נטילת דגימת דנ"א ממת לצורך בדיקת אבהות

פסק דין

1.         האם מוסמך בית המשפט להורות על עריכת בדיקה גנטית למת לצורך קביעת אבהותו על קטין?

ביום 21.6.05 הגיש התובע (להלן - הקטין), באמצעות אמו, תביעת אבהות כנגד עיזבון המנוח ****** ז"ל (להלן - עיזבון המנוח) ובה עתר כי יוצהר שהמנוח הינו אביו.

הנתבעים 2-3, הוריו של המנוח (להלן- הורי המנוח), מתנגדים למבוקש ומכחישים אבהותו של המנוח על הקטין .

2.         אלו עובדותיו העגומות של המקרה הנדון כפי שהן עולות מטענות הצדדים -

לטענת אם הקטין היא ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם המנוח והרתה לו. במהלך תקופת ההיריון שכרו הצדדים דירה משותפת וכעבור זמן בשל התדרדרות במצבו הנפשי של המנוח, עברו להתגורר יחדיו בבית הורי המנוח . ביום 23.10.03 נולד הקטין .

שבוע ימים לאחר לידת הקטין שם המנוח קץ לחייו בקפיצה מחלון הקומה השישית של בית הוריו .

הקטין עותר, איפוא, באמצעות אימו אפוטרופסותו הטיבעית, ליתן צו המורה על בדיקת רקמות להורי המנוח לצורך הוכחת אבהותו, ולחלופין, באם אלו יסרבו  לבצע את הבדיקה, ליתן צו המורה על פתיחת קבר המנוח ועריכת בדיקת רקמות בדרך של דגימת   DNA מגופתו .

3.         הורי המנוח מסרבים לבצע בדיקת רקמות. הם מכחישים את הנטען בכל הקשור לאבהותו של המנוח  על הקטין וטוענים כי אם הקטין ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם גברים אחרים, ואילו יחסיה עם המנוח היו יחסי ידידות בלבד. עוד טוענים הורי המנוח כי בנם המנוח הבהיר להם מפורשות, עוד בחייו, כי אינו אבי הקטין .

לטענת הורי המנוח אין תכליתה של התביעה הנדונה להביא לטובתו של הקטין אלא כל הורתה      ברצונה של אם הקטין לזכות בהטבות כלכליות הנובעות ממנה ומכאן התנגדותם לביצוע הבדיקה.

4.         עמדת המדינה בנדון נמסרה ע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בדיון שהתקיים לפני ביום 20.6.06, ולפיה על הנתבעים 2-3 לבצע בדיקת רקמות לצורך בחינת אבהותו של המנוח על הקטין ובהעדר הסכמה שכזו ראוי שבית המשפט יורה על פתיחת קברו של המנוח לצורך ביצוע בדיקה גנטית להורות.

5.         כאשר מוצבת לפנינו סוגיה ובה עלינו לבחון את אינטרס טובת הילד מול אינטרס אחר, דוגמת כבוד המת וקרוביו, שומא עלינו לשים לנגד עינינו את הקטין נשוא הדיון ולא להסתפק בבחינת עקרון טובתו של קטין כללי כלשהו . כך הבהיר בית המשפט העליון -

"המושג טובת הילד - או אינטרס הילד - הינו מושג כללי, ושומה עליו על בית-המשפט לשוקלו לגופו בכל עניין ועניין הבא לפניו ואשר כרוך בו עניינו של קטין. השיקול של טובת הילד אינו שיקול תיאורטי, שיקול כללי תלוש-מן -המציאות, ולעולם יעמיד שופט נגד עיניו את טובתו של הילד עליו נסוב הדיון" (בג"ץ 5227/97 - מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול .תק-על 98(3), 443 ,עמ' 447).

 וכן לאחרונה  (1.1.06) -

"בבואנו לבחון מהו התוכן שנושא על גבו מושג זה של טובת הילד, נוכחים אנו כי מדובר במונח אמורפי, עמום ורחב היקף, העשוי להכיל תכנים מתכנים שונים בהתאם להקשר הדברים ולמצב הדברים העובדתי בכל מקרה ומקרה (ראו גם: פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב' 1989) 220). לפיכך, ...בתי המשפט נדרשים מעת לעת לצקת בו תוכן ולעצב קריטריונים לצורך יישומו במקרה הקונקרטי העומד לדיון' (דברי השופטת חיות, בע"מ 9358/04 הנ"ל)" (בע"מ 27/06 - פלוני נ' פלונית . תק-על 2006(2), 1055 ,עמ' 1061)

מתוך הצורך לבדוק את טובתו של הקטין הספציפי מול האינטרסים האחרים העומדים בסוגיה הציע לאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב (בר"ע (תל-אביב-יפו) 1364/04 - היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית ואח' . תק-מח 2006(3), 454 ,עמ' 485.) ליישם מידרג של שלושה שלבים בכל הקשור להבאת הראיות הנדרשות לסוגיה וזה עיקרו :

שלב א - הבאת ראיות בדבר מצבו של הילד מכל בחינה שהיא, כולל קשריו עם מי מהמעורבים בעניינו. בחינה זו תתייחס למצב הילד ולנסיבותיו בעת הדיון, ובשלב זה מבלי שיובאו ראיות בדבר הורתו של הילד. בכלל הראיות האמורות, ייתכן ובית המשפט יידרש לחוות דעת מומחים, כולל תסקיר פקיד הסעד, וכן ראיות אחרות האמורות לפרוש בפניו את מכלול הנסיבות הקשורות למצבו של הילד דהיום, כפי שיהיה בהן לספק אינפורמציה הן בדבר האם והן בדבר "האבות" האפשריים להורתו של הילד.

שלב ב -  אם לאחר בחינת מידרג הראיות הראשון, יגיע בית המשפט למסקנה, כי לא די באשר הובא בפניו, על מנת להכריע בסוגיה שבפניו, אזי יורה בית המשפט על הרחבת המסגרת הראייתית. אולם, גם הרחבה זו - לפחות בשלב הראשוני - תיעשה באופן שיהיה בו למזער ככל הניתן, פגיעה באינטרס או זכות כאלה או אחרים של הילד. כך, ייתכן ובשלב זה יאפשר בית המשפט הבאת ראיות, לרבות בדבר נסיבות הורתו של הילד, אולם לא יאפשר הבאת ראיות "חפציות" או "מדעיות" שיכול ותוצאתן תפגע בילד.