.         על המדוכה בפני - שאלת פירוק השיתוף בבית מגוריהם של הצדדים ב...., במסגרת תביעתו של התובע נגד אשתו הנתבעת. עלי להכריע איפוא בשאלה האם יש להורות על פירוק השיתוף, ובמידה שהתשובה תהיה חיובית עלי להכריע באופן הפירוק, האם בדרך של חלוקה בעין או בדרך של מכירה.

הרקע וטענות הצדדים

2.         הצדדים נישאו בשנת 1991. לשני הצדדים יש ילדים בגירים מנישואיהם הקודמים. מנישואי הצדדים נולדה להם קטינה בשת 1993.

3.         דרכיהם של הצדדים נפרדו. התובע עזב את הבית, לטענת הנתבעת עבר להתגורר עם אשה אחרת, ואילו הנתבעת נותרה להתגורר עם הקטינה וילדיה הבגירים בבית הצדדים בקיסריה.

4.         הנתבעת הגישה לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית, ואולם בית הדין הרבני הורה על גירושי הצדדים, ככל הנראה עקב טענת התובע כי הוא כהן בעוד הנתבעת גרושה.

5.         בין הצדדים מתקיימות התדיינויות נוספות בענייני רכוש ומזונות גם בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר הנתבעת תובעת זכויות אשר לדעתה מנסה התובע להדיר רגליה מהן בעוד הוא ירש יחד עם אחיו זכויות בתחנת דלק שלטענתה היא "מן הסואנות והמניבות במדינה", ואילו התובע טוען כי הנתבעת "רוצה לשים את ידה על רכוש שקיבל בירושה ואשר לו אינה זכאית על פי דין".

6.         בתביעה שלפני, מבקש התובע לפרק את השיתוף בבית מגורי הצדדים בקיסריה בדרך של מכירתו, הוא מוסיף כי הוא "ישא באחריותו על פי הדין ויסייע לנתבעת במציאת מדור חלופי לה ולבתם הקטינה ואף ישתתף בחלקה של הקטינה בהוצאות המדור ואחזקתו כנדרש על פי הדין".

7.         מנגד טוענת הנתבעת שאין לפרק את השיתוף בבית מגורי הצדדים ועל בית המשפט לשקול שיקולים נוספים כגון פירוק המשפחה, העצמת המשבר, התרחקות הילדים מסביבה מוכרת ועוד.

8.         עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי לחלופין המדובר בבית מגורים רחב ידיים ולא בדירת מגורים כפי שטען התובע בחוסר תום לב בתביעתו. ולפיכך ניתן לחלופין להורות כי דרך פירוק השיתוף תבוצע ב"חלוקה בעין".

9.         התובע אמנם לא צרף לתביעתו את נסח הרישום של זכויות הצדדים בבית, אך צרף את תשריט הבית לסיכומיו, וטען כי טענות הנתבעת בכתבי הטענות השונים שהוגשו על ידה - מטרתן היא להפעיל על התובע לחץ בלתי הוגן "כדי שייכנע לדרישותיה הסחטניות".

10.        הנה כי כן סקרתי את טענותיהם של הצדדים בקליפת אגוז, ולא נותר אלא לדון בהן.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

11.        כחוט השני שזור בפסיקת בתי המשפט העקרון היסודי לפיו שמורה לכל שותף הזכות לפרוק שיתוף במקרקעין "בכל עת". עיקרון יסודי זה שאף כונה בפסיקה "עקרון על" מעוגן בהוראות סעיף 37 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969.

            וראה: רע"א 101/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נ"ב (4) 625, 632.

12.        וכמו הדין הכללי בענייני שיתוף כך גם הדין הקונקרטי החל על בני זוג המבקשים לפרק השיתוף בדירת מגוריהם אין בעובדה שמדובר בבני זוג כדי להשפיע על הזכות לפרוק השיתוף.

            וראה: ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מ"ו (3) 205; ע"א 288/71 מרדכי נ' מרדכי, פ"ד כ"ו (1) 393; ע"א 803/93 כליפא נ' כליפא (פורסם במאגר "נבו").

13.        המקום היחידי בו יש השפעה על כך שהמדובר הוא בבני זוג, הוא לעניין הזכות של בן הזוג והילדים הקטינים למדור, מכח הוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין, תוך השארת מרווח של "גמישות דיונית" והוראות כבוד הנשיא ברק בהלכת בראל ( בר"ע 1358/01 פ"ד נ"ח (5) 856), על מנת לבחור את הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך הנדון בפני.