תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג

תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג 1
הותקנו על-ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל וחבר דייני בית-הדין הרבני הגדול
מבוא
א. תחילת תוקף
על פי תקנות אלו ינהגו החל מיום א' בשבט התשנ"ג, ומאותו יום יפוג תוקפן של תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים משנת תש"ך ושל תיקוניהן.
ב. היקף
התקנות יחולו על כל המשפטים וכל העניינים המובאים לפני בתי-הדין הרבניים בארץ, אם אין לגבי עניין מסוים הוראה אחרת.
ג. בית-הדין הרבני הגדול
הוראות תקנות אלו חלות, בשינויים המחויבים, גם על בית-הדין הרבני הגדול.
פרק א: הרכב בתי-הדין ומקום מושבם2
ד. הרכב בית-הדין
(1) בית-דין יושב בהרכב של שלושה דיינים, להוציא מקרים שבהם רשאי בית-הדין לדון, מבחינת ההלכה, בפחות משלושה.
(2) מבלי לגרוע מכלליות ההוראה שבס"ק (1), רשאי בית-דין אזורי לדון בהרכב של פחות משלושה בעניינים אלה:
א. עניינים שלא על ריב.
ב. צווים לעיקול נכסים.
ג. עניין שהסכימו עליו הצדדים, כשעל-פי ההלכה ניתן לוותר על הרכב של שלושה.
ד. ענייני סדר ומינהל.
ה. עניינים הנידונים במעמד צד אחד.
(3) ליושב-ראש ההרכב, בבית-הדין הרבני הגדול או האזורי, סמכות לדון לבדו בבקשות לצווי-ביניים, לצווים זמניים, להחלטות-ביניים אחרות ובענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך חבר אחר של בית-הדין לדון בעניינים אלו.
(4) נשיא בית-הדין הרבני הגדול רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, שהדיון בו יהיה לפני מספר בלתי-זוגי גדול יותר של דיינים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: