1. זוהי תביעה לסעד הצהרתי שיקבע כי בין התובע - הנתבע שכנגד, רוני כהן (להלן:
"התובע") לבין הנתבעת מס' 1 - התובעת שכנגד, חברת צ.א.ג תעשיות בע"מ (להלן:
"צ.א.ג") נכרת הסכם שלפיו זכאי התובע, פרט לשכר החודשי שסוכם בין הצדדים, גם לתמלוגים בגין מכירות מוצרים שפיתח וכן למניות ולאופציות בצ.א.ג וכי צ.א.ג הפרה הסכם זה; וכן כי בין התובע לבין הנתבע מס' 2, צבי ימיני (להלן:
"ימיני"), אשר שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כמנהלה הכללי של צ.א.ג וכיו"ר מועצת המנהלים שלה, והיה אף בעלים ב-25% ממניותיה, נכרת הסכם הקובע כי ימיני ישפה באופן אישי את התובע בגין הסכומים המגיעים לו לפי ההסכם הנטען עם צ.א.ג אם זו לא תעמוד בהתחייבויותיה, וכי ימיני הפר את ההסכם שנכרת עמו (ימיני וצ.א.ג יכונו להלן ביחד -
"הנתבעים").
עוד עותר התובע לצו למתן חשבונות, שיחייב את צ.א.ג להעביר לו מסמכים וחשבונות בנוגע לקווי המוצרים שבפיתוחם השתתף.
צ.א.ג מצדה הגישה תביעה שכנגד, אשר בה היא טוענת כי לאחר תום עבודתו של התובע אצלה נטל עמו ידע, סודות, אמצאות ופיתוחים שאותם פיתח עבורה במהלך עבודתו והחל לנצלם לתועלתו הוא או בשיתוף עם גורמים אחרים. עתירתה של צ.א.ג היא למתן צו מניעה אשר יאסור על התובע לנצל את הטכנולוגיה שלה וכן למתן צו שיחייב את התובע למסור לידי צ.א.ג את כל המסמכים המצויים ברשותו והקשורים לעבודתו בצ.א.ג. בנוסף עתרה צ.א.ג לצו עריכת חשבון וצו השבה וכן לפיצוי הקבוע בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 בגין כל עוולה מן העוולות שלהן היא טוענת.
אומר כבר עתה כי לתביעה שכנגד לא הונחה כל תשתית עובדתית וראייתית, הטענות נטענו בעלמא ולא נעשה ניסיון אמיתי להוכיחן. התרשמתי שלא בכדי זה המצב, וכי התביעה שכנגד לא הוגשה אלא כדי להוות משקל שכנגד לתביעה העיקרית, כאשר הן צ.א.ג והן ימיני מודעים לכך שאין בתביעה שכנגד כל ממש.
כך עולה גם מחקירתו הנגדית של ימיני ומהעובדה שלא נתבקש צו מניעה זמני במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה עוד בשנת 2000; וכאשר נשאל ימיני מדוע לאור עמדתו נותרה התביעה שכנגד תלויה ועומדת, שעה שהוא עצמו העיד שלא תצמח ממנה כל תועלת, השיב שזה עניין לעורך הדין לענות בו (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 24 - עמ' 42 ש' 1); והדברים מדברים בעד עצמם.
במצב דברים זה, דין התביעה שכנגד להידחות כבר בשלב זה, ואפנה לברר את התביעה העיקרית.
רקע עובדתי
2. צ.א.ג היא חברה ציבורית תעשייתית לפיתוח, ייצור ושיווק מוצרי פלסטיקה בענף הצריכה הביתית והמקצועית שנוסדה בשנת 1987 בהנהגת ימיני כמייסד, יו"ר ומנהל פעיל. בשנת 1996 הונפקה צ.א.ג בהצלחה בבורסה בארה"ב בשווי שוק של 83,000,000 דולר (עמ' 43 לפרוטוקול, ש' 14). בשנת 1998 נמכרו רוב מניות צ.א.ג לחברה האמריקאית Stanley Works.
התובע הוא מעצב תעשייתי אשר עבד כמעצב עצמאי, וכן שימש כמעצב הראשי של חברת "כתר פלסטיק". בשנת 1997 הסכימו התובע וימיני כי הראשון יעזוב את תפקידו בחברת "כתר פלסטיק" ויעבור לעבוד בצ.א.ג. על עובדה זו אין מחלוקת בין הצדדים. אין מחלוקת גם שהתובע אמור היה לסייע לצ.א.ג בפיתוח קווי מוצרים חדשים בתחום הפלסטיקה, כדי לאפשר לצ.א.ג להרחיב את מגוון המוצרים שלה. ואכן, ביום 1/5/1997 החל התובע לעבוד כמעצב עבור צ.א.ג. יוער, כי התובע עבד בצ.א.ג במעמד פורמלי של קבלן עצמאי ולא כעובד מן המניין, וכי על פי ההסכם שבינו לבין צ.א.ג היה רשאי ליתן שירותי עיצוב גם לגורמים אחרים, ובלבד שלא תיפגע עבודתו עבור צ.א.ג. לעניין מעמדו של התובע אדרש בפירוט בהמשך.
בין התובע לבין צ.א.ג לא נחתם הסכם כתוב, והעסקתו התבססה על הסכמה בעל פה בינו לבין צ.א.ג באמצעות ימיני (להלן:
"החוזה"). על פרטי החוזה חלוקים הצדדים, כפי שעוד יובהר, אך אין מחלוקת כי צ.א.ג התחייבה לשלם לימיני סך 10,000 דולר לחודש בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס ולשאת בהוצאותיו (להלן:
"השכר המוסכם"); אין חולק גם כי צ.א.ג עמדה בהתחייבות זו, ושילמה לתובע את השכר המוסכם מדי חודש בחודשו.
ביום 9/11/98 הופסקה עבודתו של התובע בצ.א.ג, בנסיבות שאף הן שנויות במחלוקת בין הצדדים. לטענת התובע, במהלך ביקור בתערוכה מקצועית באטלנטה, שנערך בסמוך לפני המועד האמור, לאחר כשנה וחצי בהן הועסק התובע על-ידי צ.א.ג, התעמת עם ימיני והבהיר לו שאם לא יוסדרו העניינים הכספיים ביניהם, לא יוסיף להעביר ידע מקצועי לצ.א.ג או לימיני עצמו (ראו: סעיף 25 לתצהיר התובע). התובע טוען כי בעקבות איום זה מצא ימיני עילה להפסקת עבודתו, שאותה תלה ביחסי האנוש של התובע. ימיני עצמו טען כי אינו זוכר את דבר קיומה של שיחה כזו.
זמן קצר לאחר אותה פגישה באטלנטה, מששב התובע לארץ, הוא ניהל ישיבה מקצועית בצ.א.ג, וכאשר נכנס לחדר הישיבות עובד אחר בחברה, יואב בייטנר (להלן:
"בייטנר"), הורה לו התובע בגסות לעזוב את המקום. על רקע תקרית זו, הופסקה עבודתו של התובע בצ.א.ג. לטענת התובע, נוכחותו של בייטנר היתה בבחינת פרובוקציה שיזם ימיני כדי ליצור רקע להפסקת העסקתו של התובע. הנתבעים טוענים מנגד, כי התקרית האמורה היתה רק חוליה אחרונה בשרשרת של התנהלות בין אישית לא תקינה מצד התובע, אשר הביאה בסופו של דבר לסילוקו מצ.א.ג.
לטענת הנתבעים, לאחר סיום עבודתו עבור חברת צ.א.ג העביר התובע טכנולוגיה וידע שפיתח עבורה לחברות אחרות, המתחרות בצ.א.ג, ואף הגיש בקשה לרישום פטנט בארה"ב על טכנולוגיה השייכת לצ.א.ג.
דיון
3. מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן רעייתו, פנינה כהן (להלן:
"פנינה"). מטעם הנתבעים העידו ימיני וכן בייטנר, ששימש מעצב בכיר בצ.א.ג בתקופה נשוא הדיון.
חוזה ההעסקה בין התובע לצ.א.ג
4. על עצם כריתתו של חוזה בין הצדדים אין כאמור מחלוקת. אין גם מחלוקת כי החוזה כלל התחייבות של התובע לפתח קווי מוצרים חדשים ולהעניק לצ.א.ג את זכויות הייצור הבלעדיות (סעיף 6 לתצהיר התובע, סעיף 2 לתצהיר ימיני) והתחייבות של צ.א.ג לשלם לתובע את השכר המוסכם. המחלוקת העיקרית ניטשת סביב התנאים הנלווים שלהם טוען התובע כי הוא זכאי ושעליהם הוסכם לדבריו במסגרת החוזה שבינו לבין צ.א.ג: תמלוגים בגין מכירות מוצרים המבוססים על פיתוחיו, וכן הקצאת אופציות ומניות לטובתו.
חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע מפורשות כי אף חוזה שנערך בעל פה הוא חוזה מחייב לכל דבר ועניין (ראו סעיף 23 לחוק החוזים), אולם במקרה של חוזה שנערך בעל פה מתעוררת שאלה שהיא ראייתית בעיקרה, שכן בהעדר מסמך כתוב, עוד בטרם ניתן לגשת לפרשנותן של הוראות החוזה, כדי לבחון אם הפר צד פלוני את החוזה אם לאו, נדרש המפרש לקבוע מהן אותן הוראות. עובדה זו יש בה כדי להקשות על התובע, שעליו הנטל להוכיח את תוכנו של החוזה, וכזהו המקרה דנן.
בהעדר מסמך בכתב המעגן את ההסכמות בין הצדדים, אין לבית המשפט אלא החומר המונח לפניו, ומן החומר הזה נדרש בית המשפט לשחזר מה היה תוכנו של החוזה שבין הצדדים. לעתים ניתן לשחזר את תוכנו של חוזה באמצעות ראיות חיצוניות - תכתובות פנימיות, הוראות תשלום וכיו"ב. אולם בענייננו, עומדות לפניי בעיקר עדויותיהם של הצדדים לחוזה. מתוכן נדרש בית המשפט לאתר מה היו תנאיו של אותו חוזה שנוי במחלוקת. אפנה, אפוא, לבחינת הראיות בכל הנוגע לתנאים השנויים במחלוקת בין הצדדים.