לא יורם מסך ההתאגדות של חברה העוסקת בשיווק ומכירת של חלקי רכב

עובדות ורקע

התובעת, חברה העוסקת ביבוא, שיווק והפצת חלפים וחלקים לתעשיית הרכב ונתבעת 1 חברה העוסקת בשיווק ומכירה של חלפים אלה, ניהלו יחסי מסחר במשך שנים רבות, כך שהתובעת סיפקה לנתבעת 1 חלקים ומוצרים לכלי רכב והנתבעת שילמה את תמורתם.

בסוף שנת, 2003 הפסיקה נתבעת 1 לשלם את תמורת הסחורה ונותרה חייבת לתובעת את סכום התביעה, בסך 23,082 ש"ח, כאשר עבור חלק מסכום זה נמסרו שלוש המחאות שלא כובדו בידי הבנק. (להלן "החוב").

למרות יתרת חוב זו, המשיכו הצדדים לנהל יחסי מסחר ביניהם בשנת 2004, כאשר עבור כל רכישה, שילמה נתבעת 1 במזומן בצירוף סכומים על חשבון החוב.

החוב לא שולם על ידי נתבעת 1.

בתאריך 28.3.05 ניתן פס"ד כנגד נתבעת 1 בהיעדר כתב הגנה מטעמה ודיון ההוכחות התנהל  כנגד נתבעת 2, כבעלת המניות בנתבעת 1, בהיותה יורשת את בעלה המנוח .

טענות התובעת

נתבעת 1 מודה בקיום החוב ונתבעת 2 כמנהלת ובעלת מניות ידעה ו/או אמורה הייתה לדעת שנתבעת 1 לא תוכל לשלם עבור החלקים שרכשה מהתובעת. כן ידעה נתבעת 2, שההמחאות שנמסרו לתובעת לא יכובדו על ידי הבנק.

לטענת התובעת, רכישת הסחורות גובלת בתרמית ובחוסר תום לב ומכוח חובת הזהירות המוטלת על מנהל חברה, נתבעת 2 אחראית, ביחד עם נתבעת 1 לתשלום החוב.

לטענתה יש לבצע הרמת מסך כלפי נתבעת 2 ולחייבה מכוח עילת היעדר תום לב והתנהגות בדרך שאינה מקובלת ועל פי עילות הרשלנות והתרמית.

טענת נתבעת 2

מי שניהל את היחסים העסקיים מול התובעת הייתה נתבעת 1 באמצעות בעלה המנוח ו/או בנה של נתבעת 2 ולא נתבעת 2. נתבעת 1 ניהלה את עסקיה במשך 20 שנה, בהיקפים נרחבים ותוך תשלום כל חובותיה. היחסים המסחריים בין הצדדים נוהלו במשך כל אותם 20 שנה וכל חובות הנתבעת לתובעת, במשך כל השנים, למעט החוב נשוא תביעה זו, שולמו במלואם, עד לקריסת נתבעת 1 בתחילת שנת 2004.

נתבעת 2 הייתה בעלת מניות ומנהלת בהתאם לרישומי רשם החברות, אולם בפועל ניהל את החברה בנה, אשר עבד עוד ביחד עם בעלה המנוח מזה שנים רבות. נתבעת 2  שילמה את חובותיה של נתבעת 1, להם הייתה ערבה בערבות אישית.

תנאי התשלום בין הצדדים היו בין שוטף + 90 יום לבין שוטף +  120 יום, כאשר בכל חודש משכה נתבעת 1 שיק לפקודת התובעת בגין הסחורות שסופקו, למועד פירעון דחוי בין 3 ל- 4 חודשים.

השקים אשר נמשכו על ידי נתבעת 1 החלו לחזור מבלי שכובדו על ידי הבנק, בסוף חודש דצמבר 2003, כאשר החב נשוא תביעה זו הינו בגין סחורה אשר סופקה בחודשים ספטמבר - נובמבר אותה שנה. במועד זה חשבונה של נתבעת 1 בבנק היה פעיל ולא מוגבל ונפרעו מאות שקים מחשבונה. גם לאחר מכן המשיכה החברה לפעול ולעשות את המירב כדי לשלם את חובותיה לספקיה וחשבונה הוגבל בבנק רק בראשית שנת 2004.

נתבעת 1 פעלה בתום לב, ניהלה את עסקיה בסבירות ובכוונה לעמוד בהתחייבויותיה.

דיון

1.         לטענת התובעת, יש לבצע הרמת מסך ההתאגדות של נתבעת 1 לגבי נתבעת2.

            מנהל התובעת הצהיר בפני כי בעצם מסירת ההמחאות מטעם נתבעת 1, שבדיעבד לא היה להן כיסוי, יצרו הנתבעות תקווה שאלה תפרענה במועדים הדחויים של תאריכי הפירעון והוא האמין למצג שווא שמצבה של נתבעת 1 איתן והמחאותיה יפרעו.