בע"מ
בית המשפט העליון
|
3646-06
21/06/2006
|
בפני השופט:
1. א' גרוניס 2. א' חיות 3. ד' ברלינר
|
- נגד - |
התובע:
פלונית עו"ד מ' בראון
|
הנתבע:
היועץ המשפטי לממשלה עו"ד ש' מ-אוריין
|
פסק-דין |
השופטת ד' ברלינר:
המבקשת בתיק זה היא אמם של הקטינים א.ב.ע. יליד 1999, ול.ב.ע. ילידת 2000 (להלן: הקטינים). אביהם של הקטינים, חתם על הסכמה לאימוץ ואינו צד להליך זה. בתאריך 10.10.05 הכריז בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב כב' השופטת ע' מילר בתיק אימוץ 16/04 כי הקטינים יוכרזו כברי אימוץ, וכי תוצאות האימוץ לא יצומצמו, קרי-האימוץ יהיה סגור.
על פסק הדין של בית המשפט קמא הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ע"מ 17/05 שנשמע בפני מותב בראשותה של כב' השופטת ס' רוטלוי והשופטים י' שטופמן וי' שנלר.
בתאריך 7.3.05 ניתן פסק הדין בתיק זה. הערעור נדחה. פסק הדין של בית משפט קמא נשאר על כנו לרבות הקביעה כי האימוץ יהיה סגור.
על פסק דין זה הוגשה הבקשה לרשות ערעור.
במהלך הדיון בפנינו צמצמה המבקשת את היקף הערעור באופן שהסכימה לכך שההחלטה בדבר הכרזת הקטינים כברי אימוץ תישאר בעינה, והערעור יתמקד בשאלת אופיו של האימוץ: אימוץ פתוח או אימוץ סגור.
לטענת המבקשת
יש מקום לבדוק מחדש את ההשקפה הרווחת לפיה אימוץ סגור הוא דרך המלך ואילו אימוץ פתוח הוא חריג. קיימות מגמות חדשות בעולם המערבי המעמידות השקפה זו בסימן שאלה, תוך שימת דגש על החשיבות למאומץ לדעת את זהותו ולשמור עליה. לעניין זה הגיש לנו בא-כוח המבקשת, עובר לשמיעת הדיון בפנינו, חומר עיוני נוסף (מאמר
העומד להתפרסם בעיוני משפט כט 2 של המחברים מלי מאסיס ועדי אופיר) הסוקר את הסוגיה המביע השקפה אחרת בנושא זה. עוד טוען בא-כוח המבקשת כי "היה על בתי משפט קמא הנכבדים לבחון באופן פרטני את התאמתו לנסיבות המקרה דנן ולא לקבוע כקביעה גורפת שבקשת המבקשת לאימוץ פתוח תדחה משום שהיא איננה מקובלת" (ס' 49 לבקשת רשות הערעור). בא כוח המבקשת הפנה לשינוי בנסיבות חייה של המבקשת, היא נישאה, ויש לה שני ילדים מנישואיה הנוכחיים, וכן להתפתחות מסוימת כדלקמן: בשל נסיבות, שאין זה המקום לפרטן, ידעה המבקשת זהותם של ההורים האומנים (המבקשים לאמץ את הקטינים) ומקום מגוריהם. חרף זאת, לא ניסתה המבקשת ליצור קשר עם הקטינים. יש בכך כדי להצביע על יכולתה לכבד כל קביעה עתידית במסגרת אימוץ פתוח, וגם בשל טעם זה יש מקום לאפשר לה לשמור על הקשר עם ילדיה.
הכרעה
בחנו את טענותיו של בא-כוח המבקשת, עיינו בחוות הדעת השונות המצויות בתיק ובמכלול החומר המצוי בו לרבות החומר העיוני שהוגש ודעתנו היא כי אין מקום לצמצם את האימוץ ולקבוע כי יהיה פתוח. המקור הנורמטיבי לעניין האפשרות לאימוץ פתוח מצוי בהוראת ס' 16(1) לחוק האימוץ ילדים תשמ"א-1981 (להלן: החוק): "רשאי בית המשפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות". הסוגיה זכתה כבר לדיון מעמיק בפסיקה (ר' ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 263 והאסמכתאות שם. להלן: פרשת פלוני) וההשקפה הרווחת כיום היא כי "הכלל המועדף הוא האימוץ הסגור ואילו האימוץ הפתוח נתפס כחריג" (ר' ע"א 5034/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(5) 33 בעמ' 43 מפי כב' הנשיא א' ברק, וכן האסמכתאות המובאות שם). מקובל עלינו עם זאת, כי מדובר בסוגיה חשובה וטעונה, שאין להתקבע בעמדה העקרונית לגביה ויש מקום לבחון אותה מדי פעם מחדש, לאור מחקרים חדשים, השקפות שונות וכיוצא בזה.
חרף הנכונות העקרונית לבחון את הסוגיה מחדש, נראה לנו כי הנסיבות בתיק הנוכחי מצביעות על כך כי אין זה המקרה ההולם לאימוץ פתוח.
אלה הנימוקים בקצרה:
א. לעניין
אופי האימוץ השיקול
המכריע הוא טובת הקטינים, ר' ע"א 6539/05 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה
, תק-על 95(3) 619 וכן: פרשת פלוני (לעיל) מפי הנשיא א. ברק: "אמת המידה המנחה את ביהמ"ש שעה שעליו להכריע בין אימוץ סגור לאימוץ פתוח היא זו של טובת המאומץ" ולא טובתם של ההורים הביולוגיים, לענייננו רק האם הביולוגית. לא נבחנת מחדש לצורך זה סוגיית המסוגלות ההורית, או כל עילת אימוץ אחרת מהמנויות בסע' 13 לחוק, והמוקד כאמור הוא טובת הקטינים.
ב. הניתוק במקרה זה בין המבקשת לילדיה - נעשה מרצונה ומיוזמתה. בזמנו, סמוך להוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם נערכו מפגשים בינם לבין המבקשת אחת לשבוע עד אשר פנתה המבקשת לשירותי הרווחה כדי להפסיק את המפגשים בשל הקושי הנפשי הכרוך בקיומם, בלשונה "אין לה כוחות לביקורים" (עמ' 29 לפרוטוקול). פקידת הסעד התרשמה כי המבקשת מבינה את משמעות הפסקת הביקורים והיא נחרצת בדעתה להפסיקם. פקידת הסעד גם ניסתה להניא אותה מהחלטתה, וניתן לה זמן למחשבה מחודשת, אלא שהמבקשת ביקשה רק לבוא עוד פעם ולצלם אותם, ולא מעבר לכך. בדיעבד טענה המבקשת כי הייתה בהריון עם ילדה השלישי וחששה כי דבר הריונה יוודע לרשויות הרווחה וילדה הנוסף יילקח ממנה. טענה זו לא הועלתה בזמנו וספק אם ניתן להתייחס אליה, מכל מקום היא אינה משנה את התמונה.
ג. מאז הניתוק שהתרחש בחודש פברואר 2004 ועד היום לא התקיים כל מפגש בין המבקשת לקטינים. עובדה זו בפני עצמה מכניסה גורם חדש למכלול השיקולים. מדובר בילדים בני 6 ו-7 היום שלאורך השנתיים וחצי האחרונות, אותו פרק זמן שבו הפכו למעשה מתינוקות לילדים- לא הכירו את אמם ואין להם קשר עמה.
ד. בפרשת פלוני (לעיל) מנה כב' הנשיא ברק את השיקולים המרכיבים את טובת המאומץ ובגדרם: צרכיו של הילד, רצונו "יש להתחשב בכך אם מאז הוצאתו מחזקת הוריו הביולוגיים נשמר הקשר בינם לבין הילד, ואם היה בקשר כדי להועיל לו".
ה. השלכת האמור לעיל לענייננו אינה טעונה הבהרה:
לא נשמר הקשר בין הקטינים לבין המבקשת, והכנסתה כרגע לחייהם אינה בבחינת שמירה על הקיים, אלא זעזוע שאין לדעת כיצד ישפיע עליהם.
ו. גם בזמנו, כאשר התקיימו הקשרים בין הילדים למבקשת, לא היו אלה קשרים שתרמו להם ככל הנראה. המבקשת, השליכה עליהם את צרותיה בכתה בנוכחותם ולא עמדה על צרכיהם. הקטינים גם לא הביעו הזדקקות או רצון כי תחזור אליהם. פקידת הסעד דווחה לביהמ"ש כי "הקטינים לא הביעו צער לא בכו ולא שאלו יותר על אמם" (ראה דיווח מיום 20.4.04).