אחריות 'אל-על' וחב' אופקים לנזקים שנגרמו בגין ביטול טיסה עקב שביתה

1.         מבוא

כל התובעים (להלן: " התובעים") רכשו מהנתבעת מס' 2, אופקים טיולים (2003) בע"מ (להלן: " אופקים") חבילת טיול מאורגן לסנט פטרסבורג ולמוסקבה בין התאריכים  12/9/04 - 22/9/04, לרבות כרטיסי טיסה לסנט פטרסבורג וחזרה באמצעות הנתבעת מס' 1, אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: " אל-על"). התובעים 1 ו- 2 רכשו את חבילת התיור באמצעות חברת הנסיעות דיזנהויז.

בסופו של יום בוטלה טיסת אל-על, שנועדה להחזיר את התובעים ארצה, וזאת עקב שביתה כללית, שפרצה במשק הישראלי ביוזמת ההסתדרות ביום 21/9/04, והתובעים נאלצו להישאר יום נוסף ברוסיה, נסעו ברכבת הלילה מסנט פטרסבורג למוסקבה וטסו משם ארצה, לאחר שרכשו כרטיסי טיסה בחברת התעופה הרוסית טרנס-ארו. כעת עותרים התובעים לבית המשפט לחייב את אופקים ואת אל-על לפצותם בסך 156,621ש"ח בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים, שנגרמו להם, לטענתם, לאור התנהלות הנתבעות והפרת התחייבויותיהן כלפיהם.

אופקים שלחה הודעת צד ג' לאל-על ואולם ביום 8/3/06 נמחקה ההודעה.

2.         טענות התובעים כלפי אל-על

א.         אל-על הפרה את החוזה עם התובעים ולא עמדה בהתחייבותה להטיסם מסנט פטרסבורג לישראל. זאת ועוד. אל-על חזתה, או הייתה צריכה לחזות, בעת שהנפיקה לתובעים את כרטיסי הטיסה, את השביתה הכללית, שהייתה צפויה לפרוץ במשק לאור התרעות ההסתדרות הכללית והייתה צריכה להיערך בהתאם ולקיים את כל טיסותיה המתוכננות מיד עם סיום השביתה. 

ב.         אל-על לא סיפקה לתובעים כל סידור חלופי של הטסה מסנט פטרסבורג לישראל, לא במועד שהתחייבה להטיסם ולא בכל מועד אחר.

ג.          ביום 23/9/04 הטיסה אל-על נוסעים מסנט פטרסבורג לישראל בטיסה חלופית, אך לא הביאה זאת מראש לידיעת התובעים, וזאת למרות העובדה, כי ניתן היה ליצור עמם קשר באמצעות אופקים. יתרה מכך, כשהגיעו התובעים למוסקבה עפ"י הנחיית הנתבעות וביקשו להסדיר טיסתם לישראל, הודיע להם נציג אל-על, לתדהמתם, שאין אפשרות להטיסם ארצה, לאור מספרם הרב של הנוסעים שצריכים לטוס לישראל. לטענת התובעים אל-על ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שבמוסקבה ממתינים נוסעים רבים לטיסה וכי אין באפשרותה לספק להם מקומות טיסה ולמרות זאת הטריחה את התובעים לשווא, גרמה להם לטלטולי דרך בנסיעה מיותרת למוסקבה ולהוצאות כספיות מרובות. 

ד.         אל-על ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שהתובעים שוהים ברוסיה מכוח ויזה קבוצתית וכי כוחה יפה רק למשך הטיול המתוכנן ותוקפה פג מייד לאחר המועד הקבוע לסיום הטיול.

ה.         אל-על ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שערב יום הכיפורים חל ב-24 בספטמבר 2004 וכי סביר להניח שבין התובעים מצויים גם כאלו שמכבדים את היום הקדוש וכי חשוב להם להימצא בישראל עם בני משפחותיהם, והשארתם ברוסיה תסב להם עוגמת נפש מרובה.

ו.          אל-על ידעה, או הייתה חייבת לדעת, שבקבוצה כמו זו של התובעים מצויים אנשים מבוגרים ובהם כאלו, החייבים ליטול תרופות בקביעות, וכי השארתם בחו"ל מעבר למתוכנן עלולה לגרום להם למחסור בתרופות ובכך לסכן את בריאותם.

ז.          אל-על לא פעלה באופן סביר ויעיל, אלא ברשלנות ובחוסר אכפתיות.

ח.         אל-על גבתה מהתובעים תשלום עבור טיסה, שלא ביצעה ואף לא הציעה לתובעים להשיב כספם.

3.         טענות התובעים כלפי אופקים

א.         הנהלת אופקים לא פעלה כראוי להקדמת הטיסה, למרות פניות התובעים באמצעות מדריכת הקבוצה, גב' רחל קפלון (להלן: " גב' קפלון") לקיצור הטיול ולהקדמת טיסתם ארצה, לאור השביתה הצפויה במשק ועקב חששם, כי יישארו ברוסיה ביום כיפור.

זאת ועוד. אופקים לא קיימה קשר יעיל עם הנהלת אל-על, כדי להבטיח את טיסתם של התובעים לישראל. 

ב.         אופקים, שהייתה האחראית לארגון הטיול ושהייתה מודעת לעובדה שעלולה לפרוץ שביתה כללית בישראל ביום 21/9/04, לא דאגה לפתרונות חלופיים להטסתם של התובעים לישראל ולסידורי לינה, אספקת ארוחות ואירוח למשך השהייה המוארכת ברוסיה, וזאת למרות שהתובעים שילמו לאופקים מראש בעד האירוח והשהייה לכל משך הטיול ועד לשובם ארצה.

ג.          אופקים הפרה התחייבויותיה כלפי התובעים והיא חייבת לפצותם בגין ההפסדים, הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו להם.

4.         טענות ההגנה של אל-על