גידול שפיר בבלוטת התריס אינו מזכה בפיצוי מכח חוק הגזזת

השופט שמואל צור

1.         בערעור זה שלפנינו מתעוררות מספר שאלות הנוגעות לזכויות של נפגעים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק הגזזת או החוק) ולפעולתן של הועדות הרפואיות לפי אותו חוק.

נפתח ברקע העובדתי הנוגע לעניין, נתייחס לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים ונדון בשאלות שבפנינו, אחת לאחת.

הרקע העובדתי

2.         המערערת הוכרה על ידי ועדת המומחים הפועלת לפי סעיף 8 לחוק הגזזת, כמי שקיבלה "טיפול בהקרנה" כהגדרת מונח זה בחוק. כתוצאה מכך זכאית המערערת לפיצוי על "מחלה" בה לקתה, וה"מחלה" היא אחת המחלות המנויות בתוספת לחוק (סעיף 1 לחוק).

3.         זכאות המערערת לפיצוי לפי החוק הינה פועל יוצא של אחוזי הנכות שלה ולפיכך היא באה בפני ועדה רפואית וועדה רפואית לעררים הפועלות לפי סעיף 9 לחוק:

א.        ביום 10.5.99 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למערערת נכות בשיעור משוקלל של 55% על בלוטת התריס (40%), קרחת (15%) ותגובה נפשית חברתית (15%). על החלטה זו לא הוגש ערר.

ב.         ביום 20.12.00 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון בתביעה נוספת שהגישה המערערת בשל החמרה במצבה. הועדה הרפואית אישרה את אחוזי הנכות שנקבעו בעבר לגבי בלוטת התריס וקרחת והגדילה את אחוזי הנכות הנפשית ל-40%. כתוצאה מכך נקבעה למערערת נכות משוקללת של 70%.

ג.         המערערת הגישה ערר על החלטה זו לוועדה הרפואית לעררים וכאן השתנתה התמונה: הועדה הרפואית לעררים ביטלה את אחוזי הנכות שנקבעו למערערת על בלוטת התריס ועל המצב הנפשי, הותירה על כנה את קביעת הנכות על קרחת (15%) והוסיפה פריטי נכות של רדיודרמטיטיס (10%), חוסר  בעצם  הגולגולת (10%) ושיתוק פלג גוף

            (20%). בסך הכל נקבעה למערערת בהחלטה זו נכות משוקללת של 45%.

הדיון בבית הדין האזורי

4.         על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית הדין האזורי בחיפה. המערערת טענה כי הועדה הרפואית לעררים היתה מוסמכת לדון אך ורק בטענותיה להחמרה ולכן לא היתה מוסמכת להפחית מאחוזי הנכות בפריטים עליהם לא הוגש ערר, אשר הקביעה לגביהם הפכה חלוטה. עוד טענה המערערת כי הועדה הרפואית לא התייחסה למצבה הנפשי, כי הועדה לא קבעה נכות בשל כריתת מנינגיומה שעברה והתעלמה מגידול בראשה. כמו כן טענה המערערת כי הועדה התכנסה שלא במקום מגוריה ולכן החלטתה פסולה.

5.         בית הדין האזורי (השופטת אביטל רימון-קפלן; תיק עב' 2397/02) דחה את הערעור. בית הדין האזורי עמד על הדמיון שבין סמכות הוועדה הרפואית לעררים לפי חוק הגזזת לבין זו של הביטוח הלאומי. בית הדין סקר את הפסיקה של בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון המתייחסת לועדות הרפואיות ופסק כי הועדה הרפואית לעררים מוסמכת לקבוע, על יסוד בדיקתה ומיטב שיפוטה המקצועי, את שיעור הנכות של הנפגע ואין היא מוגבלת בטענות הצדדים כפי שבאו בפניה. עם זאת עמד בית הדין האזורי על כך שעניין לנו בהחלטה של ועדה רפואית המשנה קביעה של ועדה רפואית קודמת לגביה לא הוגש ערעור ובשל כך, לדעתו, הפכה זו חלוטה. בית הדין האזורי הסתמך על פסיקת בית הדין הארצי לפיה החלטה של ועדה רפואית בעניין הקשר הסיבתי, עליה לא הוגש ערעור, הינה סופית. על יסוד זה פסק בית הדין האזורי כי קביעה של ועדה רפואית לפי חוק הגזזת בדבר קיומה של "מחלה" אצל נפגע כמוה כקביעת קשר סיבתי בין הליקוי של הנפגע לבין הטיפולים שקיבל ולכן אין הועדה הרפואית לעררים מוסמכת לשנות קביעה קודמת של ועדה רפואית שהפכה חלוטה. עם זאת, עמד בית הדין האזורי על חריג לכלל האמור, לפיו במקרה של טעות על פניה, מוסמכת הועדה הרפואית לעררים לסטות מקביעה קודמת בעניין הקשר הסיבתי. ואמנם, בית הדין האזורי מצא כי חל בענייננו החריג האמור בכל הקשור לקביעת הועדה הרפואית מן הדרג הראשון לקבוע למערערת נכות על בלוטת התריס: לפי התוספת לחוק, "מחלה" מתייחסת לגידולים ממאירים באזור הראש והצוואר ואחד מהם הוא גידול בבלוטת התריס. בעניינה של המערערת נמצא כי מדובר בליקוי שאינו ממאיר ולכן - כך פסק בית הדין - טעתה הועדה הרפואית מן הדרג הראשון שפסקה למערערת אחוזי נכות והועדה הרפואית לעררים היתה מוסמכת לשנות מקביעה זו.

            אשר לליקוי הנפשי - בית הדין האזורי פסק כי החלטת הועדה הרפואית לעררים לבטל את החלטת הועדה הרפואית מן הדרג הראשון נעשתה על יסוד בדיקה של רופא פסיכיאטר אשר קבע כי למערערת אין מצב פסיכוטי. כמו כן מצא בית הדין האזורי כי הועדה הרפואית נתנה דעתה לניתוח שעברה המערערת לכריתת מנינגיומה ופסקה לה אחוזי נכות על כך, כמו גם על חסר בעצם הגולגולת.

            בית הדין האזורי דחה את טענות המערערת בדבר חוסר סמכותה של הועדה להתכנס מחוץ לאזור מגוריה של המערערת.

הערעור

6.         על פסק דין זה הוגש הערעור בפנינו, לאחר קבלת רשות (בר"ע 532/05). לטענת המערערת, קביעת הועדה הרפואית מן הדרג הראשון בעניין בלוטת התריס אינה אלא קביעה בעניין הקשר הסיבתי, היא התקבלה בעבר ולא הוגש עליה ערר ולכן היא הפכה חלוטה ואינה ניתנת כיום לשינוי על ידי ועדה רפואית לעררים. לטענתה, עניין לנו בערעור על החלטת ועדה רפואית שדנה בתביעה להחמרה, ואין כאן ערעור רגיל על החלטה של ועדה רפואית. כמו כן טוענת המערערת כי טעתה הוועדה הרפואית לעררים בכך שביטלה את הנכות על בלוטת התריס ועל הנכות הנפשית.

            המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. המדינה טוענת כי הועדה הרפואית מן הדרג הראשון טעתה בכך שקבעה למערערת נכות בשל גידול שפיר בבלוטת התריס בעוד שרק גידול ממאיר מוכר כ"מחלה". לטענת המדינה, טעות זו מצדיקה התערבות הועדה הרפואית לעררים. כמן כן עמדה המדינה בטיעוניה על סמכותה הרחבה של הועדה הרפואית לעררים לבדוק ולפסוק בעניינו של הפונה אליה גם מנימוקים שלא הובאו בפניה. עם זאת הסכימה המדינה להחזיר את עניינה של המערערת לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים.

דיון