זכאות פנויה לטיפול הפריה חוץ גופית מגבר נשוי שזהותו ידועה

לפני המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכאית המבקשת, שהינה פנויה, לקבל מהמשיבים או מי מהם טיפול הפריה חוץ גופית, לפי תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), תשמ"ז - 1987, כאשר תורם הזרע הינו גבר נשוי שזהותו ידועה.

הרקע העובדתי

1.         המבקשת הינה יהודיה, רווקה בת למעלה מ-44 שנים, היכולה ללדת ילדים רק באמצעות הפריה חוץ גופית. לצורך ביצוע ההפריה זקוקה המבקשת לזרע אשר יפרה ביצית שלה שתושתל חזרה בגופה, לאחר הפרייתה. לשם כך, מעוניינת המבקשת להשתמש בזרעו של גבר נשוי שזהותו ידועה.

המבקשת אשר נזקקה לייעוץ וטיפול רפואי בעניין זה, פנתה למשיב 2, בבקשה לאפשר לה לבצע במרפאתו הפריה חוץ גופית מזרעו של גבר ספציפי, הנשוי לאישה אחרת.

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, מיום 17.1.2001 (להלן: "ההנחיות"), חתמו בני הזוג על הסכם הורות (נספח ב' לבקשה). הסכם ההורות לא כלל הצהרה כי שני בני הזוג פנויים, מאחר שהתורם נשוי לאישה אחרת.

ביום 23.2.06 הודיעה עו"ד מ' היבנר הראל היועצת המשפטית של משיבה 1  במכתבה למבקשת, בין היתר, כדלקמן:

"כפי שבודאי ידוע לך תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), מאפשרות בדוחק לשוני מסוים לאישה פנויה לקבל זרע מתורם בלי אנונימי, שאינו בן זוגה של האישה המופרית. לכן כשאנו באים ליישם פרשנות מרחיבה זאת, מן הדין לעשות זאת בזהירות מיוחדת. בהקשר זה, עלינו לזכור תמיד, כי בצד ההסדרים המקצועיים - רפואיים שבתקנות, וברקעם, קיימת תמונת עולם רחבה יותר, המערבת גם היבטים מתחום המעמד האישי.

כפי שצינת סוגיית הפרייה של רווקה מגבר נשוי טרם הוכרעה במישרין בחקיקה או בפסיקה, למעט החלטה שנתנה זה לא מכבר והתייחסה למקרה מיוחד"

לאור האמור, הופנתה המבקשת להגיש בקשה לבית המשפט המוסמך, על-מנת שזה ייתן אישורו לביצוע ההפריה. המקרה שהמכתב מתייחס אליו הינו נשוא החלטתי בה"פ (ירושלים) 3419/04 פלונית נ' שר הבריאות, תק-מח 2005(3), 1706 (להלן: "פרשת פלונית")

מכאן הבקשה שלפני.

טענות המבקשת

2.         טוענת המבקשת, טענה שאין חולק עליה, לפיה האפשרות היחידה שתאפשר לה להביא ילד לעולם, היא באמצעות הפריה חוץ גופית, מטעמים רפואיים, וכי הרופא המטפל אצל משיבה 2 מאשר את התכנית הטיפולית, מבחינת המבקשת והתורם.

המבקשת מעוניינת לקבל את תרומתו של גבר נשוי המוכר לה, ולא מתורם אנונימי - מבנק הזרע, זאת משתי סיבות.

ראשית, לדבריה, מאחר שהיא והתורם הינם "ידועים בציבור כבני זוג", היא מעוניינת שילדם המשותף יישא את המטען הגנטי של שניהם. עוד מוסיפה היא, שלעצם הבאת הילד מהתורם הנ"ל אין כל מניעה חוקית, ומטעמים של צנעת הפרט היא אינה מעוניינת לחשוף את פרטיו.

שנית, ילד הנולד מתרומה מבנק הזרע, הרי הוא מוגדר כ"שתוקי" על פי ההלכה היהודית. ככזה, הרי מעמדו אף גרוע ממעמד ה"ממזר".

באשר למקור הסמכות, טוענת המבקשת כי משרד הבריאות פועל ללא סמכות חוקית, הן לעצם האיסור לבצע את ההפריה החוץ גופית, במקרים כגון אלו, והן בפרשנות פסק הדין בפרשת פלונית הנ"ל.

טענות המשיבים

3.         הן ב"כ המדינה, והן ב"כ בית החולים, שבו והדגישו כי אין המדובר במקרה בו ישנה התנגדות עקרונית, אלא מדובר במקרה רגיש המעלה דילמות מוסריות וחברתיות מורכבות, ועל כן מן הראוי כי מי שיכריע בשאלת איזון הזכויות, יהיה בית המשפט.

עוד בתחילת ההליך, עתר ב"כ המדינה להורות על צירוף משיבים נוספים, על מנת שבית המשפט יוכל לאזן את מלוא הזכויות הנטענות, ביניהן זכות אשת התורם וילדיו. בעניין זה הוסיף ב"כ בית החולים, כי ללא צירוף התורם ובני משפחתו, עובדות יסודיות יהיו נסתרות מעיני בית המשפט. ביניהן, מצב התא המשפחתי של התורם, האם מדובר בבעל שמעגן את אישתו, ועוד.