תקנות הטוענים הרבניים, התשס"א-2001

תקנות הטוענים הרבניים, התשס"א-2001 1
בתוקף סמכותי לפי סעיף 27 לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 (להלן - החוק), לאחר התייעצות עם נשיא בית הדין הרבני הגדול ועם שר המשפטים, אני מתקין תקנות אלה:
1. ייחוד פעולות
מי שאיננו עורך דין לא ייצג בפני בית הדין הרבניים אדם אחר, לא יטען ולא יעשה כל פעולה אחרת בשמו, דרך עיסוק או בתמורה, אף שלא בדרך עיסוק, אלא אם כן קיבל רישיון של טוען רבני לפי תקנות אלה (להלן - הרישיון).
2. מתן רישיון (תיקון: תשס"ג2)
(א) נשיא בית הדין הרבני הגדול ייתן רישיון למי שנתקיימו בו תנאים אלה:
(1) הוא תושב ישראל;
(2) הוא למד, לאחר שמלאו לו 18 שנה, באחד מאלה:
(א) ישיבה, במשך ארבע שנים לפחות;
(ב) מוסד חינוכי, שהכיר בו לענין זה, בית הדין הרבני הגדול, במשך שלוש שנים לפחות, והוא זכאי לתעודת גמר של המוסד החינוכי.
(3) עמד בבחינות שערכה ועדה בוחנת שמינה נשיא בית הדין הגדול, כולל בחינה בתחום המעשי של המקצוע;
(4) מבחינת אופיו ואורח חייו, הוא ראוי לשמש טוען רבני;
(5) (בוטלה)
(ב) הועדה הבוחנת, כאמור בתקנת משנה (א)(3), לא תבחן מי שלא השלים שלוש שנות לימוד בישיבה או שתי שנות לימוד במוסד חינוכי, כמשמעותו בתקנת משנה (א)(2)(ב).
3. (בוטלה) (תיקון: תשס"ג2)
4. תוקף הרישיון
תוקפו של רישיון יהיה לחמש שנים, לפי הלוח העברי, החל באחד בתשרי של שנת הוצאתו; ואולם רשאי בית הדין הרבני הגדול לבטל את הרישיון בכל עת, לפני תום תקופת תוקפו, אם הוכח לו כי בעל הרישיון הוא בגדר האנשים שתקנה 7 חלה עליהם, ובלבד שניתנה לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע את דברו.
5. פטור מבחינות
(א) בית הדין הרבני הגדול רשאי לפטור מהבחינות הנערכות לפי תקנה 2(3), כולן או מקצתן -
(1) מי שכשיר להתמנות לדיין; התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: