פירוק שיתוף בדירת מגורים שאינו כרוך בתביעת גירושין יתבצע מיידית

ההליך

1.         לפני תביעה לפרוק שיתוף בדירת מגורים אשר הגיש התובע נגד הנתבעת אשתו לשעבר.

2.         הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם להורות על פירוק השיתוף בדירה עתה, או שמא להמתין לתום ההתדיינות שבין הצדדים כדי להגיע לאיזון כולל של משאביהם.

3.         עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא ההכרעה בגדר המחלוקת אותה תיארתי לעיל.

4.         התביעה הוגשה ב- 17.12.03 וכל הנסיונות שנעשו כדי להביא להבנות בין הצדדים כשר לדרך יישוב המחלוקת עלו בתוהו, משכך כאמור, ניתן איפוא פסק הדין.

הרקע וטענות הצדדים

5.         הצדדים נישאו זל"ז ברוסיה, בנישואין אזרחיים בשנת 1987, התובע הוא יהודי בעוד הנתבעת אינה יהודיה. מנישואיהם נולדו לצדדים שלושה ילדים.

6.         בין הצדדים גבה הר, והדבר ניכר גם עתה לאחר שהתגרשו והתירו נישואיהם בשנת 2004.

            התרת הנישואים נעשתה ככל הנראה בחיפזון ומבלי שהצדדים ערכו ביניהם הסכם יחסי ממון.

7.         התובע טען בתביעתו, כי הנתבעת עושה ככל יכולתה על מנת למנוע ממנו את מכירת הדירה, ובינתיים על פי החלטת כבוד השופטת בנר (המותב הקודם) נושא התובע לבדו בעול הכבד של תשלומי המשכנתא.

8.         מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי בהליך של מכירת דירתם של הצדדים, יצאו שני הצדדים מפסידים כלכלית, שכן שוק הנדל"ן באזור דירת מגורי הצדדים נמצא בשפל. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי "לטובתם הכלכלית של שני הצדדים יש להותיר את אפשרות מכירת הבית לצד ג' כמוצא אחרון, לאחר שיושלם איזון המשאבים בין בני הזוג, וזאת מאחר שניתן לבצע איזון בדרך של העברת הזכויות על שם אחד מהם, תוך ביצוע קיזוז שווי מחצית הבית לאחר כיסוי המשכנתא מחובו של הצד השני כלפיו".

            בסיכומים שהוגשו לי היתה הנתבעת כבר יותר קונקרטית והודיעה במפורש שהיא מעוניינת לרכוש את חלקו של התובע במקרקעין המשותפים של הצדדים.

9.         על פי חשבונה של הנתבעת, קודם שעזב התובע את ביתם של הצדדים הוא משך סכומי כסף שונים מחשבון הבנק המשותף של הצדדים ואף מכר רכב של הצדדים, היא הוסיפה וחישבה את המגיע לה מזכויותיו הסוציאליות של התובע מהן לדעתה מגיע לה מחצית. ומכאן איפוא לדעתה שניתן להתיר לה רכישת הזכויות בבית בדרך של קיזוז.

10.        לעומת האמור לעיל - התובע מתנגד לעריכת תחשיב כולל לצורך איזון המשאבים שבין בני הזוג, והוא כופר בטענותיה של הנתבעת כי יש לו חובות כלפיה בגין הרכב ובאשר לזכויות הסוציאליות, לטענתו אלה צריכות להידון בנפרד במסגרת התביעה לאיזון משאבים אותה הגישה נגדו הנתבעת לאחרונה.

11.        התובע הוסיף כי הצדדים גרושים, ומן הדין לאפשר את פרוק השיתוף ביניהם.

12.        ביום 30.4.06 קיימתי דיון במעמד הצדדים, ולאור ההסכמות שלכאורה נראה שהתגבשו, הוסכם על העברת הזכויות בבית מן הבעל לאשה, ואף נתתי להסכמות אלא תוקף של פסק דין.

13.        ואולם מהר מאוד חזרו בהם הצדדים מהסכמותיהם. וב"כ האשה הודיעני שאינה מסכימה לשאת בתשלום מס הרכישה. נתתי איפוא לצדדים שהות בת 14 יום כדי שב"כ הצדדים ינסחו הסכם ויגישו אותו לאישור, אך הדבר לא הסתייע. שוב הודיעוני ב"כ הצדדים, הפעם הודיעני ב"כ הבעל כי אינו מסכים להמתין עד לקבלת אישור מן הבנק להעברת ההלוואה המובטחת במשכנתא על שמה בלבד, וכך כאמור לעיל - חזרו בהם הצדדים מהסכמותיהם.

14.        הנה כי כן הוא אשר אמרתי, הר גבה בין הצדדים וכאשר אומרת האשה "הן" ממהר הבעל להשיב "לא", וכאשר אומר זה "הן" מיד מחרה ומחזיקה האשה וטוענת "לא" וחוזר חלילה. לצערי, ההגיון רחוק מן הצדדים ואין הם מסוגלים להסכים גם על מה שיכול להחשב הגיוני. מבחינתם צר לי על כך, אך אין בכך כדי להוסיף ולגרום להתמשכותם של ההליכים.

15.        להשלמת התמונה אוסיף עוד קודם לכן, כי נעשה נסיון ע"י כבוד השופטת בנר (המותב הקודם) למצוא פתרון למגורי הנתבעת והקטינים כמצוות הוראת סעיף 40 (א) לחוק המקרקעין, נסיון שלא עלה יפה - ושוב עקב חוסר יכולת של הצדדים להידבר, להלן אפרט השתלשלות העניינים: